בניגוד לאחי הפראייר, ישבתי לראות את המשחק בין גולדן סטייט לדאלאס בחמש וחצי בבוקר. ככה זה, מי שרגיל לקום בשש וחצי כל יום לעבודה, אין לו שום בעיה לוותר על שעה אחת. ואם לא הבנתם – הוא זה לא המקרה.

דון נלסון יצא גאון עשה לדאלאס בית ספר. הוא שמר רוב המשחק איזורית 2-3, משהו שב-NBA לא ממש רגילים אליו לאורך זמן. בכל פעם שדירק נוביצקי קיבל כדור, מיד ביצעו עליו דאבל-אפ כדי שלא יוציא זריקה. הוא סיים עם אחוזים מחפירים.

הרעיון היה, שסטיבן ג'קסון שומר על נוביצקי בפרונט מלא באזור ההיי-פוסט. יצא מזה שהוויק סייד היה בעצם קרוב לסל בתוך הצבע, ונוביצקי קיבל את הכדורים בקצה הפוסט, קרוב יותר לקשת השלוש מאשר למטה וזה רחוק מדי. גם רחוק מדי, וגם יוצר מצב שאין לו מישהו רציני למסור לו פנימה לתוך הצבע.

אייברי ג'ונסון לא עשה שימוש, למשל, בשחקן כמו אריק דמפיר, שיכול היה לנסות ולעשות דברים התקפיים מתחת לסל של גולדן סטייט. אני חושב שהיה צריך לנסות לפחות את האופציה של דמפיר כסנטר, שיעשה קצת נזק לווריירס. אמנם כולם שם קופצים ומנתרים, אבל אין להם גבוה משמעותי במיוחד ואולי בדרך הזו דאלאס היתה יכולה לאזן קצת את המשחק ואת הסדרה כולה.

אייברי ג'ונסון לא עשה שום שינוי משמעותי לאורך המשחק. גולדן סטייט כבר שמרו מולם אזורית גם במשחק הקודם בדאלאס והוא היה צריך לבוא מוכן עם פתרונות. זה לא קרה.

האזורית של גולדן סטייט בלבלה את דאלאס בין השאר, בגלל שבמקרים מסוימים, בעיקר במחצית השנייה, נלסון הורה לבצע מעבר מאזורית לאישית אחרי שתיים-שלוש מסירות בהתקפה. המעבר הפתאומי הזה תוך כדי התקפה גרם לשחקנים של דאלאס לאבד את הראש.

לא ראיתי גם שימוש נכון בדווין ג'ורג', שחקן שהגיע מהלייקרס על תקן המנוסה שבחבורה, ולא בא לידי ביטוי. עכשיו גם ייטפלו כולם לנוביצקי וידברו על הבעיות שלו במאני-טיים ועל זה שהוא נחנק. אין ספק שהוא עלול להידרדר לבעיה מנטאלית שתמנע ממנו להצליח בהמשך הדרך. פסיכולוגים עוד יגדירו את זה מתישהו כחרדה מהצלחה או משהו.

לא כל כך הכרתי את גולדן סטייט לפני הסדרה הזו. ידעתי שאת בארון דייויס קשה מאוד לעצור, אבל לא ציפיתי מריצ'רדסון ומג'קסון לממוצעים של יותר מ-20 נקודות בסדרה הזו. הם נראו יותר מחוברים ורעבים לכל האורך ומגיע להם ההישג הזה בגדול.

ישבתי וחשבתי גם על שאראס, שלא קיבל צ'אנס בכלל. מצד אחד, אם הם כאלה טובים ומצליחים בלעדיו, אז אין לו מה להתלונן וכל מה שהוא יאמר עכשיו יישמע קטנוני ומטופש.

זה המצב ובשנה הבאה הוא כנראה ישחק במקום אחר. מצד שני, להיות חלק ממשהו כל כך מצליח וכל כך סנסציוני ולא לקבל אפילו דקה, יכול להיות לפעמים אפילו יותר מתסכל ומעליב מאשר לשחק שלוש דקות ולהפסיד.