זהו זה. רשמית, חגיגית, חד משמעית ועד להודעה חדשה מת הכדורסל. נכון שכל הנבחרות יהיו בפעילות בשבועות ובחודשים הקרובים, אולם מאחר שפרט למשחקי הבוגרת, הסיכוי שנזכה לשידורים ישירים של כחולינו-לבנינו מקביל לסיכוי שמושבת פינגווינים תתנחל מחר בחצר ביתי - נשארנו עם ה-WNBA ועם כל הכבוד, זה לא ממש זה.

ניסיתי. נשבע לכם שניסיתי, ואפילו יותר מפעם אחת. יש שם שחקניות מצוינות, מדי פעם רואים מוּבים אישיים יפים ומבצעים קבוצתיים מרשימים, אבל באופן אישי קשה לי מאוד להחזיק מעמד מול המשחקים האלה. ביום רביעי לפנות בוקר היה הניסיון האחרון, תרתי משמע. ניו יורק ליברטי (כמובן שעם שי דורון, אבל למרבה הצער גם הפעם בלי שי דורון) מול סקרמנטו מונארכס. רבע ראשון 6:19 לסקרמנטו. רבע שני 7:9 (ובמלים: ת-ש-ע ש-ב-ע!!) לסקרמנטו וכך הלאה. נגמר 46:59 למונארכס, עם 43 איבודי כדור של שתי הקבוצות, שאף הפליאו עם 156-52 מהשדה. בתום המשחק הודיעה נסיכה ב' שאם לא אכפת לי, וגם אם כן, היא מעדיפה כל דבר אחר, אפילו את תחרויות השיט בערוץ הספורט, על פני תצוגות הנפל האלו.

כן, זה בערך מה שנשאר לנו. האטרף המרכזי של ערוץ הספורט הקיץ הוא אליפות דרום אמריקה בענף-שאין-לנקוב-בשמו, שנערכת בימים אלה בונצואלה, ולא רק שהיא לא ממש מעניית, משחקיה מתקיימים בשעות לא אנושיות, ומשודרים בערוצים שלא שילמתי וגם לא אשלם עבורם. אי לכך ובהתאם לזאת, נשארנו עם שיט, טריאתלון, היאבקות, ליגת האופניים, ספורט מוטורי, בייסבול ומיליוני שידורים חוזרים של "משחקי העונה". מזל שיש גם שבועיים של ווימבלדון.

או, על זה בעצם רציתי לדבר, ווימבלדון. כלומר טניס. כלומר כל המקצועות שהם כמו טניס. רוב ענפי הכדור, ולא רק הם, מתחלקים לשני סוגים עיקריים בקטגוריית "מתי מסתיים המשחק": או כאשר מסגרת הזמן המוגדרת ממצה את עצמה, או - כמו למשל בטניס ובכדורעף - כאשר מישהו משיג את מספר הנקודות הנדרש, ופה בדיוק הבעיה.

כשבא לכם לצפות במשחק כדורסל, בין אם ממרומי היציע ובין אם מול הטלוויזיה, ידוע לכם בוודאות כמעט גמורה שמדובר בסיפור של שעתיים פלוס-מינוס. כנ"ל בענף-שאין-לנקוב-בשמו. כדוריד? שעה וחצי בערך. פוטבול אמריקאי? שלוש שעות. פה ושם תיתכן אמנם הארכה, או אפילו שתיים, אבל בסך הכל מסגרת הזמן ידועה, ואפשר להיערך מראש, לתכנן דברים לפני ואחרי, ולהתנהל בצורה מסודרת יחסית בעולם הכאוטי הזה.

אבל מה עושים עם טניס? הלא משחקים יכולים לקחת מ-45 דקות ועד להודעה חדשה. מצד אחד כבר ישבתי כמעט חמש שעות - מרותק, אמנם - מול גמר היו.אס אופן של 88' (מאטס וילאנדר הגדול ניצח בחמש מערכות איבן לנדל המדהים. פשששששששששש, איזה משחק זה היה!), ומצד שני לא חסרות דוגמאות למשחקים, שנגמרו עוד לפני שהספקתי להגיד ילנה דמנטייבה.

בסדר, אז ידוע שמשטחי הדשא והמגרשים הקשים מהירים יותר מהחימר, אז מה? מישהו יכול להסיק מכך כמה זמן ייקח המשחק הבא של ג'סטין הנין? או של אנדי רודיק (נו, חתיכת לוזר, אפילו פרס כבר זכה במשהו! מה עם איזו סנסציונת מול פדרר? אה, לחזור לדוגמה עם הפינגווינים מהפסקה הראשונה? הבנתי, תודה)? איך לעזאזל יכול ככה בנאדם נורמלי לבנות לעצמו סדר יום?

ואני אומר: לא עוד. הגיעה העת למהפכה של ממש. יצורפו אחר כבוד הטניס וחבריו למעגל המשחקים מוגדרי הזמן, ויפות ארבעים דקות נטו קודם. רוצים גיימים? שיהיו גיימים, רוצים מערכות ושוברי שוויון? אהלן וסהלן. בכל מקרה לעשות משהו עם ספירת הנקודות, אבל זה באמת פרט שולי. בכל מקרה, איזו שיטת ספירה שזו לא תהיה - תתבצע כשברקע לא מפסיקים לרגע תקתוקיו של השעון, המחשב את קצו לאחור.

נשמע תלוש? נשמע מופרך? אולי בקריאה ראשונה. נסו לחשוב אילו דרמות יכולות להתפתח, כאשר יילכו וייגמרו השניות בשעון. השחקנים הנמצאים בפיגור ייאלצו לשנות את הטקטיקה, ובמקום להעביר סתם את הכדור מצד לצד יעלו בחמת זעם להתקפה על כל הקופה, בעוד יריביהם יתלבטו בין לשחק על זמן, או להפתיע במתקפת נגד ולסגור עניין. תארו לכם איך ייראה ויצטלם כדור אחרון, שתי שניות לסיום בפיגור של נקודה, שמחמיץ בסנטימטר את הקו, או מוטח ברשת מול עיניו הדומעות של החובט ביש המזל.

נכון, אז תיסדק, ואולי אף תישבר מסורת של מאה ומשהו שנה. כבר עברנו לא מעט מהפכות ושינויים דרמטיים מאלה והשמיים לא נפלו. הבה ונגמור עם כל המשחקים האלה, שמתחילים היום ונגמרים אחרי החגים, ובמקומם נקבל בשמחה ואף בזרועות פתוחות ווינר של נדאל או אס ניצחון של רודיק, ואם אפשר - ממש עם הבאזר.

shaharhermelin@gmail.com

דבר יו"ר הדירקטוריון: שלום, כבוד ה-SIR. התקשיתי להתעלם מהעובדה הבולטת והחמורה, לפיה בצד הרעיון המצוין לקבע זמנים מוגדרים למשחק הטניס טפטפת בנונשלנטיות ובאלגנטיות טיפות רעל נגד שלטונו הטוטאלי של רוז'ה-שלנו בטניס העולמי. עשית זאת מעל גבי כדורסלע, שאינו מתיימר להיות נייטרלי ומטיף השכם וערב לאהדה בלתי מסויגת לגדול האלילים באשר הם, ולמי שנחשב לספורטאי הטוב בעולם כיום. נוכח פעולה חמורה זו הריני להודיעך, כי מתלוש השכר הקרוב שלך יופחתו 120 ליש"ט בגין שימוש לא הולם במדורך וקריאה בין השורות לנתינים באשר הם להפנות עורף לרוז'ה-שלנו ולהעדיף, חלילה וחס, טניסאים אחרים. כמו כן, וכדי לטשטש את פעולותיך, הריני מוסיף בזאת שניים, שלושה, ארבעה או חמישה צילומים של רוז'ה-שלנו למען יזכור העם במי צריך לתמוך ברגעים חשובים אלה.