ג'וזפ (פפ) קרגול שיחק בריאל מדריד באמצע ה-90 עם סאבוניס, ארלאוקאס, ביריוקוב, איסמעיל סאנטוס, אנטוניו מרטין, חוזה מיגל אנטונז, חוזה לאסה ועוד כמה שמות שודאי זכורים למי שזוכר, ולא ידועים גם עכשיו למי שלא ידע מעולם.

קרגול היה שותף לזכייה של ריאל בגביע אירופה לאלופות ב-1995 תחת ז'ליקו אוברדוביץ', בניצחון 61-73 על אולימפיאקוס. הוא קלע שש נקודות במשחק הזה (וסאבוניס, עם 23 נקודות, נבחר ל-MVP, אלא מי). באולימפיאקוס שיחקו אז סיגאלאס, וולקוב, פאסולאס, טרלאץ' ואדי ג'ונסון.

הוא שיחק שמונה שנים בריאל מדריד (ורק האל הטוב יודע כמה תארים היו לו בתקופה הזו). מה שבטוח, היו לו גם גביע קוראץ', גם גביע אירופה למחזיקות גביע וגם גביע האלופות עם ריאל, ואתם עוד העזתם שלא לזהות אותו.

ועל זה היה אומר מאמננו הלאומי: בושה, חרפה וכלימה.

אחרי אותה זכייה עם ריאל ב-95', שהיתה שיא הקריירה שלו וגם התואר האחרון, קרגול עבר לשלוש עונות נוספות בג'ירונה, יצא לבנפיקה ליסבון, חזר לקאחה סן פרננדו, נסע שוב לחו"ל אל סלוניקי העיר שם שיחק בפאוק עונה אחת, שב לספרד אל הליגה הראשונה עם גיחון ובסוף סגר עניין ב-2003 כשהוא בן 35 עם סראגוסה מהליגה השנייה.

אני לא לגמרי משוכנע, אבל נדמה לי, על אף ש וכו', שהצילום של קרגול שהונח כאן בשבוע האחרון לא היה מתקופת ריאל מדריד שלו אלא מהימים בהם שיחק בפאוק. לא סתם הוא נראה מבואס. מה יש לו לחפש שם, מה?

סוס יאור ספרדי גאה (2.04), בן 39 כיום, מבוגר בחודש בדיוק, מסתבר, מנשיא הסיפרה. עבר את כל נבחרות הגילאים של ספרד ורשם בהנאה גדולה 46 הופעות במדי נבחרת ספרד. כיום הוא פרשן. בסוף הרי כולם נעשים פרשנים.

התשובות שהגיעו אל הלינק הנשיאותי היו מגוונות: היה מי שכתב, שזהו יואב ספר על סטרואידים. היה אחר שחשב בדיוק אותו דבר, רק הקצין ואמר שהאיש בצילום הוא טל בורשטיין על סטרואידים קשים. והיו גם ניסיונות להעריך שזהו ניב ברג, בריאן ינקלביץ', דראגן לאבוביץ' (חבר בכנופיית הארצגים), דושאן בוצבסקי, דאנקו צווטיצ'אנין, ג'ון ג'רום, אופוק סאריג'ה, דני גוט, וולטר מאניפיקו ודינו בילאלוביץ'.

פתרו שלושה: ישי דרכמן, יונתן עמיאל ונדב סולומונוביץ'.

שוב התכנסנו כדי לקיים את הגרלת אנ דנ דינו דינו חמודינו, וחתיכת הנייר המקופלת, שנפתחה בזהירות רבה לבל תיקרע בכפות ידיו הענקיות של דינו ראדג'ה, שהסכים הפעם להגיע במיוחד, פלטה את שמו את יונתן עמיאל כזוכה בחידת בעל המאה הנוכחית.

לקחתי את דינו הצידה ולחשתי לו: "שמע, אנ דנ דינו, לא נעים לי מסולומונוביץ'".

"למה?", הוא שאל בקרואטית ולא הבנתי כלום.

"טוק טו מי אינגלזה", אמרתי לו באנגלית משובשת במכוון, כי הקרואטים גדולים בג'יבריש הזה.

הוא קלט ישר והתעניין שוב לדעת, והפעם באינגליזית, מה הבעיה שלי עם סולומונוביץ'.

"שמע, הבחור הזה הוא פותר מצטיין. שלוש או ארבעה פעמים, אם אני זוכר נכון, הוא מגיע לישורת האחרונה ותמיד מפספס. אי אפשר לסדר פעם הגרלה מכורה מראש, בוא ניתן לו את הכסף. בסוף הוא יתייאש ויברח אל המתחרים. חבל", הסברתי.

"איזה מתחרים", תמה אנ דנ דינו, "יש עוד מקומות שמקבלים בהם מאה שקל רק מלזהות צילום ומבלי להזיז את התחת?", התריס וסגר את התריס (גיחי). האור הציק לו או משהו.

"לא, אין מתחרים האמת. והאמת היא – שאין מתחרים", השבתי בהכנעה רבה שהרי אליל הוא אנ דנ דינו, מהגדולים ביותר שהיו.

"אז יתאמץ נא החבר סולומונוביץ' ועוד ועוד עד שיזכה בפרס הנכסף", התעקש ראדג'ה.

ואם אמר אז אמר. ואתה יונתן עמיאל (קרוב של אורן?), שלח לנו את פרטיך המלאים למייל הנשיאותי, כדי שנוכל לצייד אותך בשטר ריחני רב רושם ועוצמה, שהוא גם, לגמרי במקרה, נאה למראה ולמגע.

הלאה, אל החידה הבאה.