שניות הסיום של המשחק המכריע על האליפות. מכבי בהתקפה וחייבת סל כדי לנצח. הכדור שאמור להיות מכריע נזרק, מוחטא, אבל איכשהו, בין כל השחקנים שבאזור הצבע, מגיע לידיים של מספר 9 בצהוב, שעושה את מה שהוא עושה הכי טוב ושם את הכדור בפנים. 78:80 תוצאה סופית. מכבי שוב אלופה. די לא ייאמן, אבל התיאור הזה, שהוא אמיתי לגמרי (פלוס-מינוס כמה חורים בזיכרון), מתייחס לאו דווקא לגמר הפיינל-פור אמש, אלא למשחק שנערך לפני משהו כמו 25 שנה.

מדהים, באמת מדהים. מדהים מהלך הגמר אמש, עוד יותר מדהים הדמיון למה שקרה בגמר ההוא, בשנת 1983 (נדמה לי שזה היה 1983. לא זוכר בדיוק. הראש שלי היה אז יותר בבחינות הבגרות מאשר בכדורסל), ובכלל מדהימה העובדה שזה הדבר הראשון שקפץ לי לראש, על רקע השמחה המכבית והדמעות של טפירו. מה לעשות, כל אחד והשריטות שלו (ואני מתייחס לעצמי, כן? שלא תהיינה אי הבנות).

הבה ונראה, היה אומר דני דבורין, אם רק היה מקבל אישור מיו"ר הדירקטוריון לתרום שוב מזמנו ומכשרונו למדור אחר באתר. ב-83', כמו אמש, פגשה מכבי בגמר יריבה טובה ועיקשת, אז היתה זו הפועל רמת גן, שעשתה לה צרות צרורות לא רק באותה עונה, אלא גם לפניה ולאחריה.

לאורך השנים בהן היתה אימפריה, לבשו את מדיה של רמת גן הטפירואים של אותם ימים: שלושת הסטיבים - קפלן, שלכטר ומאלוביק - האיש-קטן-גדול אביגדור מוסקוביץ', אור גורן, חנן קרן, ניל ווק הענק והמזוקן, קליף פונדקסטר ורבים אחרים. על הקווים עמדו צביקה שרף, אריה מליניאק, וגם שימי ריגר, שאם אינני טועה - הוא-הוא היה המאמן באותו משחק דז'ה-ווּאִי. אבל אולי אני דווקא כן טועה.

גם אז, ב-83', פיגרה מכבי לאורך רוב-רובו של המשחק. משהו כמו שתי דקות לסיום זה היה 70:78 לרמת גן, שזה בהחלט די קרוב למה שהראה הלוח אמש. מכבי, בדיוק כמו אמש, חזרה כמו מכבי, עד שהגיע סיפור ההתקפה האחרונה. אתמול זה היה שרון ששון על תקן המחטיא (ממש לא זוכר מי החטיא ב-83'. יש גבול), אבל הכי חשוב מבחינת מכבי היא העובדה שג'יימי ארנולד תפס בחדווה את מקומו של מספר 9 ההוא, ועשה מריבאונד ההתקפה סל אליפות.

וואלה לא יודע מה להגיד על הצטרפות המקרים הזו: אותו מקום, אותו תסריט, אותה תוצאת סיום (!!). הברק לא מכה פעמיים באותו מקום? הצחקתם את שימון.

shaharhermelin@gmail.com