במשך עשרות שנים חלוקים המדענים ביניהם מהו הכוח החזק ביקום: האם אלו סופות ההוריקן והטורנדו, הדורסות וסוחפות כל אשר נקרה בדרכן ממש כאילו היו צ'ארלס בארקלי בשיאו? האם זוהי האש, האוכלת את כל אשר בסביבתה מבלי להשאיר כלום, כאילו היתה לפחות צ'ארלס בארקלי בשיאו? ואולי אלה המים, המטביעים כל דבר שזז כאילו היו...כן, מה לעשות - צ'ארלס בארקלי בשיאו?

והאם ייתכן שבמקום הראשון מדורגות בכלל רעידות האדמה, המחרבות והורסות עמל של ימים ושנים משל היו וויל ביינום והוראס ג'נקינס בעת שנחה עליהם הרוח? ואולי בכלל, עד כמה שיישמע הדבר בלתי אפשרי, אין המדובר באחד מכוחות הטבע? אולי זהו הזמן, שכפי שנכתב שחור על גבי קיר בכל אחד ואחד מבסיסי הטירונות בצה"ל - עוד לא נולד המניאק שיעצור אותו, אפילו לא ברוס בואן או דימיטרי דיאמנטידיס?

התשובה היא, כמובן, לא ולא ולא ולא. ולא. למרות עוצמתם האדירה של הנ"ל, הם וכל חבריהם בטלים בששים, מתגמדים כמאגסי בוגס והופכים עפר ואפר כירושלים מול גלבוע/עפולה ליד הדבר האמיתי. אדיר כח ושגיב, שולט בתבל ומלואה כזאוס במרומי האולימפוס וכזלימיר אובראדוביץ' המאוס בכדורסל האירופי - בבדידות מזהרת בפסגה ניצב לו הנאחס.

הוא אולי לא אקסטרווגנטי כמו האחרים, ולא תמיד יתבטא פרי עמלו במופעי פירוטכניקה ובשידורים חיים מסביב לשעון ב-CNN. רוצח שקט הוא. עובד קשה וביסודיות מפחידה, נעול על המטרה ולא ינוח או יחדל עד שישיגה. או אז ירשה לעצמו חיוך קטן, לרגע אחד בלבד, יסמן עוד 'וי' על חגורתו המצולקת ומיד יפנה לדרכו כדי לטפל באתגר הבא שלפניו.

בא בימים ועשיר בתחבולות הוא הנאחס, והחביבה עליו מכולן היא הפעלת סוכני-משנה. לרוב, יאציל מכוחותיו המופלאים על תמימים וחסרי ישע - נאמר בעלי מדורים מסוימים באתרי כדורסל מסוימים עוד יותר - ואז ייעלם מהשטח, ומרחוק יצפה בהנאה גדולה כיצד בני טיפוחיו עושים עבורו את העבודה השחורה, ומרעיפים שפע של מזל ביש על האומללים אותם סימן לעצמו בקפידה קודם לכן.

רשימת קורבנותיו ארוכה כמנוט בול, וחסרת אונים כמכבי גבעת שמואל. האחרונים שבהם היו סטיב נאש שלנו ופיניקס סאנס האומללים מחד, ושיקאגו בולס מאידך, שמרגע שהכריז עליהן המדור כפייבוריטיות שלו נחרץ גורלן לשבט, ולמרות שניסו קשות ומרות להיאבק ברוע הגזרה, כרעו-נפלו מול הנאחס ומצאו עצמן בחופשת קיץ מוקדמת מאוד לטעמן.

עוד לפניהן היו אלו צסק"א מוסקבה בגמר היורוליג, טאו ויטוריה לפני תחילת הפיינל-פור, אהרון אפללו ו-UCLA לפני הפיינל-פור של המכללות, גלבוע/עפולה ומגידו/יקנעם לפני לא מעט משחקים קובעים במיוחד, ועוד לא אמרנו כלום על אטלנטה הוקס, שאולי רק בתכנית הבאה של "בשידור חוקר" נגלה סוף-סוף לאן נעלמה. איש-איש-קבוצה-קבוצה ומנת הנאחס הפרטית שלו, שלה או שלהם.

לכאורה, מצב חסר תקווה, אולם לא כאן, הו לא. ייתכן שלצדו עומדים ניסיון עשיר יותר ומגוון כלי נשק רחב וקטלני יותר, אבל גם למדור יש מה למכור במאבק עקוב ממזל ביש זה. לכל שבת יש מוצאי שבת, לכל זיג יש זג ולכל נאחס יש את האנטי-נאחס. רוצים לראות איך עושים זאת נכון בשידור חי וישיר? סילוופלה.

אהמממ-אהמממ, גבירותיי ורבותיי, חברות וחברים, גולשות וגולשים, כדורסלניות וכדורסלנים: מעל במה חגיגית זו, כאן ועכשיו, בקול רם וצלול ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים - מצהיר המדור כי במשחק החמישי והמכריע על הכרטיס לליגת העל, שייערך מחר בחולון בין הפועל המקומית להפועל באר שבע, הוא מאוד בעד חולונייה, שהלוואי שינצחו ויעפילו אחר כבוד לליגה הבכירה. בסדרת הגמר של החוף המערבי, לעומת זאת, הוא מאוד-מאוד מקווה שסן אנטוניו האהובים ימגרו את יוטה של בוזר, וויליאמס, קירילנקו ואוקור, ויעפילו בקלילות לגמר ה-NBA, ובמזרח הוא מאוד-מאוד-מאוד בעד הפיסטונס, וכולו תקווה שהבילאפסים יטאטאו חיש קל אל מתחת השטיח את לברון והקבאלירים שלו. אה כן, הוא גם מאוד היה שמח לראות את פנאתינייקוס זוכה באליפות יוון.

לכל אלה ביחד, ולכל אחד מהם לחוד, מובטחים הצלחה מלאה, גזירת רשתות, שמפניה שתזרום כמים וקונפטי ככוכבי השמים לרוב. או שלא, אינשאללה.

shaharhermelin@gmail.com