שאקיל או'ניל הוא סוג של אליל ומעבר לזה שיש פה חרוז, ככה גם חשבתי רוב השנים. אבל גם בקטעים הכי טובים שלו, בימיו הגדולים ביותר, האיש הסריח את המגרש מקו העונשין. עקבתי אחר רוב השידור אתמול וחוץ מההלצות המתבקשות עד שלב מסוים של שלח וריגר, זה פשוט עצוב.

זאת אומרת, אפשר לאבד פרופורציות ולקונן מרה על תפקודו המקצועי של שאקיל מהקו, אבל אני מניח שאחרי כל כך הרבה שידורים שאתה עושה את זה, בסוף לא נשאר לך אלא לצחוק על זה. אחרי ארבע, חמש ושש החטאות, נמאס לי לצחוק מזה. זה כבר היה מעליב, מדכא, מביש ובעיקר מאבד אליפות.

מהצד השני עמד בן וואלאס, הגולם-אץ הזה, שהספיק במהלך המשחק להרביץ שני אייר-בולים נאים למראה, ודפק משהו כמו 7 מ-8 מהקו בניגוד לכל מהותו, הווייתו ויכולותיו, כפי שהוצגו לאורך כל השנים.

ימים של אליפות, לא נכחיש זאת. וגם אם זה היה פוקס מארץ הפוקסים מצד וואלאס, וגם אם זה לא ישוב אף פעם עד סוף הקריירה שלו, הוא שיחק אותה והיה שם עבור הקבוצה שלו כשהצטרכו אותו. כשמיאמי כיוונה עליו את כל העבירות בדקות הקריטיות, הוא פשוט נעמד על הקו וקלע נגד כל החוקים והכללים. בדיוק מה ששאקיל לא עשה.

גם אם שאקיל היה קולע פתאום 8 מ-9 במקום 0 מ-7, מיאמי לא היו זוכים באליפות השנה. אבל איפה הכבוד העצמי, תגידו? איך בן אדם יכול להראות את הפרצוף שלו אחרי ערבים כאלה, שחוזרים על עצמם מתחילת הקריירה ועד סופה? איך כדורסלן מקצועני מחמיץ תשע זריקות מהקו ולא משחיל אף אחת במשחק הכי חשוב של הקבוצה שלו העונה.

התשובה נמצאת כנראה כבר בעונה הרגילה. אני בטח לא הרופא של שאקיל, ולא יכול לומר אם כל 42 המשחקים שהחמיץ בעונה הסדירה היו כולם מחויבי המציאות, אבל די ברור לי שהוא שם קצוץ על העונה הסדריה בגילו ובמעמדו. הגישה של מיאמי, לפיה עדיף שאקיל בריא ומלא אנרגיות בפלייאוף מאשר שירוץ לנו בין פורטלנד לשארלוט לאורך כל העונה וישחק את עצמו, תרמה גם היא לעניין. זה גורם לשחקן לבוא שחצן ויהיר ובעיקר לא מוכן. חז"לינו כבר אמרו על זה מזמן, שמי שלא טורח בערב שבת לא אוכל בשבת. ומי שלא מחשיב את הליגה הסדירה, שלא יצפה ללחוץ על כפתור ולעוף לשמיים.

בקיץ הוא ישיר שירים ויצלם סרטים ויסתובב בעולם עם כל 6 הילדים שלו. כמה זמן הוא יקדיש לשיפור אחוזי העונשין שלו בגיל 35? כלום, שום דבר יזום. ספק אם יתייצב לאימוני הפתיחה בזמן, בטח יתברר יומיים לפני פתיחת האימונים שהוא סובל ממתיחה באחד השרירים האלה שבאנגלית הם נשמעים אפילו יותר מסובכים ממה שהם.

עם 20 מיליון דולר לעונה בגיל 35, כל עצלן נעשה רק עצלן יותר. לא שהייתי שם, בסרט של שאקיל, אבל כאחד שקשה לו לקום בבקרים לאורך כל החיים, אני בפירוש יכול להזדהות עם העצלן הסתלבטן הזה.

חבל לי עליו, ועליו חבל לי. אבל באיזשהו מקום, אחרי כל ההצלחות שהשיג, די מגיע לו לחטוף את הבומבה הזו בפרצוף בגלל הזחיחות וההזנחה. 0 מ-7 מהקו? 9 מ-27 בסדרה כולה? יאללה יאללה.