"איתי, אתה גאון", נפעמה נגה סלע בעודנו יורדים במעלית וממהרים לסרט משפחת הרובינסונים. "למה?", הוא שאל, שניות אחרי שהזכיר בפני את העובדה המצערת לפיה גבעת שמואל, ככל הנראה, תרד לליגה הלאומית. "כי אמרת שמואל, זה שם טוב לתינוק. שמואל סלע", היא הסבירה.
כן, כמו שאתם מבינים, עדיין לא מצאנו שם לתינוק שבדרך. אני יכול להבטיח לכם ששמואל זה לא יהיה (וסליחה מכל השמואלים והשמוליקים באשר הם), כמו שזה לא יהיה יצחק או יוסף או יעקב, שמות שכדי להרגיש נוח איתם בימינו אתה קורא לעצמך יוסי או איציק או יענקל'ה.
אבל אנחנו עדיין פתוחים להצעות. הקריטריונים והעדיפויות: עדיף שם בן שתי הברות או שלוש, אבל לא הברה אחת. לא גד, דן, בר, גל, רן וכאלה (סליחה ומחילה מהחבר בורוכוב/סוקולוב).
עדיף שם שמשמש אך ורק את בני המין הזכרי. לא שחר (סליחה ומחילה מהחבר סר ש. הרמלין, לא אישי), וגם לא עדי או שרון או נועם שנעשה להיט אצל הבנות פתאום.
עדיף שם שלא קל לעוות מצד אחד, אבל לא מלאכותי ומאומץ מדי מצד שני. שם שאומרים אותו כפי שהוא. נגיד, כל החבר'ה שקוראים להם רועי, עמרי או דורון, או יואב, מיד עושים מהם בשכונה רו-עי, או יו-אב או עמ-רי או דו-רון, עם דגש על ההברה הראשונה (אני בכוונה לא כותב מילעיל או מילרע, כי תכל'ס מי באמת זוכר מה זה ומה ההוא?).
הקריטריונים האלה שימשו אותי גם בבחירת השמות של איתי ונגה, אבל בינתיים אני מתקשה. או שאני לא לגמרי בתוך הסיפור עדיין, מתקשה להאמין שזה קורה באמת, ושבאמת רצינו ילד שלישי. תכל'ס, אף פעם לא ראיתי את עצמי אבא לשלושה ילדים. גדלתי כשניים, רעיית הנשיא גם גדלה כשניים. נראה לי טבעי מאוד להסתפק בשניים וכלב בבוא הזמן. אבל כמו שאמרה יהודית, המטפלת האגדית, עם שניים כאלה זה פשע לא לעשות את השלישי.
אבל הנה, זה קורה. ושם עדיין אין.
כמובן שכל הקריטריונים האלה ניתנים לשבירה ובסוף יכול מאוד להיות שיפול פתאום שם כמו יובל, שהוא גם יו-בל בשכונה, וגם משמש בנים ובנות. אבל אני לא נכנע מהר. שם מחוץ לקריטריון יתקבל אך ורק אם כלו כל הקיצין ולא יימצא משהו שחי על פי המדדים שנקבעו פה. ככה זה, כשג'וק נכנס לך לראש קשה מאוד להוציא אותו.
יש לכם משהו? שלחו, אולי תזכו בחולצת כדורסלע. סתאאם.
איך הגעתי לכל זה אני ממש לא זוכר כרגע. אולי באמת בעקבות גבעת שמואל ועמי נאווי. יצא שראיתי בסופו של דבר את הראיון עם עמי נאווי בחמישיות (קראו בקטע קודם מסוף השבוע בלינק 'כל מלה בסלע'). התאכזבתי, למען האמת. בכל פעם שעמי התחיל לומר דברים מעניינים, קטעו אותו ושלחו אותו לעבר הגורל הפרטי של גבעת שמואל, או מצבו כמאמן שהגיע מאוחר יחסית לעמדת המאמן הראשי וכל מיני כאלה.
חבל. הבן אדם בא ושפך את הלב, דיבר על מצב הליגה, על הקשיים האובייקטיביים של קבוצת כדורסל קטנה ועל הענף שמצבו בכי רע (מאוד בכי רע), והיתה שם התעקשות לא ממש ברורה למשוך לכיוון ימיו המעטים בגבעת שמואל. קבוצה שהיתה רחוקה מלמלא את האולם במשחק האחרון שלה נגד מכבי ת"א.
זה הרבה פחות מעניין מאשר התובנות שלו לגבי מצב הליגה כולה, כמי שעבד כעוזרם של כמה מהמאמנים הבכירים ביותר בישראל, ושיחק הרבה שנים בליגה הראשונה. מה נטפלתם לגבעת שמואל פתאום? גבעת שמואל זה מוטי אמסלם, אהרוני, ברנר, כהן. לכו לאחד מהם בשבוע הבא ונסגור עניין, אם גבעת שמואל כמקום וכקבוצה כל כך חשובים בעיניכם.
אני יודע שאם נותנים לנאווי מיקרופון, זה יכול להיגמר אחרי שש שעות של הרצאה אם לא חותכים אותו. ועדיין, יצאתי עם הרגשה של פספוס גדול מאוד. יודעים מה, שלא יעשו טובות. אולי אני אראיין אותו בעצמי עד לפיפס האחרון שמאפשר לנו הזמן (אויבו הגדול של כל משדר טלוויזיוני או רדיופוני) סביב הנושאים שמעניינים אותי לשמוע ממנו. זה יקרה ביום ראשון הבא, אחרי שיירד (או יישאר) בליגה עם גבעת שמואל שלו.
