יוון כבר רצה עם הפלייאוף שלה ושם אין שום העדפה. יזכה אוברדוביץ'? לבריאות. יזכה רבי פנחס הגרשוני? גם מכובד מאוד, מאוד-מאוד אפילו. אבל מבחינת הזדהות רגשית כלשהי, הליגה היוונית לא מעניינת לנו את עצם הזנב. בתחילת העונה חשבנו שנלך עם סחור-סחור סחורציאניטיס בכל הקשור לאהדה ולתמיכה ועידוד, אבל פנחס הגרשוני לא סופר אותו ובמחאה לא נספור גם אנחנו את אולימפיאקוס.

בספרד, איטליה וצרפת, כבר מתכוננים (ודני דבורין בטוח היה אומר 'מתמרקים') לפלייאוף. מי ומי בין אלילינו? בדיוק בשביל זה נועד הקטע
לעלות לאוויר. נתחיל באיטליה מכורתי (שזה הכי קרוב לאמיר מוכתרי שיצא לי לכתוב בחודשים האחרונים).

טרוויזו-שלנו נותרה מחוץ לפלייאוף לאחר שנרמסה בידי בתי הדין למיניהם באיטליה והופחתו לה 12 נקודות. כי לא נאה כי לא יאה, מנוולים. אין לנו ספק, וספק אין לנו, שדייויד בלאט וטרוויזו היו יכולים להיאבק ברצינות גמורה על האליפות גם הפעם. מצד שני, עושה רושם שסיינה נמצאת העונה מעל כולן בחצי צעד לפחות אם לא יותר והיא תנצח כל יריבה שתפגוש. רימאס קאוקינאס וג'ו פורטה הם המועמדים הבכירים בעיניי לשחקן העונה באיטליה (אם טרם נבחר כזה, לא נתקלתי בכל אופן).

אהה, רגע, רגע, רגע. הנה אני רואה משהו מהיום באתר של הליגה האיטלקית. בחרו שם בטרל מקינטייר לשחקן העונה. ואללה, גם טוב. נכון, יש בזה אמת. תראו מה זה, הגמד שעודד קטש היה אמור לשחק איתו בשעתו בקלמזון (אם עודד היה מואיל בטובו להפסיק ולהתלבט כל כך הרבה זמן, ולסגור במכללה שבה הכי רצה לשחק באותו זמן), נבחר לשחקן העונה.

פשששש, ואיזה קטע. קאוקינאס ופורטה מדורגים אחריו.

אם זה מה שיקרה, זו תהיה אליפות נהדרת למאמנה, איש הפסנתר, פיאנג'אני או איך שקוראים לו, שמאמן את סיינה עונה ראשונה והחליף שם את קרלו רקאלקאטי. הנה, אני רואה שבחרו בו כמאמן העונה. יפה. ונדמה לי, על אף שאינני, שזו גם קבוצת הבוגרים הראשונה שלו בליגה הבכירה כמו חואן פלאזה של ריאל, או שאני מתבלבל? זאת לא אדע בשלב זה, כי לבדוק ממש לעומק אין לי חשק או רצון או זמן.

ולכן, הלאה.

אז עם מי אני הולך בכל הקשור לרגשי הזדהות ואמוציות ולאו דווקא ברמה הרציונלית? עם מי שבזכותה החל הרומן עם הכדורסל האיטלקי כבר לפני הרבה מאוד שנים. וירטוס בולוניה, וידי ויצ'י בולוניה בגלגולה הנוכחי, שאותה מאמן כיום זארה מרקובסקי המקדוני. שבזכותו הגיע אלינו ולאדו אילייבסקי, סוג של כישרון שהלך לאיבוד ברומא, ועכשיו הוא פורח ומלבלב ומשגשג מחדש.

בעדיפות שנייה: תגלית העונה הפרטית של כדורסלע, איש הדאבל-דאבל אריק דניאלס והקבוצה שלו, ביילה. יהיה קשה, אבל אולי, מי יודע. כך או אחרת, אחרת או כך, שתי קבוצותינו האהודות נפגשות ברבע הגמר (יתרון הביתיות לבולוניה), מה שאומר שיהיה לנו שקט נפשי. נציגה אחת שלנו תשחק בכל מקרה בחצי הגמר.

ובספרד מה? פלייאוף מרתק צפוי להיות פה, כמו תמיד בעצם. את מאלקוביץ' של טאו אני לא אוהב, את איוונוביץ' של ברצלונה אני לא אוהב, את סקאריולו של מלאגה אני גם לא אוהב. ולכן הלב הולך עם חואן פלאזה בעונתו הראשונה בקבוצת בוגרים ומי שכבר הביא לריאל מדריד את גביע יול"ב העונה. מעבר לזה, יש שם כמה שחקנים נחמדים שאני אוהב לראות. ריאל סיימה שנייה ואנחנו הולכים לשחק ברבע הגמר נגד ולנסיה. לא קל. שום דבר לא קל בספרד. סדרות אחרות שם: טאו עם מלאגה, בדאלונה עם גראן קנארה וברצלונה נגד ג'ירונה של REL מקדונלד. יא אולוהים, איזה פלייאוף.

על צרפת כבר דיברנו לא מזמן, אבל הנה תזכורת ועדכון. הכל שם יכול להיות, יש לפחות 4 קבוצות שיכולות לזכות באליפות, בעיקר מכיוון שמדובר בגמר שהוא משחק אחד כמו אצלנו. ההבדל הוא, שבמקום סיבוב שלישי יש שם שתי סדרות של רבע גמר וחצי גמר בשיטת הטוב משלושה.

לבנו עם אפיק-שאפיק-ראפיק-תאופיק נסים ושטרסבורג, שסיימו במקום הרביעי והולכים לסדרה פצצה נגד וילרבאן של רואן ('לא מאמינ'ך') בארט. יש שם עוד סדרות חזקות. שאלון נגד האלופה לה מאן, למשל. או נאנסי נגד גראבלין של ריקי פולדינג ואוצ'ה אנסונוו ששיחקו בארץ (בירושלים ובגליל בהתאמה). מה הנוספת? רואן (הקבוצה, לא השחקן) נגד שולה. חזק מאוד אני בעד רואן פה. חזק מאוד. פו-אורטז לא באזור. העיקר שמכבי ת"א יצאו גדלים בזה שעברו אותם בקושי-בקושי והגיעו לשלב ההצלבה.

אז זהו, בערך. אלה העדפותינו כאן בנשיאות ובדירקטוריון גם יחד. הצרפתי מתחיל בשלישי, הספרדי ביום חמישי. והאיטלקי? וואלה, לא זוכר. בטח גם השבוע, בקרוב מאוד.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה ופלייאוף אירופי נאה כרפאל.