את צסק"א – מלאגה לא ממש ראיתי למעט שתי דקות פה ושתי דקות שם. את פנתינאייקוס נגד טאו דווקא כן. הנה כמה אמירות קצרות שאולי יעניינו אתכם ואולי לא. תילי תילים של ניתוחים לא תמצאו כאן כי שבת המלכה עכשיו וזה זמן קודש לבילוי משפחתי כזה או אחר. אז קדימה, בזריזות.

ספאחיה ממש לא לבד. מי שראה את פרד האוס מסריח את המגרש אתמול ואת רוברטאס יבטוקאס מתחפש לנואל פיליקס של פנתינאייקוס, מבין שיוצאי ריטאס וילנה המהוללת של העונה שעברה עוברים חבלי קליטה קשים מאוד במקומות החדשים שלהם.

האוס אמנם עשה כמה דברים יפים לאורך העונה. הוא חוטף מוכשר, מתאמץ הגנתית, חודר סביר, אבל אני לא מסוגל לראות אותו לוקח כדור ומנסה לזרוק לשלוש. אין לי אפילו סבלנות או זמן לבדוק עכשיו מה אחוזי הקליעה שלו העונה לשלוש, אבל איכשהו היה ברור לי אתמול כבר אחרי שתיים-שלוש זריקות שלאיש הזה אסור לקחת צ'אקה מבחוץ. אפילו לא מחצי מרחק. מה שכן הספקתי לראות הוא, שהאוס גמר עם 0 מ-11 אתמול. איום ונורא.

יבטוקאס הוא סתם נואל פיליקס של פנתינאייקוס. הסיטואציה הזו, שבה הפך יבטוקאס מנגר שבכל זאת מסוגל להראות נוכחות בצבע לכלום ושום דבר בפנתינאייקוס תמורת הרבה מאוד כסף, מחייבת איזה מחקר מעמיק. תאמינו לי. צריך לחקור את העניין הזה מהיסוד. זה כמו סחור-סחור אצל רבנו פנחס הגרשוני באולימפיאקוס, שגם הוא היה אמור לתת עונה טובה ויצא מזה קדחת.

יכול להיות שצריך להפריד את פיליקס מהחבורה הזו ולא להזכיר אותו בנשימה אחת, כי השניים האחרים הספיקו להוכיח יכולת גבוהה ברמה האירופית והוא לא. אני גם יודע שיבטוקאס פתח פה על אוברדוביץ' וסחור-סחור על גרשון לאורך העונה, אז אולי מעבר לנגרות של הליטאי ולמשקל העודף של סוסון הבר מאולימפיאקוס, זה הסיפור שגורם למאמנים לייבש אותם. לא יודע מה המצב החוזי שלהם, אבל לדעתי יש סיכוי טוב ששניהם מתחפפים למקומות אחרים בעונה הבאה.

הלאה.

אני מת על מציאות. כאלה היו בזמנו אריאל מקדונלד ונייט האפמן במכבי ת"א, וכזה הוא מייק באטיסט בפנתינאייקוס. הסיפור שלו אמנם קצת שונה, כי להבדיל מהם הוא הגיע ליוון מה-NBA (ממפיס), ורק אחרי עונה אחת שם זכה להכרה מלאה גם בקבוצה גדולה. קודם לכן הוא הסתובב בשרלרואה ובביילה מאיטליה. יש שחקנים שאפשר לאסוף בכסף קטן יחסית ולרוץ איתם שנים. הוא כבר עונה רביעית בפנתינאייקוס ועושה את העבודה כמו שצריך.

אמנם אין לו גביע אירופה עדיין, אבל אולי זה קשור גם לכך שאוברדוביץ' לא הצליח למצוא לאורך השנים אמריקאי נורמלי נוסף לצידו והקיף את באטיסט רוב השנים באירופיים בינוניים-פלוס. אפילו השנה, שנת פיינל פור מבחינת היוונים, אוברדוביץ' הצליח ליפול עם טוני דלק. כך או אחרת, אחרת או כך, משחק אחד מפריד בין באטיסט לתואר האירופי. ומי יודע מתי הצ'אנס הזה יחזור.

הלאה.

בחיים, אבל בחיים לא זרק פאבלו פריג'וני 8 פעמים לשלוש במשחק אחד (או ככה לפחות נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא). פנתינאייקוס משחקת כל כך צפוף וקרוב בהתקפה, עם שחקנים שיושבים לך על היד ולא נותנים לשחרר זריקה, שלפעמים פשוט לא היתה ברירה ופריג'וני לקח על עצמו לזרוק מבחוץ, כי אפילו למנהל משחק זורם ושוטף כמותו (בדרך-כלל), לא היו פתרונות אחרים.

שלא לדבר על זה שהיו לו רק שני אסיסטים מתוך שלושה של כל הקבוצה במשחק שלם. פשוט אי-אפשר היה לנהל מהלך אחד מסודר נורמלי, בטח לא התקפות מתפרצות. ההגנה של פנתינאייקוס פשוט שיבשה לגמרי את הסגנון הרגיל של טאו והעובדה שפריג'וני והאוס לקחו יותר זריקות מכל אחד אחר בקבוצה מוכיחה את זה.

מה עוד?

אני לא יודע מה יהיה נגד צסק"א, אבל טאו הורידה 19 ריבאונד התקפה מול פנתינאייקוס. נתון כזה גם במשחק נגד הרוסים עלול לעלות ליוונים בהפסד. חוץ מדיאמנטידיס, אף אחד מהגארדים לא עוזר בריבאונד כמו שצריך ובעקביות. לא בצ'ירוביץ', לא חצי-המלכות-ברטאס ולא וויאניץ'. אולי שישקאוסקאס, קצת. אם אני אוברדוביץ', אני יושב עליהם חזק בעניין הזה לאורך כל היום, עד שייכנס להם לראש.

בכלל, האוסף הזה של גארדים אירופיים מאוד מנוסים מכל מיני מקומות הוא ניסיון מעניין של אוברדוביץ'. השילוב בין דימאנטידיס היווני לבצ'ירוביץ' הסלובני לוויאניץ' הסרבי ולשישקאוסקאס הליטאי, חייב להיגמר באליפות אירופה. זה, פחות או יותר, המיטב של המיטב של מה שיש היום לשחקנים האירופיים למכור בעמדות האלה (למעט איגור ראקוצ'ביץ' וכל מיני מתאזרחים או בוסמנים ושאר מחזיקי דרכונים אמיתיים או מזויפים). ואם המיטב לא מספיק, אז כנראה שלאירופיים באמת שאין מה למכור.

מה עוד?

אני לא אוהב את ספליטר. לא יודע איך להסביר את זה וגם לא ממש צריך. מישהו אמר שאני חייב? לא אוהב אותו. אני אנסה בכל זאת: הוא נראה לי שחקן לא חכם במיוחד ואני לא יכול לסבול את הצעדים שהוא עושה, עבירות התוקף הטיפשיות, האחוזים מהקו והעובדה שעם כל ה-2.12 שלו הוא בקושי מסוגל לדפוק גג. לא מחזיק ממנו במיוחד. יאללה, שיתלבש על איזו קבוצת NBA ושיילך מפה. היה לנו ממנו מספיק.

ויש עוד.

זו תהיה חוכמה קטנה מאוד לומר את זה עכשיו, אבל קשה להתאפק. טאו רצה יפה מאוד עם עוזר המאמן נאצ'ו לזקאנו שהחליף את ולימיר פראסוביץ'. הרצון לשים את הקבוצה בידיים של מאמן מיומן לא נתן מנוח לאנשים הקובעים שם, והם הלכו על מאלקוביץ' המוכח. אני לא זורק את ההפסד על המאמן הסרבי, רק כואב את כאבו של מי שעשה עבודה נהדרת לאורך חודש וחצי (או משהו כזה), ניצח כמעט את כל המשחקים ביורוליג ובליגה הספרדית בתקופה ההיא וטאו נראתה פנטסטית תחתיו. אתמול, בין אם באשמתה ובין אם באשמת ההגנה החזקה של פנתינאייקוס, היא נראתה נורא. מכאן אני שולח חיזוקים ללזקאנו, למרות שלא יידע מזה אף פעם: בוא נקווה שהזמן יעשה איתך חסד.

ועוד קצת.

בסופו של דבר, שני המאמנים הכי טובים מבין הארבעה עלו לגמר. שניים שחיים את המשחק ברמה הכי גבוהה ונחשבים לאנשי הכדורסל הכי מנוסים ומצליחים באירופה כיום. שניים שהוכיחו את עצמם ביותר ממועדון אחד. ובואו נראה מה הם מבשלים לנו ביום ראשון. לא בטוח עם זאת, שאחרי מחצית שנייה במלחה בין הפועל ירושלים לבני השרון ומשחק שלם בין פנתינאייקוס לטאו, אני אצליח להעביר בשלום עוד משחק שיש בו בקושי שניים-שלושה מהלכים התקפים יפים ומתוכננים.

האולם ביתי, האוהדים יכולים לצעוק ולצרוח עד מחר אבל מול הניסיון של מסינה והשחקנים שלו שום דבר לא בטוח מבחינת היוונים. נקווה לטוב לפחות עבור שוטה הנבואה, שזרק כאן הימור כבר לפני כמה וכמה שבועות, שפנתינאייקוס תהיה אלופת היורוליג העונה. אם נחיה אז גם נראה. אליל אתה מסינה, אבל ליבנו עם פנתינאייקוס הפעם.

ועד אז – שלומות ונצורות לכם וסופ"ש נאה כרפאל.