נניח שיש לכם אפשרות לעזוב הכל, ולנסוע היום או מחר לחודשיים לארצות הברית. נניח גם שיש לכם אפשרות לקבל כרטיסים לכל אחת מבין סדרות הפלייאוף שנפתח בסוף השבוע. נניח? הנחנו. אז קודם כל - יימח שמכם, גם אנחנו רוצים. שנית, למרות שאני משוכנע שאתם אנשים אינטליגנטיים, היודעים מה הם רוצים ומה הם עושים, ולמרות שזה הזמן והכסף שלכם, מה אכפת לכם לקבל עוד חוות דעת באילו סדרות כדאי להשקיע, ובאילו חבל על הזמן. בהנחה שבימים האחרונים לא סבל עוד שחקן מפתח באחת מ-16 הקבוצות המשתתפות מפציעה משמעותית שטרפה עוד כמה קלפים (לא ממש עקבתי, מצטער) הנה הן כאן, כל שמונה הסדרות, בסדר אטרקטיביות עולה. ודני דבורין היה אומר, מן הסתם: "בקצרה, בבקשה, משום שמחוגי השעון דוחקים בנו".

לא כדאי (ארבע מינוס בסולם ג. יפית)

קליבלנד-וושינגטון: אין מה לומר, לברון גדול, לברון עצום, לברון ענק, אבל עקב הטרייד הלא מתוכנן של ה-MVP האמיתי של העונה, גילברט ארינאס, למחלקה האורתופדית הקרובה למקום מגוריו, נשארנו במצב של לא ממש כוחות. חמישה משחקים גג. נקסט.

דאלאס-גולדן סטייט: בדיוק כמו יו"ר הדירקטוריון, גם אני רוצה שנוביצקי ייקח. להבדיל מיו"ר הדירקטוריון, אני רוצה שנוביצקי ייקח את עצמו, את החברים שלו ובעיקר את הבעלים של הקבוצה שלו - ויעוף לי מהעיניים. לא סובל אותם. לצער הלב, כמו שאומר אחד מידידיי, זה לא יקרה בשלב הזה. עם כל ההתלהבות של הווריורס על עצם ההגעה לפלייאוף בפעם הראשונה אחרי כמעט 20 שנה, למרות בארון דייויס, סטיבן ג'קסון, אל הרינגטון וג'ייסון ריצ'רדסון, ולמרות הפיקנטריה של דון-נלסון-חוזר-לדאלאס, אני נאלץ לחזור על עצמי ולומר: חמישה משחקים גג. נקסט.

כדאי

טורונטו-ניו ג'רזי: הראפטורס בטירוף של עונת שיא ויתרון ביתיות. בוש, טי.ג'יי פורד, קלדרון, בראניני וכמובן אנתוני "שלנו" מגיעים באחלה מומנטום שבעולם, ורק כואב הלב על גרבאחוסה שמחמיץ את האירוע, אם כי בטוח שלו כואב יותר, ולא רק הלב. מנגד, וינס קארטר חוזר לכור מחצבתו בכושר שחבל על הזמן, ג'ייסון קיד הוא ג'ייסון קיד הוא ג'ייסון קיד, ג'פרסון ומור לא פראיירים והסך הכל נראה שקול ביותר. פוטנציאל לשבעה משחקים? בהחלט לא נכחיש זאת.

דטרויט-אורלנדו: בהחלט כדאי. כדאי לראות אם המג'יק יעמדו בציפיות שיש לי מהם, ויעשו את המוות למאוסים מדטרויט, על כל המילטוניהם, פרינסיהם, וואלאסיהם ובילאפסיהם. הרבה מאוד תקוות אני תולה בדווייט האווארד, גראנט היל בן המאה וארבע, ג'אמיר נלסון, דארקו מיליצ'יץ' וטרבור אריזה, אבל בעיקר באיש שקריאת הקרב הידועה של האתר כמו נולדה אך ורק בשבילו, ולכן נשלח אותו ואת חבריו למשימה כשהיא מהדהדת באזניהם: היידה, הידו, היידה-היידה-היידה!

כדאי מאוד

שיקאגו-מיאמי: מצד אחד, הגיע זמנם של הבולס להראות שהם יכולים לעלות את המדרגה הנוספת, בדרך לבגרות מלאה. מצד שני, ההיט סובלים גם מפגיעות בגפיים (דוויין ווייד, ג'יימס פוזי) וגם מפגיעות ראש (אנטואן ווקר, ג'ייסון וויליאמס). מצד שלישי, ההיט הם עדיין האלופים המכהנים, המאוד מנוסים והמאוד גאים, הטוענים השכם והערב כי עכשיו, רק עכשיו, הם יראו לכולם מה הם באמת יודעים ושווים. מצד רביעי, זו הולכת להיות אחלה סדרה שבעולם. מלה של וארזה.

סן אנטוניו-דנבר: אייברסון, אנתוני, ננה וקמבי מפה, דאנקן, פארקר, ג'ינובילי, בוואן וכל השאר משם. כל מלה מיותרת, אולי חוץ מזה שאני לא ממש חושב שהספרס ישנים טוב בלילה לקראת הג'אמפ הראשון.

הכי כדאי

יוסטון-יוטה: וואי-וואי-וואי איזו סדרה. טרייסי מקגריידי הנמצא בשיאו, יאו מינג שהתאושש לחלוטין, שיין באטייה המצוין, אלסטון, האווארד ודיקמבה הבלתי נגמר - מול קרלוס בוזר (עוד MVP בפוטנציה. חופשי), קירילנקו, מהמט אוקור, דרק פישר האהוב (איך, איך במדי הלייקרס הוא גמר אז את הסדרה מול סן אנטוניו עם הסל ההוא בחצי השנייה האחרונה, איזה כיף!), גיריצ'ק, הארפרינג ודרון וויליאמס. כמה התלהבות, כמה יכולת, כמה הכל. אין מצב שהסדרה הזו נגמרת בפחות ממשחק שביעי. חסר להם.

פיניקס-לייקרס: מה בדיוק אני אמור לכתוב על זה שלא מדבר בעד עצמו מעצם שתי המלים הפותחות? כלום. פיניקס-לייקרס.

עד כאן המלצותינו לסיבוב הראשון. מה אחר כך? נחכה בסבלנות ונראה. כמובן שבשורה התחתונה המדור בעד סטיב נאש והסאנס. כמובן שעקב כך סטיב נאש והסאנס כנראה לא יזכו, אבל עד אז - אלוהים גדול. גם סטיב נאש.

shaharhermelin@gmail.com