אצלנו בקיבוץ סיפרו על ילד שסירב בכל תוקף להתלבש חם בחורף. דיברו איתו, ביקשו ממנו, איימו עליו, אבל כלום לא עזר. "בסדר", הרימה אמו ידיים, "אבל תדע שאם תמשיך להתעקש, תסבול מהתוצאות". בשבועיים שלאחר מכן לא הגיע הילד לבית הספר. כשסוף סוף חזר, שאלה אותו המחנכת מה היה לו. "היו לי התוצאות", באה התשובה.

ישנן סיבות טובות לכך, שאנשים מסוימים לא אמורים למלא תפקידים מסוימים. ג'ורג' בוש ממש לא צריך להיות מנהיג העולם החופשי, עמיר פרץ לא צריך להיות שר ביטחון, אני לא צריך להיות חזאי, ואם אני מתעקש - יש לי את התוצאות.

רק לפני עשרה ימים, ניסיתי לקחת אחריות ולצפות את אחריתן של סדרות רבע הגמר האזוריות של ה-NBA. הנה מה יצא:

קליבלנד-וושינגטון: חכמה גדולה, את זה אפילו נסיכה ב' ראתה מקילומטרים, מבעד למוצץ ולסימילאק. מקסימום חמישה משחקים היתה התחזית. יצא סוויפ. ממש כיפאק היי לי.

דאלאס-גולדן סטייט: האמת, עוד לא אבדה תקוותנו. גם כאן דובר על מקסימום חמישה משחקים, וזה עדיין יכול לקרות. אז לא לטובת דאלאס, למה להתעסק בקטנות? שמחה גדולה תהיה אם הנוביצקים המעצבנים יעופו, ורשתות הטלוויזיה המסקרות את הסדרה מתבקשות לספק קצת יותר קלוז-אפים על הפנים של קיובאן.

טורונטו-ניו ג'רזי: פוטנציאל לשבעה משחקים, זה מה פלטה המקלדת. אז נכון שהגולל טרם נסתם לחלוטין על העניין, אבל רק התעלות לא ממש צפויה תמנע מהפוטנציאל המדובר להיראות כמו זה שהיה לי בשיעורי המתמטיקה.

דטרויט-אורלנדו: "בהחלט כדאי", "המג'יק יעשו להם את המוות", "הרבה מאוד תקוות יש לי מאורלנדו". מה זה תקוות מאורלנדו. אני מקווה שמישהו יתפוס כל אחד מהם בסמטה אפלה בשתיים בלילה וייכנס באמ-אמ-אמא שלהם. איזה סמרטוטים. גם מי שהימר עליהם, אגב.

שיקאגו-מיאמי: "כדאי מאוד. זו הולכת להיות אחלה סדרה שבעולם. מלה של וארזה". וארזה, בוא-בוא הנה יא-דביל! פעם אחרונה שאתה מסית אותנו לדבר תחזית, אה? לפחות נתנחם בכך שכבר לפני שלושה חודשים נאמר ממש כאן, שהבולס "לגמרי נהיו קבוצה שאף אחד לא רוצה ולא ירצה לפגוש בפלייאוף". מה שמגיע, מגיע.

סן אנטוניו-דנבר: דווקא התחיל לא רע עם הניצחון של הנאגטס בחוץ, אבל בדיוק כמו לפני שנתיים-שלוש, הם מתפרקים ומפרקים לי עוד נדבך מהתחזית המפוארת. אה כן, וכמובן שהניצחון במשחק מספר ארבע הושג הרבה בזכות ווינר-שוט של רוברט הורי האגדי, בדיוק כמו אלו שידידי מ' חזה ממש כאן שכבר לא נראה לעולם. שנאמר: "עאלק-חזאים לא מתים, הם רק מתרבים".

יוסטון-יוטה: האור היחיד בקצה המנהרה שלא שייך לרכבת הבאה ממול. שבעה משחקים תמימים נצפו לסדרה זו, ובהחלט נראה שזה הולך לכיוון הזה. ואחרי שהדבר צוין, תועד ותויק - שקוף לחלוטין שהרוקטס מנצחים ביוטה וגומרים את זה בשישי.

פיניקס-לייקרס: עוד סדרה שכל הסיכויים שתיגמר כבר אחרי המשחק החמישי, אלא שכאן ממש לא אכפת, כל עוד סטיב נאש רב ההוד והאסיסטים, סטודמאייר, ברבוסה, מריון, בל וחבריהם ממשיכים לדפוק הצגות בדרך לאליפות.

בשורה התחתונה: תם הטקס. שוטה הנבואה, דני רופ, אילנית אדלר, אורי בץ, רוברט אולינסקי, אליעזר דנציגר וחבריהם מוזמנים לנשום לרווחה - לא מכאן יבוא האיום על משרותיהם, חס-וחלילה-חס-ושלום. התחזית היחידה עליה יכול המדור להתחייב היא שלא יהיו כאן יותר תחזיות. סגור. או שלא.

shaharhermelin@gmail.com