יום הולדת שמח לכדורסלע היום הזה ממש. ניגשתי, מתוקף תפקידי כראש העסק הזה, אל מאמר הפתיחה שעלה לאוויר עם היוולדו של האתר ב-15.5.2006 כדי לקרוא מה התממש, מה פחות ומה בכלל לא. בהנחה שאתם מבקרים כאן לעיתים תכופות תוכלו לשפוט בעצמכם. הנה זה פה, שווה בדיקה.

שתי תוספות משמעותיות לנו החל מהיום: הראשונה, לינק חדש בשם 'חיל התותחנים' שמחליף את האנאלפבית. כל הפרטים מוסברים בלינק עצמו ואתם מוזמנים לגשת ולבדוק אותו. רגע, קצת נימוס, לא עכשיו. אני מדבר, נו. חכו עד הסוף ותלכו אחר כך.

השנייה, גישה רצינית ומקצוענית בהרבה בכל הקשור לאגף ההימורים של שוטה הנבואה. מעכשיו והלאה תקבלו שם פירוט לפי מסגרות הימורים שונות ואחוזי הצלחה בכל אחת ואחת מהליגות, בין אם זו NBA או הליגה היוונית, בין אם היורוקאפ או הליגה הצרפתית וגם אם מדובר בהימורים על טניס. ככה תדעו באיזה תחום השוטה חזק יותר ובאיזה פחות ותוכלו לכלכל את מעשיכם ביתר תבונה, כמו שאומרים. משהו גוטה-גוטה.

השוטה מבטיח להתאמץ הרבה יותר מאשר בשנת הרוקי שלו. קצת כעסתי עליו כשהוא הגדיר את שנתו הראשונה של כדורסלע כשנת חימום קנה וניסיון מבחינתו, כי ידעתי שרבים מכם הסתמכו עליו או נעזרו בו, ולא הוגן לבוא היום ולמכור לנו סיפורים. אם אתה טוב, יא שוטה, תוכיח את זה בכל רגע ובכל יום. מהמר טוב נמדד בכל יום מחדש. אין פה עלי דפנה. רגע, זרי דפנה אומרים את זה? טוב, אז אין כאן זרי דפנה לנוח עליהם. טעית? הלך לך הכסף.

ועכשיו עוד כמה דברים ברמה האישית, כדבר נשיא אל עמו, כדבר איש רב מעלה אל נתיניו:

צ'מעו, בתחילת הדרך ולאורך כל החודשים הראשונים של האתר, הרגשתי לא נוח אם מגיע בוקר ואין אייטמים חדשים עבור משכימי קום. הרגשתי שאם מגיעה השעה 9 וחצי וכל האייטמים הם עדיין מאתמול, אני חוטא לתפקיד, לתואר ולכל העניין הזה. יצא שישבתי פה בלילות כמו איזה טמבל וחיכיתי לחצות, כדי שיתחלף תאריך והאייטם החדש ישא את התאריך המעודכן.

לפעמים כתבתי את האייטמים קודם, ואז חיכיתי לחצות כמו טמבל כדי להתחיל ולהעלות אותם. לפעמים לא הספקתי לכתוב מראש, ואז הגעתי לחצות ומתוך נקיפות מצפון התחלתי לכתוב אייטמים חדשים בשעה מאוד מאוחרת כמו טמבל, העיקר שיהיה משהו חדש לקרוא על הבוקר. יצא מזה, שכמו טמבל הלכתי לישון כל יום בשתיים בלילה ולא היה לזה סוף, גם לא קצה.

עם הזמן למדתי להבין, שאין ברירה. פשוט אין ברירה. זה לא יכול להימשך ככה. עייפות עזה אחזה בי בטירוף ואחרי כמה חודשים, די הרבה חודשים למען האמת, תפסתי שכל, שלא כמו טמבל, והחלטתי למנות את רג'י מילר לתפקיד דובר כדורסלע, לא לפני שקיבלתי את אישורו למהלך. מאז אתם יכולים למצוא את פניו של הדובר החדש שלנו ניבטים אליכם מפינת 'רואים עולם' והאיש מודיע שם שיו"ר הדירקטוריון יחל בהצגת אייטמונים חדשים החל משעה כך וכך.

זאת אומרת, במלים אחרות, שהבנתי שאם אין ברירה אז אין ברירה והעם, או לפחות החלקים ממנו שקמים מוקדם, יצטרכו להעסיק את עצמם בדברים אחרים ולהיכנס לכדורסלע בסביבות 10 בבוקר, נניח, או בכל שעה אחרת שרג'י יודיע לכם.

ובתוך כך, כמו שלימדה אותנו אילנה דיין לומר, מישהו העיר לי וגם האיר את עיניי לגבי קצב הופעת האייטמונים. בתחילת הדרך הייתי יושב כמו טמבל בלילות ומפיק ארבעה במכה, כדי שכל מה שתקראו בבוקר יהיה חדש. ואז אמר לי אחד הנתינים, שאולי עדיף לפרסם את האייטמים לאט-לאט. אחד ב-10 בבוקר נניח, השני ב-12.00, השלישי ב-14.30 וכך הלאה. במהלך השנה הזו גם גדלנו מארבעה לחמישה אייטמונים בעמוד הראשי, והעבודה הלכה ונעשתה יותר ויותר קשה.

אז למי ששם לב ולמי שלא: מעכשיו והלאה, וזה מתנהל ככה בכל מקרה בשבועות האחרונים, הטמבל לא יושב יותר בלילות. הוא יקום בבוקר (אם כי שום דבר לא בטוח בעניין הזה, ואם נחיה אז גם נראה), יסתדר, יעשה את ענייניו וייגש בקצב משלו לפרסום האייטמים. ההיגיון שמאחורי הדברים פשוט: אם אני מפרסם את כל החמישה בבת אחת באמצע הלילה, או תוך שעה וחצי על הבוקר, מי שקורא הכל ברבע שעה יודע שאין לו יותר טעם לחזור ולקרוא קטעים חדשים.

אבל אם האייטמונים צומחים לאורך היום, וגם הצילום והטקסט של 'רואים עולם' משתנה פעמיים ביום ולא עומד 24 שעות ברציפות, יש טעם לבקר את כדורסלע יותר מאשר רק פעם אחת ביממה. הטמבל קיבל שכל, לא נכחיש זאת. והאמת? בסך הכל עניין של ניסיון ומיומנות.

והיות שהדיבור הולך ונעשה אישי מרגע לרגע, הנה עוד דילמה שעברה לי בראש לא פעם לאורך השנה הזו שכדורסלע באוויר.

בשנים האחרונות השקעתי חלק גדול מהזמן הפנוי שלי בכתיבת ספרי ויומני כדורסל. השנה ויתרתי מראש על כתיבת ספר חדש (אבל לא על יומן כדורסל), מכמה סיבות: הרגשתי שאני רווי לאללה ושאין לי ממש מה לכתוב או לחדש; הרגשתי עייפות נוראית; וחוץ מזה, אמא שלי נפטרה ממש בתוך שבוע הספר האחרון. זה עשה לי רע, רציתי קצת אוויר. להתרחק מזה. אני עדיין לא בשל לעוד ספר. אני עדיין קצת עייף. גם לא בטוח בכלל שאחזור לכתוב ספרים ואם כן אז מתי. מאמין שיהיה משהו בכל זאת, ואפילו היה איזה דיבור/סיכום לאחרונה על ספר NBA מזן כזה או אחר, אבל אין לי אנרגיות כרגע. ופתאום גם נוצרה בעיה חדשה.

לבעיה הזו קוראים כדורסלע.

מה נהיה?

נהיה, שכל אותו זמן פנוי שהוקדש בעבר לספרים, הולך היום לכדורסלע. כל אייטם כולל צילומים, כותרות, מחשבה, הגהה, כתיבה, עריכה כזו או אחרת, יש מיילים לענות עליהם, יש דד-ליין שמצריך חמישה אייטמונים חדשים בכל יום ולפעמים כשאין זמן או אין משהו אמיתי שבא לכתוב עליו, מסתפקים בארבעה. תכל'ס, יש פה בשקט שעתיים, שעתיים וחצי נטו ביום, לפעמים אפילו יותר. חתיכת משימה להחזיק אתר אינטרנט שמתעדכן כל יום. לא פשוט.

וזה בדיוק הזמן שהיה מוקדש לספרים בעבר.

מה יהיה הלאה, כשיחזור לי החשק לכתוב ספר ואם וכאשר הוצאת 'מודן' תאשר לי ספר נוסף? ממש לא יודע. אוהב את כדורסלע, רוב הזמן גם חושב שיצא לנו אחלה אתר כאן ומקבל הרבה פידבקים טובים לאורך השנה. גם מספר הגולשים גדל בהרבה מרגע ההקמה ועד עכשיו, ובסך הכל האתר הזה נותן לי תחושה חיובית רוב השנה.

ולפעמים, כשאני עייף ושחוק, וזה קורה מהר מאוד בדרך כלל כי בבסיסי אני די עצלן, אני מחליט להניח את רג'י מילר ב'רואים עולם' ולהודיע על שבת כיום בו שבתתי מכל מלאכה, אפילו שאני רחוק מאוד-מאוד מלהיות אלוהים. בקושי נשיא, ממש בקושי רב.

גם הקטע הזה, אגב, יימשך, אני חושב. הקטע של השבתות. אין ברירה, יש משפחה, יש זמן איכות, יש תינוק בדרך, יש הרהורים על מעבר לדירה אחרת, גדולה יותר, או שיפוץ מאסיבי. ויש הרבה עבודה, כזו שחיים ממנה. אמיתית, כאילו. אי-אפשר לעבוד גם בשבת על האתר. ואני מניח שקוראינו הדתיים מברכים על הצעד.

מה זה אומר על הספר הבא שלי? אני ממש לא יודע כרגע. אני רק מקווה לא להיקרע בין האהבה הגדולה לכתיבת ספרים, לבין האהבה הגדולה לאתר. מילא אני, אבל הכי חשוב שלא ייווצר מצב שאאלץ להפסיק לכתוב ספרים (לפחות כל עוד מאפשרים לי), או לחילופין שאאלץ לסגור באיזשהו שלב את כדורסלע, כי לא יישאר לי זמן לכתוב ספרים.

אבל לא יום אבל או קינה הוא היום הזה, אלא יום חג. אני רוצה להודות בהזדמנות הזו, אפילו שאני לא עומד על במה ופסלון בידי, לכל מי שעזר לכדורסלע להגיע לגיל שנה.

לחברת ארט-אפ שבנתה את האתר, ונעה איתי תוך כדי תנועה ומשפרת ומשפצת כל הזמן בפינות. לדובי יעקובוביץ' שמחזיק אותי מבחינה טכנית בעולם האינטרנט, והפך לאיש שדעתו נחשבת גם בעניינים אחרים ולפיכך מיניתי אותו במקביל לשמש כסוכני האישי לעת מצוא. לשחר הרמלין, שקיבל פינה משלו וממלא אותה בחן רב, במסירות ובאדיקות אמיתית ומכל הלב. לאלעד זאבי ורן בורוכוב/סוקולוב על הקטעים האישיים שלהם, כל אחד וסגנונו-המקסים הוא. לגיל על התרגיל, אם כי הייתי רוצה שיכתוב הרבה יותר, הנקניק הזה; לדודי מ-SPORT24 על הפרסים והמתנות שהוא שולח לזוכים מביניכם, אלה שכתבו את המיילים הכי מעניינים או לא שגרתיים. ולכל מי שקורא, כותב, שולח מיילים ומגלה אקטיביות בפתרון חידת 'בעל המאה'. מבסוט מכם לאללה.

נוותר על שלב הרמת הכסא ונעבור הלאה (לאט לאט, לאורך היום ולא במכה אחת כמו שהסברתי לכם לפני שתי דקות), אל האייטמים החגיגיים הבאים לכבוד יום ההולדת שנה לכדורסלע האתר.

בוקר טוב, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד