שי הרים לי טלפון בצהריים. מ'מצב, הוא שאל. "חצב", עניתי כמו איזה טמבל לא מרוכז, אבל האמת היא שגם השאלה שלו כבר מזמן יצאה מהאופנה.

תגיד, הוא אמר. למה שלא תהיה סוכן שחקנים?

רציתי להגיד לו שאפילו בשאלה מהסוג הזה הוא לא מסוגל להיות מקורי. "שאלו אותי את זה מיליון פעמים, מה נזכרת פתאום".

כי אתה כותב פה כבר שבועות על אריק דניאלס וכאלה, הבחור ההוא מהליגה האיטלקית. עכשיו תאר לך שהיית סוכן שחקנים. במקום לכתוב פה בכדורסלע, היית יוצר קשר עם השחקן, נוסע לשם, רואה אותו, הופך לסוכן משנה שלו בישראל או משהו. עושה כסף טוב. תאר לך שפתאום הפועל ירושלים לוקחים אותו, נגיד, במקום טרנס מוריס בשנה הבאה, כי מוריס מקבל איזו הצעה מה-NBA או משהו, אוקיי? אתה בא לירושלים ומביא להם את דניאלס, נניח.

עדיין לא נשמעתי מספיק נלהב מבחינתו. "נו?", שאלתי.

מה נו, הוא אמר. כמה כסף מרוויח שחקן כמו דניאלס? הוא שאל.

"אין לי מושג", עניתי ביובש, משל הייתי אחד מגיבורי ספריו של יגאל מוסינזון חסר התקדים עליו השלום.

בכל זאת, כמה הוא מרוויח, התעקש שי.

"מה אני יודע, נגיד 230 אלף דולר, מה אני יודע".

יפה, התקדם שי, עכשיו כמה זו עמלת סוכן? 10 אחוז? 5 אחוז?

"אין לי מושג, נגיד חמישה אחוז", השבתי לו בעודי סוקר בקפדנות מייל פתאומי שקיבלתי מחשש לוירוס שיתקוף לי את הנורטון וישאיר אותי בלי מחשב לימים הקרובים.

אוקיי, זה אין לי מושג איך זה עובד, אבל נגיד שלושה אחוז הולכים לסוכן האמריקאי של דניאלס, הזר החדש של הפועל ירושלים, ושני אחוזים הולכים אליך, הסוכן הישראלי שלו. כמהה זה שני אחוזים מ-230 אלף דולר?, הוא שאל.

"תגיד, אולי גם תתן תשובות במקום לשאול שאלות כל הזמן", איבדתי קצת סבלנות.

חכה, הוא אמר ולקח ליד מחשב כיס. במו אוזניי שמעתי דרך הטלפון איך תקתק מה שתקתק. 4,600 דולר, הוא אמר. יכול להיות?

"כן, יכול להיות", עניתי.

בואנ'ה, זה 19 אלף שקל ברוטו, יא חמור. על שחקן אחד! ומה אם אתה מביא ארבעה בעונה, או עשרה? ומה אם אתה מתחיל להביא גם שחקניות ולא רק שחקנים? בואנ'ה, אתה יכול להיות מיליונר מזה. עם הידע שלך והאהבה שלך לכדורסל, פששששש, אני הייתי הולך על זה מזמן, הוא אמר.

"תגיד", אמרתי, "אתה עוד ממלצר שם ברעננה בערב?".

כן, הוא השיב, אבל מה זה קשור.

"זה קשור, כי אולי אתה צריך להתמקד בעניינים שלך ולא להתעסק עם פנטזיות הסוכן האלה, שאין לי שמץ של עניין בהן", אפילו כעסתי.

שמץ של עניין? הוא נעלב. אין לך אפילו שמץ של עניין? אבל למה, אתה יכול להיות גדול בזה.

"יכול, אבל לא רוצה. אם הייתי רוצה הייתי הולך על זה עוד לפני שנכנס האינטרנט לכל חור, אבל אני לא. תבין, אני לא רוצה".

אבל למה, רק תגיד למה ואני יורד ממך. זה ים כסף, התלונן שי ואפילו קיטר.

"כי זה מקצוע שאתה צריך לחיות מסביב לשעון, ולא פעם לרמות, ללקק למאמנים, לאנשי הנהלה, ללכלך על סוכנים אחרים, להכפיש שחקנים שאתה לא מייצג אלא מישהו אחר, לדחוף, להידחף, לקשור קשרים בכוח עם אנשים שמעניינים לך את קצה התחת, להיעלם לימים ולילות בכל מיני מקומות בחו"ל, לא לראות את הילדים, לדאוג לזרים האלה כאילו היו הילדים שלך, לנסוע ולקבל אותם בשדה התעופה, לזכות בטלפונים מהם בשתיים בלילה על זה שמנהל הקבוצה לא זמין אבל השירותים שלך הציפו את כל הבית ואתה מוכרח לעשות משהו. ואחרי כל זה, עוד לרוץ אחרי הכסף בחלק מהמקרים. לא בשבילי, עכשיו הבנת?"

אבל 19 ברוטו, הלו, מעסקה אחת, הגיב שי.

"תגיד, יש לך מושג כמה אני מרוויח שאתה כל כך דואג לי"?, עניתי באורך רוח, ובדמיוני ראיתי את עצמי מצית את המקטרת, מביט אל הזריחה ופולט איזה עיגול עשן סקסי.

לא, אני לא יודע.

"אז בוא נשאיר את זה ככה, חבר. זה בסדר", עניתי והנחתי את השפופרת על כנה כשאני מסתורי ורגוע מתמיד.