הדלתות הסגורות של מכבי ת"א ממשיכות לפעול את פעולתן. ההחתמה של עודד קטש לשלוש עונות ושל צביקה שרף למי יודע עד מתי, מניעה את שוק המאמנים הישראלים לקבל החלטות זריזות. דרוקר סגר במהירות באוסטנד, מקום בו טוב לו באופן זמני, עד שמכבי ת"א תתפנה מחדש, או שתגיע הצעה מקבוצת יורוליג. גרשון סגר במהירות באולימפיאקוס, מקום שהוא מאמין שיצליח להוכיח לכולם שם מיהו רבי פנחס הגרשוני על אמת. בלאט סגר צ'יק צ'ק בפילזן. שיבק הלך לחמש עונות בהולנד. ועכשיו גם לארז אדלשטיין, עוד אחד מהרמה של מכבי ת"א, יש עבודה אחרי שנת היעדרות.

ועוד איזו עבודה.

אם אדלשטיין האמין, נניח, שיש לו מקום במכבי ת"א, עכשיו ברור גם לו שהדלתות סגורות. הוא האמין שפיני גרשון ייקח אותו בזמנו למכבי, וזה לא קרה. חיכה פעם, חיכה פעמיים. בסוף זה הגיע, אבל דווקא מהצד של גרשון כמאמן אולימפיאקוס.

יש מקום יותר טוב להיות בו מאשר היורוליג וצמרת הליגה ביוון? יש מקום יותר טוב עבור אדלשטיין להיות בו מאשר ליד פיני גרשון, נלחמים יחד באוברדוביץ'? אולי יש, אבל לא היו לאדלשטיין אפשרויות מהסוג הזה.

לא יודע בדיוק מה חטאו של אלעד חסין, העוזר/סקאוט הקודם, ומה הסיבות שהביאו את גרשון ואת אולימפיאקוס לסיים את הקשר. אולי הן מקצועיות, אולי אישיות, ואולי זה בכלל בא מהצד של חסין למרות שקשה לי להאמין. רק מעט אנשים יעזבו את סיר הבשר מיוזמתם. יכול להיות שהתברר לגרשון לאורך העונה, שהוא צריך לידו מישהו יותר מנוסה. שיפרה אותו. אולי אפילו יעביר קצת אימונים, כי רבנו התעייף. ארז, עם הניסיון שצבר לאורך השנים, מתאים בול. ולהבדיל מדייויד בלאט, הוא עוד לא תפח וגדל מספיק כדי להגיד לא להצעה כזו.

רבי פנחס הגרשוני ועוזרו החדש הם צמד שרוטים, לכל ידוע וברור. אני מניח שהם יסתדרו מצוין, וגם אם יתווכחו ויריבו זה יהיה עם המון להט וחיבה. הם מסוג האנשים שכל מחלוקת שעלולה להתעורר רק תחזק אותם לאורך זמן. היו להם כל מיני ריבים לאורך השנים, שהביאו לכך שבמקום אדלשטיין - מי שקודם וגדל לצד פיני הוא דן שמיר. פלא שאדלשטיין ושמיר בנתק?

אדלשטיין הלך במדבר קצת כמו משה רבנו, להבדיל. עשה דברים יפים, הפך למנהיג בכדורסל הישראלי אבל אל הארץ המובטחת – ארץ ההישגים והתארים – הוא לא נכנס.

עכשיו, בוגר באחת עשרה שנים מאז אותה זכייה בגביע עם ירושלים, והרבה יותר מנוסה, הוא חוזר לעבוד עם מי שהקפיץ אותו קדימה. הנאמנות תהיה אוטומטית, ההערכה הדדית, ולא מן הנמנע שבמשחק מספר 5 בגמר הפלייאוף הבא נגד פנתינאייקוס, יקרה משהו דומה למה שקרה בגמר הגביע 1996 בין מכבי ת"א לירושלים.

אז, לפני 11 שנים, קם עדי גורדון ודחק במאמנים שלא יבלבלו לו את המוח ויתנו לו את הכדור ביד. הוא עלה מהטיים אאוט, הלך פנימה, הקשית כדור מעל ה-2.08 של צ'יימברס וקלע סל ניצחון ששווה גביע. שווה גם את אותו מבט מוטרף של גרשון למצלמה והמשפט שתועד בעקבותיו: "אימא, הבאתי לך גביע".

בעוד שנה, במשחק החמישי נגד אוברדוביץ' בסדרת הגמר, וכדי לסגור מעגל באמת, יבוא אדלשטיין ויזרוק לגרשון בשיא הלחץ איזשהו טיפ קטלני בפסק הזמן המכריע. כזה שינצח את פנתינאייקוס ויביא אליפות לאולימפיאקוס.

דמיוני? אולי. אפשרי? לא נכחיש זאת.

ובהקשר של אדלשטיין, הנה קטע שכתב כאן דובי יעקובוביץ' ונזכרתי בו פתאום. סתם ככה, בשביל הכיף.