לפחות פעם ביום, אם לא למעלה מזה, אתם פוגשים ממש כאן ביו"ר הדירקטוריון, התמה ארוכות, ממושכות ולפעמים אף נואשות בעניין זה או אחר, וברוב המוחלט של המקרים לא מבין זאת. כאלה אנחנו, אם יורשה לי לרגע קט בלבד לדבר גם בשמו של היו"ר - לא מתיימרים לדעת הכל, לא יודעים הכל ואף לא מתביישים להודות בכך בראש חוצות.

ברם אולם ולהבדיל מהיו"ר, לא תמצאו אצלי זמן פנוי ותעצומות נפש, שיאפשרו לי לתמוה ארוכות או ממושכות לגבי כל נושא שהוא. תהיונת פה, שאלה רטורית שם, מקסימום שתי דקות והיידה - מפנים מקום בהארד דיסק לדברים חשובים יותר, למשל "איפה לעזאזל שמתי את המוצץ של נסיכה ב'". שהרי מן המפורסמות הוא שבלעדיו חייה, ולא פחות חשוב - חיינו, אינם חיים.

הנה שלוש מחשבות כאלו, שחלפו בראשי (בסערה, בטח שבסערה. כל פיזיקאי מתחיל יספר לכם שבחלל ריק המהירות גדלה) בליל שבת האחרון, והועלו חיש קל על המקלדת לפני שייעלמו בתהום הנשייה, משל היו חברי הכנסת של "צומת".

ליגת הקיץ של יול"ב, או איך שלא קוראים לה: לא, באמת - מה זה העניין הזה, הא? אניוואן? מישהו מכם נתקל בתאונה המצערת הזו בשיטוטיו על פני הממיר, או שאני הקורבן היחיד? יצא לי לתפוס את קצה זנבו של השידור החי (!), ממשחקה של מכבי (?) תל אביב (??) נגד איזושהי אסופת כוכבים (???) או משהו, ועד הרגע הזה אין לי שום מושג מה, למה, על מה ומדוע.

קודם כל, מה זה הטורניר הזה? למה הוא מתקיים בכלל ולמה עכשיו? אני מניח שזה עוד אחד מהמפעלים שמכבי מחויבת להם,או לפחות הסכימה לקחת בהם חלק במסגרת קשריה המצוינים עם הליגה, אבל דחילאק - אין גבול? ביציעים - עשרת אלפים מקומות ריקים נלהבים. על המגרש: ערב-רב ובלתי מובן בעליל מתרוצץ אנה ואנה. כל אחד תופס כדור ומעיף לסל, בהגנה שומרים כמו שאראס ביום גרוע במיוחד, ורמת ההתלהבות מזכירה את זו שנרשמת ביום שמגיע הטלפון מרופא השיניים, המזכיר לכם בשמחה שמחר יש לכם שני טיפולי שורש ושלוש עקירות. בקיצור, "שכונה" זה משחק שביעי בסדרת הגמר של ה-NBA לעומת מה שהולך שם.

ומי זה בכלל השחקנים האלה? לא מכיר אף אחד, ולפי איך שהם נראים הם יגיעו לארץ מקסימום כתיירים. אה כן, הנה גיא גודס שם בעמדת ההד-קואוץ', מסביר למישהו משהו. אין לי ספק שלהוא ממש מזיז מה גודס אומר לו, ועוד יותר אין לי ספק שההוא גם מיד ניגש לבצע את ההוראות. בערך כמו שאתם ממהרים לשלם אגרה. מה יול"ב צריכה את זה? ונניח שמסיבותיה שלה היא אכן צריכה את זה - מה אשמה מכבי? מה אשם גודס שצריך לשחת את זמנו לריק במקום להיות קצת עם המשפחה? מה אשמים כולנו שזה מה שתופס לנו זמן מסך (במקום, נאמר, השידור ה-639 של המשחק החמישי בין פנאתינייקוס לאולימפיאקוס)? אין לי מושג.

טריידים: עיון חטוף ביותר על תוצאות דראפט ה-NBA, שכפי שנכתב כאן אך לפני ימים בודדים - יעניין אותי הרבה יותר בפרספקטיבה של שנתיים-שלוש מאשר עכשיו, הביא אותי לחשוב שוב על העניין הזה של הטריידים. ככה פתאום, בין כל הגרג אודנ'ים - בום! ריי אלן הלך לסלטיקס תמורת וולי שצ'רביאק, דלונטה ווסט וג'ף גרין. טראח! זאק רנדולף, דן דיקאו ופרד ג'ונס עפו מפורטלנד לניקס, בעוד צ'אנינג פריי וסטיבי פרנסיס עושים את הדרך בכיוון ההפוך. פוףףף! רגע אחד ג'ייסון ריצ'רדסון עדיין בגולדן-סטייט, ובמשנהו הוא כבר בשרלוט בתמורה לברנדן רייט, וכן הלאה וכן הלאה.

עכשיו ככה: ברור לי שהם מקצוענים, ושהם מקבלים המון כסף בשביל זה, ושאלה הם חוקי המשחק, ושאין מה לעשות בלה-בלה-בלה. אבל עדיין מעניין אותי מה עובר בראשם של כל ה"מוטרדים" ברגעים שכאלה. נניח שכבר יש להם משפחות, שכבר נוצרו קשרים חברתיים, שהילדים כבר רשומים לגן או לבית ספר, שהם כבר מצאו לעצמם גם עם מי לעשות את הילד הבא מחוץ לנישואין, וגם את הפּוּשֶר הכי טוב עם החומר הכי סבבה בעיר. אז מה? מעניין מישהו? יאללה-יאללה, לארוז ולעוף מפה. מעניין על מה הם חושבים, או שלא.

לא סופרים אף אחד: תוך כדי צפייה בשחר פאר ואנדיוני עפים מווימבלדון, אם כי בחינניות יש לומר, תהיתי לרגע שוב על השיטה המגוחכת של ספירת הנקודות בספורט הלבן. בסדר, אז לימדו אותי פעם שהיא הולכת אחורה עד אירופה של ימי הביניים (שם, מסתבר, המספר 60 נחשב במיוחד, ולכן חילקו כל גיים בטניס לארבע חלקים שווים של 60 - 15, 30, 45 שקוצר ל-40 מאיזושהי סיבה ו-60 עצמו, שבכלל לא מוזכר) - סו פאקינג וואט?

לא עברו כמה מאות שנים מאז? לא השתנה כלום בעולם בכלל ובטניס בפרט? לאף אחד חוץ ממני זה לא נראה דבילי העניין הזה? למה מה, אי אפשר להחליט שכל גיים הוא עד ארבע נקודות, עם אופציה להארכה כי חייבים שתי נקודות הפרש לפחות? מה זה הקשקוש הזה?

הייתי אולי מקדיש עוד איזה דקה-שתיים לסוגיות המאוד לא-בוערות והעוד יותר לא-חשובות הללו, אולם לפי הקולות מכיוון חדרה של נסיכה ב' - יש מצב ששוב ניאלץ להמתין לתכנית הבאה של "בשידור חוקר" כדי לדעת איפה המוצץ שלה, אז תסלחו לי.

shaharhermelin@gmail.com