"קיץ, בין קרניים, שתו עוד מים, אין גזוז", שר פעם יגאל בשן (אתם שואלים מי, הא? אין לכם בושה?), ואני די מסכים איתו. בין לגימה לשלוק, חשבתי שיהיה אם גיל סלע יבוא עם פינה נוספת תוך כמה ימים ויתן לנו כאם את עשרת השחקנים הכי טובים שיצא לו לשחק איתם בקריירה. למה? כי על הגרלות היורוליג והיול"ב קאפ שמענו מספיק, ועם שלומי פרי וספסל יש לי הסכם דיפלומטי לפיו אני לא מנהל תחרות, ומתעקש בכל תוקף שלא לקלקל לו, ולא לכתוב על נבחרת הנערות בטימישווארה.

גיל, אתה עוד פה?

דבר, לא לפני שנגלה שחלק מהקטעים כבר פורסמו, אבל בטוח שיש כאלה שפספסו אותם, מה גם שגדלנו והתרחבנו עם הזמן וכעת שוצפים וקוצפים המוני בית ישראל לקרוא את דברי חכמתנו. אוקיי, עכשיו אתה יכול לצאת עם האחד עשר שלך (לקבוצה בענף הביפ דמינו?), ולאו דווקא על פי סדר או דירוג מכל סוג שהוא.

דניס הופסון

שחקן חכם, אבל לפעמים עשה טעויות טיפשיות שאתה לא מבין מאיפה זה בא לו. מנוסה מאוד. אגו מניאק אדיר. שיחקנו יחד בגבעת שמואל ובמשחק נגד מכבי ראשל"צ יצא לי לשמור על דוויין וושינגטון. במשך חמש דקות הוא לא עשה סל. ירדנו לטיימאאוט ממש לפני הסיום, ולפני החזרה למגרש הופסון רצה לשמור על וושינגטון. אני מסתכל על המאמן זיו ארז ואומר לו 'מה פתאום, אני שומר עליו טוב עד עכשיו'. אבל הופסון היה עליו בטירוף, כי התקפה קודם לכן הוא חטף לו כדור. ואז המאמן נתן לו מה שהוא רצה. הופסון עבר לשמור על וושינגטון, וחטפנו סל ופאול והפסדנו.

הופסון לימד אותי איך הוא תופס ליריב את פרק כף היד ומושך למטה, בלי שהשופט יראה. לא תאמינו כמה ריבאונדים הוא היה לוקח ככה. היה חוטף טוב, חודר טוב, אבל לא היתה לו קליעה מי יודע מה מבחוץ.

הוא היה שחקן מאוד חזק, אחד החזקים ביותר שיצא לי לשמור עליהם. עשה תמיד שימוש מוגבר בגוף שלו אם זה בחדירה לסל ואם בעלייה לזריקת ניתור. ידע לשחק בשני צידי הלואו-פוסט, מצא תמיד את השחקן הפנוי. הקליעה מבחוץ היתה הצד החלש שלו. הוא עשה נקודות מחטיפות, סחיטת עבירות וקליעת עונשין, ריבאונד התקפה וחטיפות. היה שחקן די פזיז והיתה לו בעיה בקבלת ההחלטות.

דריק גרווין

הוא אחד הכישרונות הגדולים ביותר שנראו בארץ. משוגע עם יכולת מדהימה. שולט בגוף, בידיים, ימין ושמאל. לא שומר בכלל, עושה כאילו הוא שומר. גבוה, אבל משום מה לא נראה כמו שחקן. לא אתלטי בכלל ביחס לזרים אחרים. היה מכונת נקודות וריבאונדים. יכול לקלוע 10 נקודות בשתי דקות.

טיפוס קשה למאמנים. רגיל לעשות מה שהוא רוצה. בחור מצחיק מאוד. היתה לו יכולת מעולה עם הגב לסל, קשה מאוד לשמור עליו. לקח המון ריבאונדים בהתקפה בזכות התמצאות טובה עם הגוף וניתור שני טוב. בגוף שלו הוא השתמש מצוין גם במגוון הזריקות שלו לסל.

היה חזק מאוד פיזית, למרות שלא נראה כזה. עשה הכל בהילוך שני וכל דבר הצליח לו. למזלי, לא יצא לי לשמור עליו כשחקן קבוצה יריבה, אלא רק לשחק ולהתאמן לצידו.

הוא לא אהב להתאמן ולא היה לו חשק לזה. היה מתעורר קצת רק לקראת השלב שבו משחקים חמישה על חמישה באימון. למשחקים תמיד הוא הגיע מוכן, הוביל את הפועל גבת לעונה טובה ונבחר לשחקן השנה.

בכל זאת, היתה פעם אחת שהיה לנו משחק בגבת ועד למועד עצמו לא נתנו לו כסף. הוא נשאר בבית ולא רצה לבוא. התקשרו אליו והוא לא ענה. פיגרנו במחצית ואז הלכו חברי הנהלה אליו הביתה, נתנו לו צ'ק במקום, הוא בא למחצית השנייה, קלע 22 נקודות וניצחנו במשחק.

אנדרו קנדי

אחד השחקנים הכי חכמים ששיחקתי איתם בקריירה. ניסיון מדהים, יכולת מנהיגות, בכיין כרוני כלפי השופטים. שומר מצוין בהגנה, נהג לחסל ממש שחקנים. לצורך עלייה לקליעה היה עושה הטעייה והולך שמאלה.

בכלל, הוא שחקן שנפל בין העמדות ולאורך השנים עבר שינוי תפקוד והתחזק פיזית כדי לשחק בעמדה 4. כשחקן צעיר הוא עוד שיחק עם הפנים לסל באזור קו העונשין, וכשחזר לארץ לקדנציה שנייה כאן החל לשחק בלואו-פוסט. שם הוא היה מסתובב לקליעה דרך כתף ימין, כי לצד השני היה לו קשה מאוד להסתובב לקליעה. הוא ידע תמיד להתמקם ולקבל את הכדור בדיוק במקום שרצה, ואם יורשה לי – היו לו מוסרים טובים.

בכל פעם התפעלתי יותר ויותר מהחוכמה שלו ומהדרך בה הוא סוחט עבירות בצורה מדהימה. הוא ידע להשתמש בגוף שלו בצורה נבונה, יותר טוב מכל אחר שהכרתי. כמעט לא זרק שלשות, יכולת כדרור סבירה לתפקידו, קלע עונשין טוב ובעל אחוזים גבוהים מחצי מרחק.

הוא היה קשה מאוד באימונים, צעק על שחקנים, וגם עלי אישית, ונעלבתי ממנו כמה פעמים. היה קל איתו בהגנה, כי הוא, גור ואני היינו עושים חילופים אוטומטיים, כמו שהיום במכבי בורשטיין ופארקר מבצעים חילוף אוטומטי בהגנה בשמירה אישית. שחקנים באותו סייז, גובה וגוף. הוא היה מנהיג החבורה בגליל בזמנו. אחד היותר טובים ששיחקתי איתם.

גור שלף

אני חושב, שהוא השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו לאורך כל הקריירה שלי. שחקן מאוד-מאוד חכם. רואה מספר מהלכים קדימה, מבין את המשחק ברמה גבוהה מאוד.

שמאלי, מאוד קשה לשמירה, חודר חזק מאוד לסל. אחד הפורוורדים החזקים מבחינת מאסה, לפחות מבין אלה שיש לנו בארץ. הקליעה שלו מבחוץ מאוד איטית. יכול לקלוע, אבל מעדיף שלא. זה נשמע מוזר, אבל ככה זה. הוא פשוט מרגיש שקשה לעצור אותו באחד על אחד לכן מעדיף את החדירה לסל. אותם דברים הוא אמר גם לי בזמנו כששיחקנו בהפועל גליל עליון: "אל תזרוק מבחוץ, לך לסל, מי יכול לשמור עליך?" ככה, עם השנים, המשחק שלו ושלי לא התפתח לרמה של קליעה טובה ויציבה מבחוץ.

יש לשלף לואו-פוסט מדהים. הוא חזק ואגרסיבי ומושך תשומת לב. אם מביאים עליו עזרה הוא כמעט תמיד מוצא את השחקן החופשי. היה מוצא אותי בכל משחק לשש נקודת קלות לפחות, וחוץ ממנו לא שיתפתי פעולה עם שחקן שחיפש אותי ואת האחרים באופן כל כך עקבי. הוא יודע למסור גם תוך תנועה, כמו שרק מעט מאוד שחקנים בארץ יודעים. מאיר טפירו, למשל.

כשהוא משחק בלואו-פוסט מצד ימין, הוא הולך עם יד שמאל החזקה ומסיים בדרך-כלל עם הוק-שוט קטן. כשהוא מתחיל את התנועה בלואו-פוסט מהצד השני, הוא מכדרר לכיוון האמצע, מבצע סבסוב לצד שמאל החזק שלו ומסיים בקרש-סל.

גור הוא שמאלי שמעדיף לכדרר ביד ימין אחרי ריבאונד, וללכת כל הדרך לסל לבד. זה היה החלק החזק שלו בצעירותו, כמו גם של יואב ספר או שלי בזמנו. הוא מעדיף לחדור ימינה תוך כדי כדרור וגם לא תוך כדי כדרור. היינו צוחקים תמיד על הפרשנים בטלוויזיה, שהיו אומרים שהוא לא יכול לחדור ימינה, שיד ימין מאוד חלשה אצלו ולמה הוא לא הולך שמאלה. גם אצל יואב ספר, שגם הוא שמאלי, זה היה אותו דבר בדיוק ואפילו בולט יותר.

יש לשלף הטעיה מפורסמת תוך כדי משחק המעבר. הוא מתחיל לכדרר בימין, דוחף את הכדור לשמאל ועם יד שמאל מעביר מאחורי הגב בחזרה לצד ימין שהוא אוהב. הוא לא שחקן אהוב במיוחד על כולם, כי כל הזמן נהג לצעוק על אחרים, להעיר ולנג'ס. בגליל זה היה בעיקר "נו, דייויד, תוציא אותו כבר". באיזשהו שלב, פאנצ'ו הודג'ס כמעט רצה לתת לו מכות.

אחד השחקנים השטותניקים ביותר שהכרתי. היה מציק לכולם, מחביא לשחקנים את השמפו, לוקח מפתחות של מכוניות. סיפור: היינו פעם בחו"ל. רון אבלס האפסנאי הוא קטוע-רגל ויש לו רגל תותבת. הוא עמד והתגלח על הרגל האחת שלו ושם את התותבת בצד. גור לקח לו את הרגל וברח לו במסדרון ואבלס עומד שם עם הקצף מול הראי וצועק לו תחזיר לי את הרגל, תחזיר לי את הרגל. בפעם האחרת הוא לא לקח לו את המפתחות של המכונית, החנה אותו מאחורי האולם בכפר בלום ונעלם עם המפתח לכל הששי-שבת. אבלס היה בטוח שגנבו לו את המכונית וגור לא אמר לו מלה כל הסופשבוע.

מרקו בוליץ'

מכונת סלים. הגארד הכי גדול שיצא לי לשחק איתו, מבחינת היכולת לעשות נקודות בזמן כל כך קצר. בהגנה, לא שמר בכלל. ומצד שני, גם 20 זריקות במשחק לא הספיקו לו. כל הזמן חשב כמה יקלע. אגואיסט מושלם, לא עניינה אותו הקבוצה, רק עצמו. שחקן לקבוצות קטנות. כששיחקנו בחיפה אמרתי פעם לאמיר מוכתרי, שאף קבוצה בארץ לא תיקח אותו אחרי חיפה, למרות שהוא היה קולע 25 נקודות בממוצע, כי לא אוהבים שחקנים כאלה. צדקתי. שחקנים לא אהבו אותו.

בחיפה היה את התרגיל המפורסם של אפי בירנבוים, שבו שני הגבוהים חוסמים על האותיות והקלע עובר אצל אחד מהם ויוצא מחסימה לקליעה. אמיר מוכתרי תמיד עמד בצד שמאל וסטנלי ברנדי בצד ימין. בוליץ' רץ בדרך-כלל לצד של סטנלי, גם כיוון שהוא העדיף לצאת לקליעה מהכיוון הזה כי הוא ידע לסדר את הגוף שלו טוב יותר, וגם כי החסימה של ברנדי היתה יותר חזקה ומשמעותית מבחינתו.

באחד על אחד היה לו תרגיל, שבו הוא מכדרר ביד שמאל, מעביר בין הרגליים ומוציא את עצמו קדימה בכדרור מהיר ביד ימין. הוא היה מהיר מאוד ואפי נתן לו לעשות מה שהוא רוצה, פחות או יותר כמו לגבי מרקוס האטן בהפועל תל-אביב. בוליץ הוא קלע עונשין אדיר, מהטובים שראיתי.

באחד האימונים שמרתי עליו חזק, כמו ששמרתי על זרים לאורך כל הקריירה, ופשוט חיסלתי אותו. זה תסכל אותו והוא התחיל לבכות למאמן. בשביל אפי הוא היה המלך וכשהוא ראה שהוא מתוסכל הוא צעק לי: "תשמור עליו כמו ששומרים עליו במשחקים, לא כמו שאתה יודע לשמור", צחקתי לעצמי ונתתי לו גישה חופשית להגיע למטה, אל החסימה של מוכתרי, ולצאת משם לקליעה.

סטנלי ברנדי

אחד החכמים ששיחקתי איתם, יעיל בצורה מדהימה. אם היה מתאמן באימונים יכול היה אפילו לשחק ב-NBA לאורך שנים. היה מהיר מאוד עד לפני הפציעה שלו, אפילו יותר מגארדים. שחקן הגנה מצוין גם באחד על אחד, כשהוא רוצה לשמור, אבל תמיד היה עוזב את השחקן שלו ועוזר לכולם בהגנה. בזריקות הפייד אוויי שלו תמיד הסתובב דרך כתף ימין.

יש לו יכולת כדרור מרשימה מאוד ביחס לתפקודו במגרש כסנטר. ב-NBA הוא שיחק כסמול פורוורד. הבעיה היא, שבארץ אתה חייב שתהיה לך קליעה מבחוץ כשאתה משחק כסמול פורוורד, וב-NBA הוא שיחק בעמדה הזו כשחקן משלים, כחודר לסל וכריבאונדר.

הוא מכונת ריבאונדים אמיתית. לוקח לפעמים 3-4 ריבאונדים בהתקפה ברציפות, בזכות יכולת נדירה של ניתור שני הכי מהיר שראיתי. בזכות זה הוא מוריד 11-12 ריבאונדים במשחק. קלע עונשין בינוני-מינוס. מבחינת חוסן גופני הוא בין החזקים ביותר, וביחס לשחקנים זרים אחרים שהגיעו לארץ כמעט שאין לו אגו. מחפש את טובת הקבוצה ויודע למסור ולמצוא את השחקן הפנוי.

כמעט שלא כדרר או נכנס לסל מהצד השמאלי של המגרש, כי היתה לו חדירה טובה מההיי-פוסט לצד ימין. בספרינטים קצרים היה מהיר מאוד והשיג את כולם באימונים של חיפה, חוץ ממרקו בוליץ'. הוא גם חוטף כדורים מצוין. הבעיה הגדולה היתה עצלות באימונים, עד שמגיע החלק באימון שבו עוברים למשחק ממש. וחוץ מזה, אם היה מגיע "הפוך" לאימונים, גם פיל ג'קסון לא יעזור לסדר לו את הראש.

לושיוס דייויס

לקח שלושת רבעי שנה למאמני הליגה לדעת שהבן אדם מקפיץ שמאלה, פנימה, לוקח צעד אחורה וזורק. באימונים בראשון לציון הייתי פותח לו את הימין והוא בקושי היה מצליח להגיע לזריקה. כל פעם שהיה מצליח היה אומר 'הנה, תראה, הלכתי ימינה'.

יכול לשמור באישית, אבל לא ביקשו ממנו במיוחד. קלעי אוטומטי מאיזור העונשין. לא קבוצתי בכלל. גם לגביו, כמו במקרה של מרקו בוליץ', היה לי די ברור שאף קבוצה גדולה לא תיקח אותו, למרות הנתונים המדהימים שלו, כי הוא שחקן שאוהב לזרוק המון ופחות למסור.

קלעי של עבודה קשה, אחד שעומד וזורק מאות פעמים ביום. הוא אדם מאמין, שונה מאוד בנוף של הזרים. כמעט שלא יצא לבלות, אהב להיות בחיק המשפחה, אהב את אשתו מאוד, אדם נחמד וסגור. מקצוען אמיתי. בא לכל אימון ונותן מאתיים אחוז מעצמו. כל האימון היו מרביצים לו, מנסים לעצור אותו והוא אף פעם לא התלונן.

היו לו בעיות בברכיים. אחרי כל אימון או משחק הוא היה מגיע לאימון עם צידנית שלמה ובה בקבוקי קרח מיוחדים. ממש כזו שהולכים איתה לפיקניק בפארק. שחקן ממושמע. אהב מאוד את הכדור. חזק כמו שור. קלע עונשין טוב. לא זרק כמעט שלשות, הטווח היה קצת גדול מדי עבורו. בלואו-פוסט הוא הסתובב לקליעה תמיד דרך כתף ימין, ולא משנה באיזה צד של המגרש היה.

קלי מקארתי

אני זוכר סיפור כשהוא הגיע בפעם הראשונה לרעננה. עמדנו ברק פלג, תומר שטיינהאור ואני, על חצי מגרש אחד, ובצד השני שרון דרוקר החזיר למקארתי כדורים כדי שיזרוק. עמדנו והסתכלנו וראינו זריקה מצחיקה כזו. הוא זרק בלי ג'אמפ בכלל. אמרנו לעצמנו מה זה, מה זה השחקן הזה. לאט לאט הבנו שמדובר בשחקן הגנה מדהים ואתלט מעולה.

היה לי מאוד קשה להתקיף אותו באחד על אחד. שחקן עם אנרגיות מטורפות, בכל משחק עלה עם אנרגיות מדהימות. בכל משחק שלא הלך לו ברעננה, הוא היה זורק את הנעליים לפח. הוא הביא משלוח מארצות הברית של 40 זוגות. למזלו, לא היו יותר מדי משחקים בהם לא הלך לו. ברעננה הוא הוביל גם בנקודות וגם בריבאונדים. יש לו ניתור שני מהיר מאוד לריבאונד.

חוסם אדיר, אבל רק ביד שמאל. צחקתי איתו על זה, שהוא לא יכול לחסום ביד ימין. ראיתי לא מזמן איזו חסימה שלו עם יד שמאל בסנט פטרסבורג, נזכרתי וצחקתי. בהתחלה חדר שמאלה ועם השנים התחיל לחדור גם ימינה. כמעט ולא משחק אחד על אחד תוך כדי כדרור מההיי-פוסט, אבל שיפר מאוד את הקליעה ואת היכולת בלואו פוסט, שם הוא משחק בדרך-כלל את האחד על אחד שלו.

מקארתי הוא בורג משמעותי במערכת הגנתית של כל קבוצה. יש לו ידיים ארוכות והוא כל כך אנרגטי, שרואים אותו בכל קצה של המגרש. מזכיר קצת את נדב הנפלד בקטע הזה. חברותי, מאוד נוח.

למרות שאני חושב שאין הבדל גדול ברמתו כשחקן לעומת אנתוני פארקר, הוא נופל מאנתוני בעיקר בכך שאינו מסוגל להוביל כדור וזה הבדל גדול ביניהם.

דריל ווילסון

היה שחקן משוגע, כעס כל הזמן שלא שורקים לטובתו. היתה לו חדירה לסל הכי חזקה מבחינת כוח מתפרץ שהכרתי. ידע לחדור לשני הצדדים, אבל קצת יותר טוב לצד השמאלי. אהב לזרוק שלשות. הזכיר לי באנרגיות שלו את אדריאן פלדג'ר מנהריה. היה מתוסכל יחסית, בגלל הדומיננטיות הגדולה של לושיוס דייויס במכבי ראשל"צ באותו זמן. קצת מזכיר לי את מקרה רודני מונרו ודריק גרווין בגבת. בכל זאת ולמרות הכל, שחקן לקבוצות קטנות (לא התפלאתי שנחת בעונה שעברה ברמת גן), ולא כל-כך חכם. עשה דברים גדולים לצד שטויות טיפשיות שקשה להבין מאיפה שאב אותן.

בהגנה הוא ידע ללחוץ על מובילי כדור, היה שומר אגרסיבי מאוד. היה קלע עונשין טוב. אחד היתרונות היותר משמעותיים שלו הוא כמות הריבאונדים שלקח יחסית לגובהו. הוא לא התחבר ללושיוס דייויס, הזר האחר של ראשל"צ באותה עונה, בגלל אופי שונה. דייויס היה איש משפחה למופת, ווילסון היה בליין.

ברק פלג

החל את הקריירה בליגה נמוכה, ושינה את תפקודו בהצלחה מרובה מעמדה 4 לעמדה 3. אחד השחקנים החכמים ששיחקתי איתם, בנוסף לגור שלף ואנדרו קנדי. בחוכמת המשחק שלו הוא מכפה על מגרעות כמו היעדר יכולת אתלטית, קליעה בינונית-פלוס, קושי בהובלת כדור, כבדות ואיטיות. עושה דברים שהוא מבין שהוא יכול לעשות, וממעט לבצע דברים שהוא לא מתאים להם. ככל שהוא מתמיד בנוסחה הזו, ככה הוא יותר מצליח.

שחקן קבוצתי וממושמע, ולכן הרבה מאמנים אוהבים אותו. הבחירה שלו בזמנו לשחק ברעננה ארבע עונות עזרה לו להתייצב. הוא עלה בשכר בזכות זה, ועשה קריירה בירושלים, גליל עליון ונהריה, בסכומים שמסדרים אותו בחיים. נע מצוין בלי כדור, פלג וג'מצ'י הם הדוגמאות הכי טובות שעולות לי בראש לשחקנים שנעים כל כך טוב בלי כדור, והם גם קלעו כתוצאה מכך הרבה מאוד סלים.

הוא טוב בקליעה מהמקום מקו השלוש, שיפר גם את יכולתו ביציאה מחסימה וזריקה לשלוש, משחק בלי פחד, מהווה חיבור בין הגארדים לגבוהים. יכול לחדור עד הסל, יש לו סיומות בימין ובשמאל וגם הוק-שוט בימין ובשמאל, ואלה נתונים די נדירים בכדורסל הישראלי. הוא מזכיר לי באיטיות ובחוכמה שלו את ברד ליף. יש לו גם שחרור מהיר של הכדור לקליעה, ולזכותו גם שלשות חשובות במאני-טיים.

כששיחקתי במכבי ראשל"צ נגד נהריה, אמרתי לשחקנים ולמאמן, עדי אזולאי, שכדי להצליח בשמירה על ברק צריך בעיקר להישאר איתו ולא לעזוב אותו בכלל. פשוט להיות מולו כל הזמן ולזוז איתו לכל מקום, לא לתת לו לזרוק שלשות חופשיות, וככה הוא לא יגיע למאזן הדו-ספרתי שלו. הוא קלע 4 נקודות באותו משחק, אחרי שאבישי גורדון ואני חילקנו בינינו את ההגנה עליו.

פלג יכול גם לשחק בלואו פוסט. יחסית לתפקיד שלו, הוא נחשב לריבאונדר לא רע. הוא גם שומר טוב, שמסתדר בעיקר עם פורוורדים גבוהים ולא עם גארדים נמוכים שמצטיינים בכדרור.

היי, יש פה עשרה, איפה השחקן הנוסף? נו, מה לעשות, באמצע הדיבור בינינו נכנס פתאום טלפון ומאז בלעה האדמה את גיל ואיתו גם התרגיל. עם השחקן האחד עשר ברשימה, גיא גודס, זה שלא הספקנו ואחרון חביב, אלפי ומאות אלפי סליחות. אולי בהזדמנות אחרת. בינתיים, לפחות שיהיה כאן צילום נאה כרפאל שלו.