מתי תפוענח כבר שאלת שרון ששון, את זה הייתי רוצה לדעת. קלע אבסולוטי כמותו, שלא מהסס לקחת זריקה ומסוגל לתפור 5 מ-6 לשלוש כמעט בכל ערב לדעתי, כמעט שלא משחק.

למה?

מה יש, בששון, שמונע מהמאמנים שלו לחשוב שהוא לא מסוגל או לא מתאים גם לעשרים וחמש דקות בערב?

כבר לא ילד, ששון. יכולות הקליעה שלו מדהימות. לרגע היה נדמה לי אתמול, על אף שאינני אביב לביא, שעל המגרש מתנהל קרב אימים בין ששון ליסאיטיס. קרב על הזכות להיות השלוש המוביל במכבי ת"א, או לפחות השלוש-המחליף-הראשון במכבי.

בא ששון ודפק בומבה, בא יסאיטיס והחזיר לה-בומבה סטייל נבארו. זה נגמר ב-5 מ-6 לשלוש של ששון ב-10 דקות משחק, וב-6 מ-7 לשלוש של יסאיטיס ב-22 דקות. יא אולוהים. וכל הערב, בעיקר במחצית השנייה, רצו השלשות מעל הראש של ירושלים. כפי שנאמר במקורות: מעל פסגת הר הצולפים, שלום לך ירושלים.

הסיפור של ששון מחזיר אותי לימי קונסטנטין פופה ארוך המימדים. ארבע שנים התבשל ישבנו של הענק ההוא על ספסל מכבי ת"א ורק מדי פעמים טרחו מאמניו להרים אותו מהספסל. בחלק לא קטן מהמקרים, הוא הוכיח שהוא מסוגל לעשות דברים יפים בפרקי זמן קצרים וממש לספק תוצרת ותועלת. ולמרות זאת, המאמנים שלו לא ממש האמינו בו והחזירו אותו שוב ושוב לספסל.

כאב לי הלב בזמנו על פופה החביב, ושאלתי את מאמניו החכמים מדוע הם מתנהגים באופן כזה כלפי אחת הבריות החביבות על פני כדור הארץ, שבדרך כלל מצליח להביא איתו דברים טובים אם הוא מקבל הזדמנות. והם אמרו לו שהוא יוצר מיס מצ'ים שדי מפריעים למכבי ונותנים יתרון ליריבות.

מעניין. אני דווקא חשבתי, שפופה יוצר מיס מצ'ים גם לטובת מכבי עם ה-2.20 שלו. שאף אחד לא ממש יכול לשמור עליו אם זורקים לו את הכדור לגובה; שהוא מסוגל לדפוק שלושה-ארבעה גגות ולהפריע לחדירות של גארדים ושבאמצעותו אפשר גם לסחוט קצת עבירות מהגבוהים של היריבה. לאורך הזמן, המאמנים של מכבי חשבו אחרת והעריכו, שיותר משהוא תורם, הוא מפריע.

אני חושב שזה גם מה שחושבים, פחות או יותר, על שרון ששון. הוא נתפס כשחקן חד גוני שמסוגל לקלוע וזהו זה, וכשחקן הגנה חלש שמהווה חור. על פניו ועל סמך רוב הקריירהשלו וגם מה שראינו פה ושם בדקות שלו במכבי ת"א, זה כנראה לא מאוד רחוק מהאמת, אבל אני מרגיש ששרון לא קיבל הזדמנות אמיתית במכבי ת"א.

עוד לא ראיתי שהוא מקבל 35 דקות בשלושה משחקי ליגה רצופים ולא חשובים במיוחד, כדי לבדוק ולוודא אם הוא יכול, למשל, לשמור על שחקנים בעמדה 3 או 4; אם הוא מסוגל לשמש מוסר מוצלח לשחקני הפנים; אם הוא יכול להיאבק באופן עקבי על ריבאונד הגנה והתקפה בזכות גובהו; אם הוא מסוגל לחדור בעקביות. לתחושתי, אם תרשו לי להשתמש במלה יפה לשם שינוי, ששון לא נבדק ונחקר לעומק.

סטייל פופה כזה, אבל להבדיל ממנו במקרה הזה מדובר בענייני קליעה מבחוץ: 'הוא יודע לקלוע, ניתן לו חמש דקות. אם יתפור שלשה ועוד צ'אקה מחצי מרחק, ניתן לו עוד. אם לא, היידה בחזרה לספסל'. זו הגישה, או ככה לפחות היא מצטיירת. ובכל פעם שהוא עושה את ה-15 או 18 נקודות קלות שלו במשחקי ליגה ב-16 דקות, אני שואל את עצמי ואת ריבונו של כל אלוהי המאמנים באשר הם. מתי, מתי תצאו מהסכימות והסטיגמות? תנו לבן אדם לשחק כמו שצריך. תריצו אותו שלושה-ארבעה משחקים רצופים ותראו מה יש לכם ביד. אולי תגלו שיש לכם, בעצם, שרון יסאיטיס בשליש מחיר? חשבתם על זה? אההה, כשמדובר בחיסכון משמעותי של כסף, אנשים פתאום מוכנים לפתוח אוזניים ולהקשיב.

או שלא.