תשע שנים עברו מאז הגיע לכאן המאמן הקרואטי הראשון והאחרון בתולדות מכבי ת"א, עד שהוא הפך פתאום למאמן הקרואטי הלפני אחרון בהיסטוריה שלה. וינקו ילובאץ. ברשותכם ולידיעתכם, בלי אפוסטרוף על ה-ץ.

לגבי ספאחיה אני ניזון ממראה עיניים ומסיפורים של עיתונאים קרואטיים, סלובנים וליטאיים. לא מכיר אותו אישית, תמו-חלפו-עברו ימי הרפורטאז'ה שלי. מול וינקו עוד יצא לי לעבוד ככתב שטח.

ועם הודעת ההחתמה הרשמית שתצא מטעם מכבי ת"א יעלו בי גם זיכרונות, אני מניח, מווינקו האליל המופתי, שנודע בסלוגן הסימפטי להפליא שטבע באותם ימים: "נו פוסיבול וין דה גיים וידאאוט דה קטש" (או דה רנדי, תלוי מי לא פגע באותו ערב או מי היה חולה בתוך הרוטציה הקצרצרה שהאיש הזה העמיד במכבי).

זה אותו וינקו, שלימים אף החלטתי לכנות גם אותו בפשטות "דה וינקו", שב-25 הפרש במשחק ביתי נגד ריאל מדריד, ממש בתחילת הדרך, הוציא את כל שחקני החמישייה, הכניס את אלה מהספסל, ניצח בקושי ב-5-6 הפרש וספג שאגות בוז אדירות שיד אליהו, רק כדי להבין עם מה יש לו עסק ולאן בעצם הגיע. אותו וינקו, שכמו קווינסי לואיס שנים אחריו, אמר שזה לא נורא להפסיד פה ושם כל עוד המטרה הסופית מושגת, וכשהסתיימה העונה לא דרך יותר במכבי ת"א.

ההבדלים? מירקו נובוסל הוא שהמליץ לשמעון מזרחי על ילובאץ, שהיה שחקן גדול אבל מאמן אלמוני יחסית ברמה אירופית. על ספאחיה לא היה צריך להמליץ, הוא בא והעמיד את עצמו על השולחן אחרי עונה מצוינת עם ריטאס וילנה. בלי העונה הזו ברקורד שלו, במהלכה ניצח פעמיים את מכבי ת"א בליטא ובישראל ונתן בפטיש שש פעמים ברציפות על ז'לגיריס קובנה, ספק אם מכבי היתה מחתימה אותו על סמך תחנות או הישגים קודמים בעברו.

האנגלית שספאחיה יציג טובה בהרבה מהשבורה של ילובאץ, וגם הכדורסל השתנה לגמרי. מכבי שיחקה אז עם בורקו ראדוביץ', אנדריי זלינבבא, ברד ליף וקונסטנטין פופה כשחקנים משלימים וילובאץ לא מאוד העריך אף אחד מהם. אוקיי, לברד הוא בכל זאת פירגן קצת. אגדת קטשפר צמחה לא מעט בזכותו, היות שעודד ודורון לא ירדו מהמגרש והיה מוזר ומיוחד לגלות מאמן זר שמציג תמיכה כל כך מאסיבית בישראלים שלו דווקא. אמריקאים הוא לא ממש העריך. במיוחד לא את רשארד גריפית' העצלן, וגם לא ממש את רנדי ווייט שבחר להיפצע בכל שני וחמישי באותה עונה.

ספאחיה הספיק להסתובב באירופה הרבה יותר מאשר ילובאץ בזמנו. הוא פריק כדורסל, הוא מאמן כדורסל. וינקו החביב, הזכור כמי שעומד על הקווים בחיבוק ידיים תרתי-משמע, נראה כאילו נשלף מאיזה מקום כדי למלא משבצת שאינה שייכת לו. האגדות דיווחו על דומיננטיות רבה יותר מצדו דווקא בקאנטרי קלאב בו היה מנוי, ועל התעניינות מצד נשים שנשבו בקסמי האדיבות והג'נטלמניות הקרואטית של המשופם.

לספאחיה לא יהיה קטשפר. הוא ישחק עם כמה שיותר שחקנים ויראה כדורסל אינטליגנטי שמזהה בקלות מיס מצ'ים ויודע להכין מלכודות פיתוי הגנתיות ליריבות ממול. הוא יכניס אנרגיות ויגרום למכבי ת"א לשחק כחטיבה אחת ולא כמו בקבוצה ההיא של וינקו, שנחלקה בעצם למחנות: מאושר מאוד ומבואס מאוד.

הקטע הוא, אם אני לא טועה, שכל המאמנים הזרים שהגיעו למכבי ת"א החזיקו עונה אחת בלבד לפני ששוחררו מתפקידם. חלקם לא הגיעו אפילו לזה (טד אואנס פוטר בתחילת התשעים, ומי זוכר מה נגמר עם פרד דוילי). אפילו רודי ד'אמיקו לא נשאר כאן אחרי העונה הגדולה של 1980/81. רגע, בעצם צ'ארלס בארטון החזיק כאן שנתיים כעוזר. אז אולי הוא תותח, מה אני יודע.

לספאחיה יהיה קשה מאוד להביא את מכבי רחוק מאוד בעונה שבה הפיינל פור יתקיים באתונה, ושתי היווניות הגדולות מצטיידות באמצעי הרעשה ארטילרית. אבל אם דייויד בלאט חתום לשנתיים נוספות בטרוויזו, ספאחיה עשוי להישאר לעוד עונה בכל מקרה, אלא אם יפול בגביע או בפיינל פור הישראלי. אחר כך כבר יבוא הדייויד, אלא אם הליך ההיקלטות של ספאחיה יהיה מוצלח, מהיר וטבעי כמו של ניקולה וויצ'יץ' ואז יש למכבי ראש שקט ומאמן לשלוש-ארבע שנים.

נברך את ספאחיה, הדומה יותר מכל למעצב אופנה איטלקי רם-דרג, ומי שהיה חברו הקרוב והטוב מילדות של דראז'ן פטרוביץ' המנוח, באיחולי עונה מוצלחת, שקדייה פורחת ושמש פז זורחת.

עכשיו נשאר רק לראות מי יאמן את הפועל ירושלים ואולי באוגוסט נדפוק איזו חופשה קצרה עם הילדים, באיזה חור לוהט בארץ. כי כסף ליותר מזה אין, ולמי יש כוח להיגרר איתם בארצות ניכר בגיל הזה. שיגדלו קצת קודם.