הליגה הלאומית מעניינת את רוב אמצעי התקשורת בארץ בערך כמו הליגה הצפון-אטלנטית בכדורת-שלג לגילאי 68 ומעלה. "ספסל" המופלא, של שלומי פרי וחבריו המופלאים-אף-יותר, הוא בהחלט חריג, גם בעוד כמה אתרי ספורט גדולים (ynet ,one ויסלחו אחרים שלעולם איני מגיע אליהם) ניתן למצוא סיקור סביר, וקיימים כמובן גם האתרים הרשמיים ו/או אתרי האוהדים של חלק מהקבוצות, אבל באופן כללי - גורנישט. מקסימום שורה וחצי בעיתון לפעמים בצירוף שני הקלעים הבולטים. זהו.

גם בכדורסלע קיבלה ומקבלת הלאומית דקות מסך בעיקר בזכות חיבתו העזה של יו"ר הדירקטוריון לסטנלי ברנדי הבלתי נגמר בעליל, והסימפטיה הבלתי מוסתרת של החתום מעלה כלפי היבזורים הנהדרים של הפועל מגידו/יקנעם, שאגב סיימו השבוע עונה ראשונה סופר-מכובדת בליגה, עם מקום בין ארבע הבכירות ועם סיכום שנתי המראה על יותר מ-15,000 (חמישה עשר אלף!) כחולים ביתיים מוטרפים ביציעי המבצר במשמר העמק.

אז הנה הזדמנות לומר עוד כמה מלים על הליגה הלאומית. שתי קבוצות נותרו במירוץ להשגת הכרטיס היחיד לליגת העל - הפועל חולון, פייבוריטית הגדולה מהג'אמפ הראשון של הליגה, והפועל באר שבע, שדורגה בסיום העונה הסדירה רק במקום השביעי בטבלה, והצליחה להדיח, ללא יתרון ביתיות, הן את הפועל נצרת עילית של החבר "שן זהב", והן את אליצור קרית אתא. אי לכך ובהתאם לזאת, זה המקום להצהיר חד משמעית שאני בעד באר שבע.

לא שאין לי הרבה דברים טובים לומר על חולוניה. זכיתי לצפות בה מקרוב בעונותיה הגדולות עם אלימלך, דניאל, בוגין, "כושי" מאור, יעקובי, קרטר המשוגע, באניסטר החיה, מקדונלד, וויליאמס, קינג וכל שאר החבר'ה הטובים. מעטות היו הקבוצות שתרמו לליגה כזה צבע וכזה קהל. גם תחיית המתים המתרחשת שם בשנים האחרונות מאוד שימחה אותי, ואפילו מאוד-מאוד.

אבל מה שקרה שם בסוף העונה שעברה היה בלתי נתפש ובלתי נסבל גם יחד. קבוצה צעירה ומצוינת מצליחה להעפיל לליגה הבכירה בצורה דרמטית מאין כמוה, ובמקום שכל העולם החולוני ואשתו יתגייסו כדי להגשים את המטרה הנעלה ולממש את העניין, התחילו כל הסחבת וההתבחבשות בעניין מי אמור לגייס כמה וממי, ומי ייתן איזה תקציב למה. השורה התחתונה של כל אלו, שתולדותיהן מוכרות לכל, ושממש לא מעניין כרגע מי אשם בהן: חולון נשארה בלאומית, גלבוע/עפולה עלתה במקומה לליגת העל. צר לי, חברים, לא מקובל ולא ראוי. הרבה נקודות זכות איבד כל מי שאחראי למחדל.

להלן, אם כן, מוצג התביעה מספר אחת. את מספר שתיים גיליתי אתמול, כשביקרתי בבאר שבע לצרכי עבודה. הגעתי לעיר למחרת הניצחון השני של המקומיים על קרית אתא וההעפלה לגמר הליגה. מה אומר ומה אגיד, מגיע להם לעלות. כזו שמחה המאחדת עיר שלמה, כזו גאווה פטריוטית, כזו אמונה בעצמם, כזה הכל. חוץ מזה, יהיה פשוט כיף אם הכדורסל הבכיר שלנו ידרים עד באר שבע, ואיתו הסיקור התקשורתי הראוי לסיפור הצלחה יפה שכזה.

וישנו ישראל ברוך. כלומר, המון אנשים טובים קשורים קשר אמיץ להצלחתה של הפועל באר שבע - ספונסרים, הנהלה, שחקנים, אוהדים ועוד - אבל קודם כל ישנו ישראל ברוך. לא יודע כמה מכם שמעו עליו. סביר להניח שרובכם לא יודע על מי אני מדבר. רשמית, ישראל ברוך הוא מאמן הקבוצה. מעשית, הוא שייך לזן ההולך ונכחד של משוגעים-לדבר, שבזכותם עדיין יש כדורסל במדינה. לפני די הרבה שנים הוא היה עוזר מאמן בליגה הבכירה, אבל כבר כמעט עשור הוא בבאר שבע - אוכל כדורסל, שותה כדורסל, נושם כדורסל ובעיקר מקדם את הספורט הנשגב הזה בעיר. התוצאות לפניכם, אם רק תצליחו למצוא אותן בעיתון, בין עשרות העמודים המוקדשים לספורט-שאין-לנקוב-בשמו, לבין הדיווח על התסרוקת החדשה של נינט.

לכן, אוהבים אותך חולוניה, ואפילו אוהבים אותך הרבה, אבל במקרה המאוד ספציפי הזה - נצהיר ונאמר ונקרא בקול רם וצלול: אנחנו עם באר שבע, ועם המגפיים של ברוך.

ואם כבר לבד, שיהיה בתנועה

חדש במלחה: אשה מכובדת וחסודה למראה, רבנית על פי דיווח הטלוויזיה, היושבת ביציע ותוך כדי משחק מבצעת שורה של תנועות בידיה, אולי בצירוף תפילות כלשהן, שמטרתן להסיר את הנאחס מעל הקבוצה שבמשחקים האחרונים פורקה לה יחדיו.

אז קודם כל, חלילה לי מלהטיל דופי באמונתו של מישהו. הגברת מאמינה שהיא יכולה לעזור? בירושלים חושבים שזה מה שנדרש כדי לסייע לניצחון? אהלן וסהלן. שנית, אין להתכחש לעובדה שהמשחק אכן הסתיים בניצחון ירושלמי עם הבאזר. שלישית, ואולי חשוב מכל, התנועות של הרבנית נראו לי הרבה יותר יעילות מאלו של אי אלה שחקנים מקומיים. מקום שמור בנוקיה לפיינל-פור כבר יש לה?

ובינתיים, בגלקסיה רחוקה מאוד-מאוד

גולדן-סטייט העיפו את דאלאס (בבעיטה עזה ביותר, יש לציין) והשמחה רבה. כל היודע דבר על אתר בו אפשר להוריד את המבט על פניו של מארק קיובאן ישירות לסלולרי - מתבקש לפנות למערכת כדורסלע הקרובה למקום מגוריו.

הסאנס ניערו בקלילות את הלייקרס. יפה ביותר ואף משמח. עכשיו זה הדאנקנים הבלתי נסבלים. קשה-קשה, אבל יהיה בסדר. נאש קונטרול.

מה עוד היה לנו שם? דטרויט עם שיקאגו, קליבלנד כנראה מול ניו ג'רזי, לא ממש משנה כרגע. נשאיר משהו גם לשבוע הבא. שבת שלום.

shaharhermelin@gmail.com