כשהייתי בתיכון (בית הספר, לא הים) היו בכור מחצבתי שבעמק אי אלה אנשים, שכונו על ידינו בשם הצופן "מאיה". לאו דווקא על שמה של הדבורה המיתולוגית, גם לא כהומאז' למאיה עליה שר עם המון רגש שלום חנוך, אפילו לא בעטיו של ישראל מאיה מהענף-שאין-לנקוב-בשמו. אותם אנשים, שבהחלט אין צורך להזכיר את תפוצת מוצאם (ולכן נעלים כל פרט מזהה ונסתפק ברמז קט כי עיר הבירה שלה היא ורשה), זכו ב"מאיה" כשם קיצור לנטייתם לקבוע דברים ולקבל החלטות, על פי העיקרון המקודש של "מה יגידו?".
מה לעשות, כאלה הם היו. תמיד מה יגידו ומה יגידו. "מה יגידו אם לא נבוא לאסיפת הקיבוץ?", ו"אל תרימי את הקול, מה יגידו השכנים?", ולפעמים אפילו "מה יגידו אם נבקש תוספת של שניצלים?". כאילו שלרוב המוחלט של הסובבים אותם ממש היה אכפת. נזכרתי בהם היום בהקשר שונה תכלית השינוי, כאשר קראתי בעיתון של המדינה את מילות להיטה החדש של אחת הלהקות המצילחות ביותר בתולדות תקשורת הספורט הישראלית, הלא היא "פיני והפנינים".
פיני אמר ש"קטש הוא גימיק שיווקי", ופיני הוסיף ש"במכבי הרווחתי את מה שביוון נותנים בונוס על זכייה ביורוליג", ופיני גם הדגיש ש"יש ביד אליהו אנשים שאתה לא רוצה לעבוד איתם", ופיני אמר ופיני אמר. נו, ונראה לכם שההפצצה של פיני תעבור בשקט? ברור, בערך כמו מישהו שבעיצומו של יום כיפור יגיע לבית הכנסת אוחז בסנדביץ' עם בייקון, תוך כדי רכיבה על הארלי דייוידסון.
דייויד פדרמן השיב מיד בהרעשה כבדה משלו ש"או שפיני שקרן, או שהוא סובל מבורות מוחלטת", וש"פיני בעצמו היה גימיק" וככה וככה וככה. רענן כץ בטח יצטרף מתישהו, לא יהיה זה מאוד בלתי סביר להניח שגם לקטש עצמו, וגם לשרף ולשימון יהיה מה לומר בעתיד הנראה לעין, אולי גם לעוד מישהו, מישהי או מישהם מבין הצהובים, שלא לדבר על מיליוני עיתונאים, פרשנים וטוקבקיסטים.
אבל למה, בעצם? למה זה קורה? לא ההתבטאויות של פיני, כמובן, שהן משהו ודאי, צפוי ויציב (כמו החלטות מנהלת ליגת העל, רק הפוך). תמיד יימצא מישהו שיוציא ממנו את האמירות הללו, שתמיד תתפוסנה את הכותרות הראשיות של מדורי הספורט, וגם מדורים אחרים. עם זה, אגב, אין שום בעיה, לאור היותו של גרשון מרואיין בכיר מכל הבחינות: גם המעמד בו הוא נמצא כיום, גם הקשר האמיץ בינו לבין הכדורסל הישראלי בכלל ולמכבי תל אביב בפרט, גם הדוגריות וחוסר עשיית החשבון, גם הרהיטות וחוסר השבלוניות לעומת אין ספור מרואיינים אחרים וכן הלאה וכן הלאה.
תהייתי מתייחסת להחלטתם של אנשי מכבי למהר כל כך לשלוף חזרה: מה זה, חיים תחת ה"איום" של "מה פיני יגיד", או שמא קטע של "מה יגידו עלינו אם לא נחזיר לו פי שניים"? פיני אמר? אז פיני אמר. יופי לו ואפילו כיפאק היי. מה נהיה, אלוהים דיבר מתוך הסנה הבוער, או סתם מעמד הר סיני?
סבתא שלי ז"ל היתה זו שלימדה אותי את מה שכולכם שמעתם מלא פעמים ממי שזה לא יהיה, שכשמתייחסים לדבריו של מישהו שממש לא מסמפטים (אותו, את דבריו או את שניהם), מעניקים להם נפח וחשיבות גדולים בהרבה מהמקור.
מה היה קורה אם במקום כל הארטילריה הכבדה, היו מסתפקים במכבי בהודעה "ספאחיאית"? יעני "אנחנו מודים לפיני על כל מה שעשה עבור המועדון, ומאחלים לו הצלחה בכל אשר יפנה". זהו. אף מלה חוץ מזה. של אף אחד. פוףףףףףףףףף, כל האוויר היה יוצא בבת אחת מהסיפור. התקשורת היתה נרגעת, השקט היה חוזר לגזרה, ואחרי מקסימום 24 שעות כולנו היינו מתפנים לדון בסוגיה החשובה באמת - איך לעזאזל נתנו בגלבוע/עפולה לגוני יזרעאלי ללכת.
כך במקרה מכבי-פיני, וכך בכל מקרה בו כל מישהו אומר משהו על מישהו, רק כדי שאותו מישהו יגיד מיד משהו על המישהו הראשון, כאשר בינתיים מצטרפים מישהו שני ומישהו שלישי, שגם להם יש משהו לומר על איזשהו מישהו. נסו ותראו בעצמכם. יום, מקסימום יום וטיפה יימשך העאלק-באזזז, לפני שכולם יגיעו לאותה מסקנה: אז אמר/ה, ביג פאקינג דיל.
אגב, מי ששמעתי לא פעם משתמש בטכניקה הזו, הוא דווקא הקפטן המכביסט מהענף-שאין-לנקוב-בשמו, אבי נימני. למוד קרבות תקשורת ומצולק מיקרופונים ככוכבי השמים לרוב, פוטר לא פעם נימני בקלילות ובאמירות אנטי-קליימקס מעין אלו את הכתבים המבקשים להתקיל אותו. טוב, הוא צריך לדעת. אחרי הכל, הוא נשוי למאיה.
shaharhermelin@gmail.com |
