אני חוזר לנושא טפירו וג'נקינס, כי כבר כתבתי את זה כאן באחת הפעמים הקודמות. לדעתי, זה לא יכול לעבוד. אולי זה הולך ביחד במלחה, עם הטירוף של הקהל ובמשחקים נגד קבוצות כמו גליל עליון, ראשל"צ ואחרות, אבל לא נגד מכבי ת"א ביד אליהו.

ג'נקינס לוקח את הכדור, וטפירו נעלם מכל ההחלטות החשובות של הפועל ירושלים בהתקפה. הוא כמעט ולא שותף למהלכים התקפיים. הרבה פעמים אפשר היה לראות את ג'נקינס עומד ועושה פיק'נרול וטפירו בכלל עומד בצד ולא קשור למהלך.

נכון שדן שמיר החליט באיזשהו שלב ששום דבר טוב לא יצמח לקבוצה, אם היא תשאיר את אד קוטה והיה צורך בשינוי, כדי לעזור לקבוצה לחזק את עצמה לקראת המאבק על האליפות. אבל המהלך הזה של הבאת ג'נקינס לא יכול לנצח את מכבי ת"א ביד אליהו, לדעתי. הנוכחות והדומיננטיות שלו פוגעות במבנה המשחק ששמיר תכנן, וטפירו לא רואה כדור.

מעבר לזה, הוא היה גם מעורב בכל מיני עניינים שפוגעים בריכוז של הקבוצה ומסיטים אותה מהתמקדות בצדדים המקצועיים. הוא רב עם הלפרין,
רב עם שארפ, הוא התווכח עם השופטים. בסוף זה נגמר כמו שזה עלול להיגמר כשג'נקינס באזור: הוא קולע עשרים ומשהו, והקבוצה חוטפת על הראש.

מעבר לזה, היה עוד עניין שתפס את העין. טימי באוורס לא שותף לכל אורך המחצית השניה, אבל אם הבנתי נכון זה קשור, אולי, לכך שהגיע למשחק לא בקו הבריאות. מלבד באוורס, שמיר לא עשה אף חילוף במחצית הזו והשתמש רק בחילופים שנכפו עליו.

הוא החליף שחקן בפעם הראשונה רק כשטרנס מוריס יצא בחמש עבירות, והכניס את גולמאץ. אחר כך, כשגם גולמאץ ספג חמישית, הוא הכניס את פניני. מעבר לזה, כל השאר שיחקו ולא ירדו מהמגרש. זה נראה מוזר, כי בשלושים הפרש אתה לא משפיל את טפירו, ג'נקינס ואוסטין עד לבאזר מבלי להוריד אותם לנוח ומוותר על המשחק הרבה קודם.

מאוד יכול להיות שבמקרה הזה שמיר למד מפיני גרשון. במקרים מסוימים, פיני היה נוקט בגישה של 'אתם הכנסתם אותנו לבוץ הזה ואתם תוציאו אותנו משם, או שתושפלו על המגרש עד לסוף'. שמיר לא אף חילוף יזום, לא הוריד את מאיר או אוסטין לנוח, לא נתן למרקוביץ' או נאור לשחק והחילופים שלו נעשו בלית ברירה. זה כנראה משהו שהוא למד מגרשון. מי יודע, אם מוריס לא היה יוצא בחמש עבירות, אולי לא היו בכלל חילופים.

כששיחקתי במכבי רעננה הגענו לגמר הפלייאוף נגד מכבי ת"א ביד אליהו. ההוראה של שרון דרוקר היתה לא לעזור לגבוהים, ושכל גארד ייצמד לגארד של מכבי. היו להם אז קלעים מצוינים ולא רצינו לחטוף מהם שלשות. דרוקר בפירוש דיבר אז על סיטואציה שבה נייט האפמן יסיים עם 30 נקודות, אבל לא נחטוף שלשות חופשיות שנותנות נקודה יותר ושוברות את המוראל. זה נגמר בהפסד שלנו ב-4 נקודות בלבד, כי כל הגארדים אז קלעו ארבע או שש נקודות כל אחד, ולא 17 או 20 כמו יסאיטיס וששון אתמול.

יש למכבי של היום קלעים מדהימים (יסאיטיס, ששון, הלפרין, בורשטיין, שארפ), וירושלים ממשיכים להביא עזרה כל הזמן לכיוון הגבוהים. אני שוב ואומר: אסור לעזוב את הקלעים. שהגבוהים של ירושלים יתמודדו לבד עם וויצ'יץ' וארנולד.

אוסטין צריך לשמור על וויצ'יץ' הכי טוב שהוא יכול, והיחיד שיכול לבוא ולעזור לו בעיתוי נכון הוא מוריס. כל השאר – שיישארו על השחקנים שלהם ולא יתקפלו פנימה. אם ביינום חודר והולך עד לסל, שמוריס יחכה לו למטה. אין טעם שהשומר של יסאיטיס ירוץ אחרי ביינום, כי הכדור יכול לצאת לשלשה חופשית. כמעט בכל פעם שהגארדים הלכו לעזור, ירושלים קיבלה שלשה חופשית לגמרי על הראש, ממש כמו באימון. חומר למחשבה.

gilse@inter.net.il