האמריקאים, וזו עובדה ידועה, אוהבים בחירות. לאו דווקא לנשיאות או לבתי הנבחרים (אם כי גם זה תופס חלק לא קטן מזמנם ומתשומת הלב שלהם), אלא בכלל. קחו למשל את ה-NBA, מה ומי הם לא בוחרים שם: MVP, חמישיית העונה, חמישייה שנייה, חמישייה שלישית, שחקן ההגנה וחמישיית ההגנה, הרוקי וחמישיית הרוקי'ז, השחקן השישי של העונה, השחקן המשתפר של העונה, המתלבשים המצטיינים, המרואיינים המצטיינים וכן הלאה וכן הלאה. קטגוריות בלי גבול וטקסים בלי סוף.

לכאורה, אין תחום שהדייויד סטרנים ואנשי התקשורת לא מכסים: דומה שאת הכל תמצאו שם, הכל כולל הכל. אבל רק רגע, הכל? לא בדיוק. קטגוריה אחת, ולא סתם פושטית אלא חשובה ומרכזית, מצליחה מדי שנה לחלוף בטיסה נמוכה מתחת כל הרדארים, ולהיעלם בתהומות השכחה של הליגה ושל הציבור. האמריקאים, כמו הרבה פעמים אצל אמריקאים, מעדיפים לטמון ראשם בערימות הג'אנק-פוד ולהתעלם מהמציאות, אבל לא אנחנו. על אפם ועל חמתם נתכנס כולנו כאן ומיד, ונכריז על נבחרי העונה בקטגוריית "הכי מעצבנים, מרגיזים ואף מרתיחים".

כן-כן, ממש כך ולא אחרת. הכי מעצבנים. לאו דווקא בגלל יכולתם על המגרש או צורת משחקם (אם כי, תימצא מן הסתם גם נציגות לעניין הזה), אלא בגלל...אנא עארף? כי הם מעצבנים, טוב? הם יכולים להיות כוכבי על, שחקנים בעלי איכויות ויכולות טובות עד טובות מאוד ועד מופלאות, אבל משהו בהם פשוט מעצבן, וכל פעם שפרצופם ניבט מהמרקע בא לי לא יודע מה לעשות.

אם כן, יעלו ויבואו אל הבמה חמשת הנבחרים. אמנם לנאום לא ניתן להם הפעם, וגם לא ממש בטוח שהם ירצו, אבל נשתדל להביא את תמצית נימוקי חבר השופטים המורחב, שדן לאורך כל העונה בסוגיה.

גארד: טוני פארקר (סן אנטוניו ספרס). שופטים: "נראה כל הזמן הרבה יותר מדי מרוצה מעצמו, במיוחד במשחקים בהם הוא לא תורם כמעט כלום".

גארד: סטפון מארברי (ניו יורק ניקס). שופטים: "נכנס אוטומטית לחמישייה לאחר שבביקורת פתע בדירתו התגלתה טיוטת האוטוביוגרפיה שלו, הנפתחת במלים: 'בראשית בראתי את השמיים ואת הארץ".

סנטר: בן וואלאס (שיקגו בולס). שופטים: "לא יעזור כלום, אין בנו יכולת נפשית לראות בן אדם בעל כאלה נתונים, שאחרי עשור שלם בליגה עדיין לא מסוגל לשים את הדבר העגול והכתום הזה בטבעת. הגנה זה מצוין, ריבאונדים זה מעולה, חסימות זה גדול ואפרו זה סבנטיז, אבל הלו - 6.5 נקודות ממוצע קריירה? לך חפש את החברים שלך גרג קייט וצ'אק נוויט. בלתי נסבל בעליל".

פורוורד: רון ארטסט (סקרמנטו קינגס). שופטים: "נגע ללבנו במיוחד סיפורו, כיצד הוא יוצא ערב-ערב מהבית על מנת ללכת מכות, אבל פתאום משהו משתבש ומתחיל משחק כדורסל".

פורוורד: ראשיד וואלאס (דטרויט פיסטונס). שופטים: "כי הוא ראשיד וואלאס".

התדפקו נואשות על דלת החמישייה, אולם לבסוף נשארו על הספסל:

סטיבן ג'קסון (גולדן סטייט ווריירס). שופטים: "אין ספק שפרידתו שוברת הלב מרון ארטסט פגמה בחוליגניותו ומנעה ממנו בחירה בטוחה. עכשיו הוא סתם אנטיפת".

ג'ואן הווארד (יוסטון רוקטס). שופטים: "מביא לנו את הסעיף באופן בו הוא משוטט אנה ואנה על המגרש למשך 22.5 דקות בכל ערב, תורם חמש נקודות עלובות ולא מסוגל לשמור כסא. בעצם, הוא כן מסוגל. מקורות ברוקטס יודעים לספר שהוא-הוא זה שתמיד נשלח קדימה לפאב לשמור כסאות לחבר'ה".

כריס וובר (דטרויט פיסטונס). שופטים: "כבר כמעט וסלחנו לו על הטיים-אאוט ההוא בגמר המכללות, ועל החטאת כל אחת ואחת מהזריקות המכריעות שלקח בחייו, אבל אז הוא הביט לנו בעיניים ובשיא הנונשלנטיות שאל: "אני לוזר?".

אנטואן ווקר (מיאמי היט). שופטים: "נמשכים החיפושים אחרי מי שיצליח להבין מה לעזאזל הוא עושה בכל פעם שהוא דורך על פרקט, וגם אחרי מישהו שיצליח להסביר לו את זה".

טים דאנקן (סן אנטוניו ספרס). שופטים: "ככה ייעשה לאיש, שזכייה באליפות וארוחת ערב עם החותנת עוברות אצלו עם אותה הבעת פנים".

מאמן: גרג פופוביץ' (סן אנטוניו ספרס). שופטים: "ברור לחלוטין כי אין מועמד ראוי ממנו ברחבי הליגה כולה, גם בזכות עצמו וגם בגלל שלצערו סרבי אחר, החבר אוברדוביץ', לא מאמן ב-NBA".

בעלים: מארק קיובן (דאלאס מאבריקס). שופטים: "כאילו, באמת צריך לפרט?".

תם הפרק הרשמי של טקס מעצבני השנה. לביצוע החלק האמנותי אני מתכבד להזמין את בריטני ספירס. אם כבר, אז כבר.

shaharhermelin@gmail.com