את היכולות של רביב לימונד כולנו מכירים עוד מהימים בהם שיחק בתיכון אורט ליבוביץ' בנתניה. החוסן הפיזי, העלייה לקליעה מהמקום, הנחישות וההחלטיות בסגנון המשחק שלו – הכל היה שם כבר מזמן. העונה היחידה מתוך ארבע בליגת העל בה היה שחקן דומיננטי היתה עם נהריה. הבחירה בקבוצה הזו יחד עם קרדיט גדול מהמאמן אריאל בית הלחמי הפכו אותו למעשה לשחקן מן המוכן לרמת היורוליג. עובדה שיש מי שרוצה אותו שם. לא חושב שהוא עצמו היה מאמין שבעונה הבאה הוא עשוי לשחק באולמות של צסק"א, פנתינאייקוס, ריאל מדריד או אפס פילזן.

מה שהופך את לימונד לגארד מצוין הם יכולת הסיום שלו בשתי ידיים, התעוזה במשחק, ראיית המשחק והיכולת לשחק בשתי עמדות הגארד במידה שווה של הצלחה, פחות או יותר. הוא שחקן התקפה טוב יותר מאשר הוא שחקן הגנה. עקרונית, הוא יכול להפעיל לחץ על הכדור ולשמור גארדים נמוכים, אבל אני חושב שתהיה לו בעיה מול גארדים גבוהים שיודעים לשחק עם הגב לסל ויקחו אותו ללואו-פוסט. אני לא מצויד בנתונים, אבל בדרך כלל ממוצע הגובה של השחקנים בליגות זרות גדול יותר מאשר אצלנו, כך שסביר להניח שלימונד ייתקל שם בבעיה בצד ההגנתי.

התקפית, ולמרות 53% לשלוש בעונה שעברה, אני מעריך שהוא בכל זאת מרגיש נוח יותר עם החדירה לסל או עם הקליעה מחצי מרחק. הוא לא קלע טבעי, שהקליעה זורמת אצלו בטבעיות כמו יהוא אורלנד. יש לו יכולת לחדור משני הצדדים, יתרון שמביא לכך שהוא סוחט הרבה מאוד עבירות. העובדה שבית הלחמי נתן לו להיות האיש של נהריה בתרגילי OPEN וזה שמקבל לא פעם את ההחלטות בכדור אחרון תחת לחץ, אומרת הרבה על האופי של לימונד ועל האמון שזכה מהמאמן.

אלה לא דברים של מה בכך. זו היתה אולי הפעם הראשונה בקריירה שלו בבוגרים, שלימונד חי בלי האיום המתמיד שמרחף מעל ראשי שחקנים צעירים שהמאמנים חוששים לתת בהם אמון מלא. פעם ראשונה שהוא לא נאלץ לשחק בשיטת כנס-צא-כנס-צא, ששולחת את השחקן לספסל אחרי כל טעות ורבע.

השאלה היא, האם המהלך שהוא עושה בעצם המעבר שלו ללה מאן אינו מוקדם מדי. יכול להיות שהוא היה צריך לשחק עונה נוספת בנהריה ולהוביל אותה, ורק אז לצאת לחו"ל, פשוט כי לא היה לו מספיק קילומטרז' כשחקן מוביל בליגה. זה יכול לפעול לרעתו, אבל אני בהחלט יכול להבין את ההחלטה שלו. בסופו של דבר, הכסף והאתגר – ואין לי ספק שבצרפת הוא ירוויח יותר מאשר בנהריה - עושים את שלהם בסופו של דבר.

גם אפיק נסים, בזמנו, יצא לצרפת כשהוא צעיר מאוד. אבל נסים הספיק לשחק כמה וכמה עונות 25-30 דקות למשחק. נכון שזה היה בקבוצות תחתית ולא בהפועל ירושלים או בנהריה, המקומות בהם שיחק לימונד, אבל דקות משחק הן דקות משחק. הדבר הכי טוב כדי להרגיש את עצמך, ללמוד את עצמך ולדעת אם הגיע הזמן להתקדם.

אם לימונד הפך למלך הסלים הישראלי כבר בעונה הראשונה שבה קיבל 30 דקות למשחק, כנראה שהוא הבין שהגיע זמנו ללכת הלאה. אני לא יודע בדיוק באיזה תפקיד הוא הולך לשחק בלה מאן, 1 או 2, אבל זוכר טוב מאוד שבעונה שעברה בנהריה היו הרבה רגעים שהקבוצה לא היתה סגורה לגמרי בעניין הרכז הזר ולימונד לקח על עצמו גם את עבודת הריכוז ועשה אותה טוב.

נשאר לו לשפר את קבלת ההחלטות תחת לחץ. במשחק הקריטי ביותר של נהריה בעונה שעברה, זה שהתקיים נגד גליל עליון על מקום בפיינל פור, אפשר היה לראות את הבעיה הזו. נהריה הובילה בפער סביר קרוב לסיום המשחק ואז הגיעו ארבע טעויות בהתקפה בזו אחר זו. שתיים מהן, אם אני לא טועה, באחריות לימונד.

שיהיה לו בהצלחה בדרך החדשה.

gilse@inter.net.il