ונגיד, סתם ככה נגיד, שהערב מתרחש בהיכל נוקיה התסריט הבא: משחק מספר אחת, בין הפועל ירושלים ובני השרון יוצא לדרך. לי ניילון, ה-MVP של העונה לדעת רבים, נכנס חזק לעניינים, ובסיועם הנמרץ והנלהב של קוקי בלצ'ר, האיש והעוגיות, עוסמן סיסה, האיש והגגות, משה מזרחי, האיש והשלשות, ווילאמס, כץ וכל השאר - וכמובן עם אפי המוטרף והמטריף על הקווים - בני השרון חזק על הסוס.

רבע ראשון, רבע שני, רבע שלישי, כלום לא עוזר לירושלמים. אוסטין ובאוארס, ואחר כך גם ג'נקינס, מנסים להציל את המולדת בעצמם, טפירו נראה כמו שטפירו בדרך כלל נראה בהיכל, חג'ג' ומוריס לא מצליחים לחולל את המפנה המיוחל מבחינת דן שמיר, ועל גולמאץ חבל בכלל להרחיב את הדיבור. נגמר 82:90 לבני השרון. 27 של ניילון, 18 של וויליאמס, 15 של מזרחי (9-5 מהשלוש) 14 של בלצ'ר, 13 של סיסה (פלוס 12 ריבאונדים וחמש חסימות) ושלשה של כץ, שתורם גם שישה אסיסטים ושלוש חטיפות. בצד השני: 25 לאוסטין, 21 לבאוארס, 17 לג'נקינס (14-3 מהשדה), 11 לחג'ג', 6 לטפירו ו-2 לגולמאץ. נגיד.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: הלו, סר ש. הרמלין, מה זה פה, מוריס בלי אף נקודה? המשך נא בבקשה).

הלם בקרב 4,000 האדומים המסורים ביציעים, מול גילה, רינה, דיצה וחדווה של 600 אוהדי בני השרון, אבל זה עוד כלום לעומת מה שמתרחש בין מכבי לגליל במשחק מספר שתיים:

הכל מתחיל כצפוי וכמתוכנן. גליל בהלם קרב מהמעמד, והצהובים - בעזרת סלים קלים של וויצ'יץ' בצבע, מתפרצות של ביינום, הלפרין ובורשטיין ושתי שלשות של יסאיטיס - משייטים לרבע ראשון של 11:28. אבל ברבע השני משהו משתנה, משתנה מאוד. אדלקה לא סופר את וויצ'יץ', ארנולד וגרין, סימונס נזכר שמותר לו לקלוע, בראטיץ', כהרגלו, עושה נקודות בלי שמישהו ישים יותר מדי לב, אוחיון גורם לביינום (שבעצם, ממש לא צריך עזרה בנושא) לבצע את האיבודים המסורתיים, אבישי גורדון הנצחי תופר שלשות משלו, מוסינזון מטריף את כולם (בשתי הקבוצות, אגב) ובמחצית זה רק 40:44 למכבי.

כולם מצפים לבריחה המסורתית של מכבי ברבע השלישי, אבל נאדא. הגליל בשיגעון, ובתמיכת כל מי שנותר ביציעי ההיכל ולא לובש צהוב מגיבה בזג על כל זיג של מכבי. ביינום ממשיך ללכת עם הראש בקיר, שארפ לא פוגע, גם ששון לא. אליהו בכלל פצוע. ספאחיה בטירוף על השופטים, אבל העסק נשאר צמוד עד הסוף. 40 שניות לסיום. שוויון 91 וכדור של גליל. מכבי שולחת לקו את אדלקה, שכמו גדול שם שתיים בפנים. בצד השני קטש מהמר על העצבים הרעועים של ביינום, אבל גם האחרון עומד בלחץ ומשחיל שתיים משתיים. 25 שניות נותרו, הפעם סימונס דואג שהכדור יישאר אצלו עד שיגיע הפאול.

מגיע הפאול. 15 שניות על השעון. לסימונס לא מזיז כלום. שתי צ'אקות. לספאחיה לא נשארו פסקי זמן. ביינום מכדרר את עצמו לדעת, ורק ארבע שניות לסיום מנסה למצוא את ניקולה. זריקת הייאוש של הקרואטי בקושי מגרדת את הטבעת כשנשמע הבאזר. 93:95 גליל. ערימה אדומה ולא מאמינה במרכז המגרש. חבורה צהובה (ואפורה, אם להחשיב את הפנים של מזרחי, פדרמן, כץ ופנאן), גם היא לא מאמינה, על הספסל מימין למזכירות. עמית גל, שאת כל המחצית עשה מחוץ להיכל בגלל המתח, שרוע מעולף בזרועותיו של ארז חזן. עזבו את קולעי הנקודות. גליל בגמר. נגיד, מה אכפת לנו?

(דבר יו"ר הדירקטוריון: רגע, סר ש. הרמלין. תגיד, סימונס לא נראה פה כמו מחבל שיעי מתאבד? ת'אמת. המשך נא בבקשה).

ואני שואל: נגיד שהתסריט הזה, שנראה כרגע, במיוחד בחלקו השני, מחובר למציאות כמו פוליטיקאי ישראלי מצוי - בכל זאת קורם עור וגידים, מה יקרה? לא, באמת - מה כבר יקרה?

כלומר, ברור שיקרה המון. "רעידת אדמה", "אם כל הסנסציות" וכד' יהיו המתונות שבין הכותרות שיפארו את תיאור המשחק השני. לגבי המשחק הראשון, נכון שניצחון של בני השרון לא ייחשב סנסציה עולמית, ובוודאי יעמוד בצל ההישג של הגליל, ובכל זאת יש כאן בהחלט סיפור. אבל למעט העובדה שתוכתר אלופה חדשה בישראל אחרי 14 שנה, ולא משנה כרגע מי, ריאלית - מה יקרה?

מהפכה במכבי? ספאחיה הביתה? יחד עם פיליקס? וביינום? ואולי גם גרין וארנולד? איכשהו לא הייתי שולל את כל הנ"ל גם במקרה של עוד צלחת לסרוויס של שימון.

שמיר יפוטר? לא נראה לי.

אוסטין יעזוב? ועם רשת גזורה על הצוואר הוא היה נשאר?

מכבי לא תשתתף בשנה הבאה ביורוליג? באבוה תשתתף.

האלופה הטרייה תשחק ביורוליג? זהו, שכל הסיכויים שלא.

ירושלים לא תשחק ביול"ב? תשחק.

אפי וקטש ימשיכו עוד עונה? נו, וככה הם לא ימשיכו?

יבוטל החוק הרוסי? ברור.

המנהלת תבטל את הפיינל-פור ותלך על סדרות בפלייאוף? ממש.

השמש תזרח במערב?

מה שבטוח יקרה הוא דבר אחד חשוב, אותו היטיב לתאר בעיתון של המדינה אמיר אפרת, שהתייחס לשאלה מה היה קורה אילו אשקלון היתה זוכה בגביע בספורט-שאין-לנקוב-בשמו: המועדון שיוכתר יעבור אירוע מכונן, היסטורי בלי מרכאות, שייזכר ויצוין לעד ויזכה את השחקנים, המאמנים וכל השאר בתהילת עולם. אין שום ספק בכך.

אז לכו על זה בכל הכוח חברים, אנחנו בעד. אבל חוץ מזה, להגיד שגם אם יתחולל הבלתי ייאמן ישתנו סדרי בראשית? שהכדורסל הישראלי יעבור מהפכה חיובית? שלא נמצא את עצמנו גם בשנה הבאה מקטרים על אותם דברים בדיוק? למה מה קרה?

shaharhermelin@gmail.com