אחד הדברים שב-NBA מתגאים בו יותר מכל הוא הבינלאומיות ההולכת ומתפשטת של הכדורסל. בכל אירוע גדול, כנס, סימפוזיון או השתלמות, תחת כל מיקרופון רענן, ניתן למצוא את אחד הדייויד סטרנים בנאום בנוסח "הכדורסל אינו רק ספורט ההולך, מתפתח ותופס יותר ויותר אנשים בכל העולם. הוא גם גשר בין אנשים, עמים ומדינות, ושפה בינלאומית מהדרגה הראשונה. כל ילד בכל מקום מכיר שמות כמו ג'ורדן, מג'יק, בירד, קובי, לברון, קארים, האקים, דאנקן או ווייד, ולא יכולות להיות שום אי הבנות כששומעים מושגים כמו סלאם-דאנק, אסיסט, טיים-אאוט, האלי-הופ, אופנסיב פאול ועוד רבים".

עקרונית, כל הכבוד לכולם, כיפאק-היי וג'ימלייה-ג'ים. אבל סתם ככה, בקטנה, כדאי שיידעו שעם כל הכבוד לאינטרנציונליות של הענף - מדי פעם עלולים להיות קצרים קלים בתקשורת, ואפילו כאלה שמובילים לתקריות משעשעות-על-גבול-הביזאריות. קחו למשל, את הסיפור ששמעתי לא מזמן מחברי הטוב מ', האיש והאגדה.

לפני מספר שנים, ליתר דיוק בשנת 1999, אירח מקום העבודה של מ' שני חבר'ה מאי שם במזרח הרחוק. לא זוכר כרגע אם היו אלה יפנים, סינים, וייטנאמים או תאילנדים, אבל זה גם לא ממש משנה. מ', בהיותו דמות דומיננטית מצד אחד ומארח למופת מצד שני, לקח על עצמו ללוות באישית לוחצת על כל המדינה את האורחים. במהלך ארבעת החודשים או משהו כזה ששהו כאן, טרח מ' והכיר להם את כל מה שצריך לראות ולהכיר במדינה - מירושלים ועד מצדה, מהגליל ועד הנגב - כולל אתרים, נופים, היסטוריה ומאכלים. אולם מאחר ש-מ' לעולם יהיה מ', עמדה כל העת לנגד עיניו מטרה נוספת - לקחת אותם איתו כדי שיכירו מקרוב מאוד את האהבה האמיתית של חייו, כדורסל כמובן.

והנה, באחד הערבים, נוצרה ההזדמנות המתאימה: ערב פנוי לחלוטין בתל אביב, ומשחק ליגה ביתי של מכבי ביד אליהו. מיהר מ', קפץ על המציאה והציע לשני אורחיו לבוא עימו ולחוות אירוע ספורטיבי מפעים ומרגש. השניים נענו בשמחה, ומכאן והלאה - רשות הדיבור ל-מ' עצמו.

"זה היה משחק שגרתי מול נהריה, או ראשון, או מישהו כזה. הגענו להיכל איזה חצי שעה לפני המשחק, כך שיהיה להם זמן להתרגל ולעכל את כל מה שראו. אצלם בבית הם אף פעם לא הלכו למשחק, בטח לא לכדורסל. בכלל, הם לא היו חובבי ספורט גדולים, ואם כבר היה משהו שאהבו - זה לא היה משהו שדיבר אליי כך שלמען האמת לא ממש התעניינתי.

"הם היו חבר'ה ממש נחמדים וידידותיים. רק אחד מהם דיבר אנגלית, ואפילו לא רעה. השני לא ממש ידע הרבה מעבר ל'יס' ו'נו', אבל הראשון תירגם לו סימולטנית והסתדרנו מצוין. בקיצור, התיישבנו ביציע, ואני מתחיל להסביר להם את החוקים הבסיסיים של המשחק - כמה זמן משחקים, עבירות, פסקי זמן וכאלה. אחר כך אני מספר על הקבוצות, ומציג להם את השחקנים הבולטים של מכבי - קטש, שפר, דייויד בנואה, שארפ, שלף וגם ויקטור אלכסנדר.

"המשחק מתחיל, אני מסביר מה קורה ושניהם מבסוטים עד הגג. מוחאים כפיים אחרי כל סל, מתלהבים מדאנקים ומאסיסטים יפים, שורקים בוז עם שאר האוהדים בזמן זריקות עונשין וצועקים על השופטים כמו כולם. ולא שהיה להם מושג למה הם צועקים, הם פשוט נכנסו לקטע וזרמו הלאה.

"ואז, התקפת מעבר שגרתית של מכבי. באמת שום דבר מיוחד. פתאום, קם ההוא שבקושי יודע אנגלית, וצועק לכיוון המגרש 'וויק-סייד! וויק סייד!'. אני מסתכל עליו בהלם מוחלט וכפול. קודם כל, מאיפה בן אדם שבחיים לא ראה כדורסל מוציא לי את הביטוי הזה. שנית, באמת באותו רגע שפר היה חופשי לגמרי בוויק-סייד ואף אחד לא שם לב. כלומר, אאוט אוף דה בלו הוא גם נהיה לי מבין בכדורסל?

"הכדור עובר לקבוצה השנייה וההוא בשלו: 'וויק-סייד! וויק סייד!'. והשני עוד מעודד אותו להמשיך. אני עדיין לא מבין כלום. מסתכל על המגרש, איזה וויק-סייד עכשיו בראש שלו? כלב מת אין בוויק-סייד. הגעתי למסקנה שהוא שמע איזה אוהד לידינו צועק ופשוט החליט להתערות בין החבר'ה על ידי כך שהוא יצעק מה שהם צועקים. העניין, כמובן, שעכשיו הוא צועק לגמרי לבד, כי אין וויק-סייד ואין נעליים. פדיחה, אבל יאללה - מעבירים אותה.

"שוב מכבי בהתקפה, ועכשיו הוא בטירוף מוחלט. עומד וצורח: 'וויק-סייד! וויק סייד!! ו-ו-י-ק ס-י-י-ד!! כאן כבר התעצבנתי. בכל זאת, הוא אורח שלי, כך שגם הפדיחה עליי. תפסתי את השני, שיודע אנגלית, וביקשתי תרגום מיידי בגוף הסרט. זה מאוד פשוט, היתה התשובה, הוא חושב שהגבוה של מכבי, ויק(טור), משחק ממש לא טוב, וקורא למאמן להוציא אותו הצדה, לספסל. מה לא ברור כאן? ויק-סייד!".

shaharhermelin@gmail.com