גננותיי, מורי, רבותי ומ"כיי,

בהמשך לשיחותינו הרבות בעניין, הנני מבקש לשוב ולהעלות בפניכם את הנושא שעמד במרכזו של הוויכוח בינינו לאורך השנים, שגלש בדרך כלל לטונים גבוהים (מצדכם. טוב, אולי גם קצת מצדי למרות שבדרך כלל העדפתי לעשות קולות של שטיח), ותמיד, אבל תמיד הסתיים בתחושה קשה ובלתי נעימה (ברור שרק מצדי). אני מדבר, כמובן, על הוויכוח סביב המשפט האהוב עליכם במיוחד, אותו נהגתם להטיח בפניי ובפני חבריי בכל הזדמנות: "אין לא יכול, יש רק לא רוצה".

במטרה ליישב אחת ולתמיד את אי ההסכמה בינינו, הבה נעמיד את המשפט במבחן המציאות. איך? תוך התייחסות ישירה לדוגמה הטובה ביותר שעמדה לאחרונה לרשותנו: סדרת הגמר של ה-NBA. מאחר שאני סמוך ובטוח שבניגוד ל- 99.6% מתושבי ארה"ב, ובעצם לכמעט כל מי שהוא לא ירון טלפז או שימי ריגר - אתם דווקא כן צפיתם במשחקים, אבקש להפנות את תשומת לבכם לכמה וכמה נקודות.

למשל, קליבלנד מאוד רצו לנצח, נכון? אין ספק. הרי מי רוצה להפסיד. אבל האם קליבלנד יכלו לנצח? כנראה שבאותה מידה בה מצעד הגאווה יכול לעבור ברחובות ירושלים ללא הפרעה, ובהשתתפות פעילה ותומכת של אלפי חרדים.

או למשל, תסכימו איתי ודאי שלברון ג'יימס מאוד רצה לקלוע סלים בסדרה. האם הוא יכל לקלוע? נראה לי שגם אתם תסכימו שמאזן של
32
מ-90
מהשדה, מספק תשובה ברורה לסוגיה זו. ונכון שהוא רצה לקחת על עצמו ורק על עצמו את מלוא האחריות בפוזשנים המכריעים? אֶה... בעצם לא דוגמה טובה. עזבו את זה.

ומה עם החבר אלכסנדר פבלוביץ'? שקוּף שהוא לא רק רצה, אלא אף התאווה והשתוקק לבצע מהלך אחד נכון במהלך הסדרה כולה, או לקבל לרשותו כדור אחד ויחיד, אותו לא יאבד בצורה הכי מפגרת שאתם יכולים להעלות בדעתכם. רצה? רצה. יכל? בערך כמו שהשופטים ב"כוכב נולד" יכלו לשמור על פוקר-פייס מול כל פוקדי האודישנים (מה פתאום, אני לא צופה. חברים סיפרו לי).

מקרה מעניין נוסף הוא זה של אנדרסון ורז'או. מצפייה קפדנית ומדקדקת בקלה כבחמורה, עולה שהאיש מאוד מאוד רצה להבין מה הוא אמור לעשות על המגרש באופן כללי ופרטני כאחד, אבל יכל להבין? לא כדאי שאמשיך, נכון?

יכולתי להמשיך ולהביא דוגמאות מכאן ועד סדרת הגמר של 2016, אבל דומני שהנקודה הובנה. אי לכך ובהתאם לזאת, אבקשכם להניח לי ולכולם לנפשנו, לנטוש לאלתר ולאנחות את המשפט הסתום הזה (תרתי משמע), ולהתמקד ב"זכרו שיש לי עיניים בגב", "הצלצול הוא לא בשבילכם, הוא בשבילי", "יש לכם דקה, שזה אומר שלושים שניות שלמות, להקיף את המאהל ולהתייצב כאן בפניי", "קחו את שני הספסלים האלה וסדרו אותם בחי"ת" וכל השאר.

תודה מראש.

שחר

פתק גלוי לתושבי ישראל

שלום רב,

אז מה? נהניתם מגמר ה-NBA? היתה סדרה משו-משו, נכון? מישהו רוצה לומר עוד משהו על איזו סדרה חוץ מ"האלופה" ו"השיר שלנו"? או שאני יכול להמשיך בדרכי לנתב"ג, בדרך לפגישה עם דייויד סטרן, המבקש ללמוד מאיתנו הכל על נפלאות הפיינל פור.

א. קופל

shaharhermelin@gmail.com