היום למדתי לדעת מקריאה אקראית שג'וני רוג'רס, הג'ינג'י ההוא, אתם בטח זוכרים, הוא מנהל הספורטיבי של ולנסיה. רגע לפני או אחרי שמתי לב שאריו קוסטה הוא הנג'נרל מנג'ר של נאפולי. שלא לדבר על זה שאלברטו הררוס ואנטוניו מרטין מנהלים את ענייני הכדורסל של ריאל מדריד, זוראן סאביץ' את אלה של ברצלונה ורוברטו ברונאמונטי – עדיין? – את אלה של רומא. בעצם, נאה כרפאל טען היום שבודירוגה הולך למנכ"ל את רומא, אז אין לי מושג באמת מה נגמר עם רוברטו, איש בולוניה לשעבר, הידוע לא פחות דווקא מתוך הפרק "רוברטו שלי" בספר 'עבירה במתכוון'.

וגם מיקי ברקוביץ' בנהריה, כן. ומלאגן שילובאד בפרטיזן בלגרד, ופדראג דנילוביץ' הוא הנשיא של פרטיזן ודינו ראדג'ה חזק בספליט. ובטח יש עוד כמה שמשמשים כמנהלים מקצועיים וכרגע לא צפים בזיכרון.

וחשבתי שזה מאוד נחמד ומעניין לדעת ולראות, שאנשים שהיו שחקנים בתקופתי כמנהל מעקבים ומודיעים אחר הכדורסל האירופי פורשים, זזים הצידה, או קדימה, אל הפרונט-דסק איך שקוראים לזה שם בארצות הברית.

וגם חשבתי, שוב, על הגיל והשנים שרצות. בודירוגה מנכ"ל רומא? מה זה, מאיפה זה בא? זה כמו שאני אהיה מנכ"ל נעלי האש-פאפיז. מה זה פתאום, למה אי-אפשר לעצור את הזמן? והאם ישנם בכלל שחקנים גדולים שלא מעורבים באופן כזה או אחר בכדורסל? בקושי בקושי. אולי הם קוראים להם תנחום כהן מינץ או היונה ההנפלדית והם יותר מופנמים משאפשר לתאר.

ולמה אין מנכ"לים-שחקנים בקבוצות שלנו חוץ ממיקי? עזבו כרגע אם מצליח או לא מצליח, עובד או לא עובד, מה לגבי כמה שידוכים מעניינים בין שחקני עבר גדולים לקבוצות שעדיין חיות ונושמות בלעדיהם? ואיך זה יכול להיות בכלל שהן חיות ונושמות בלעדיהם?

למשל, ישראל אלימלך, כן? מה, הוא לא יכול להיות מנכ"ל או מנהל ספורטיבי של הפועל חולון בשכר, במקום לעזוב את הארץ ולחיות בלאס וגאס בתוך איזה מנהל מתנ"ס ספורט, או משהו כזה? פפי תורג'מן או דורון שפע לא יכולים למנכ"ל את הפועל ירושלים? ואיך זה שעד היום אף אחד במכבי רמת גן לא קרא לדורון ג'מצ'י ואמר לו: 'שמע, מכבי האלה נקניקים וחוץ מזה עכשיו לקחו את שרף וסגרו לך את התפקיד ל-15 שנים הבאות. בוא תבנה לנו קבוצה, בוא תעמוד בראשנו".

שמעון אמסלם צריך להיות המנהל המקצועי של הפועל ת"א, זה לא ברור לכם? ואם הוא ממש מתנגד, אז חיים זלוטיקמן או עמוס פרישמן. ומה עם מכבי חיפה, מת לראות את תומר שטיינהאור בחליפה, יושב במסיבת העיתונאים ודופק בדיחות כמו בימים שהיה שחקן, רק שהפעם שיבה מעטרת את ראשו מכל כיוון ומכל זווית. ועזבו רגע שהוא לובש פה גופיה של גבעת שמואל.

הכדורסל כאן והקשר בין עבר להווה יכולים להיות כל כך יותר מיוחדים, שבכל פעם שאני מגלה עוד דינו ראדג'ה ועוד ג'וני רוג'רס בתפקיד בכיר ופעיל בכל מיני מקומות באירופה, זה צובט, פשוט צובט. מה איתנו, מה?

רגע, בעצם דני גוט הלך לחולון עכשיו כמנהל מקצועי או משהו כזה. ההגדרה פחות חשובה. זה יפה, זה נחמד. הלאה, מי עוד מתנדב (בשכר)?