זוראן סלאבניץ' האגדי הוא מאמן נבחרת סרביה החדש, זאת לדעת במקרה שלא שמעתם. הוא היה חלק מחמישייה מדהימה במיוחד של יוגוסלביה שכללה את קיצ'אנוביץ', דליפאגיץ', דליבאשיץ' וצ'וסיץ' ולקחה אליפויות אירופה וכאלה. לא מן הנמנע ואפילו די בטוח, שבשלבים כלשהם גם וינקו ילובאץ ענק הרוח ושלוב הידיים תמידית, היה חלק מהנבחרת הזו.

אז סלאבניץ' הוא המאמן החדש והכינוי שלו הוא מוקה, מבלי שיצטרך לשאת איזשהו נאום כדי לזכות בו (להבדיל מהדרשה שהרביץ בזמנו רבי פנחס הגרשוני בעניין צבעי השחקנים). אבל די כבר עם הסוגריים האלה, בואו ניגש לנושא.

שהוא . . . רגע, איבדתי את זה.

אהה, אוקיי.

קראתי היום בעיתון של המדינה, ש"בעיה נוספת קיימת עם מאיר טפירו. משיחות שקיימו איתו בנבחרת עולה כי ספק אם יהיה חלק ממנה בקיץ הזה".

ואללה.

קודמת כל, תיקון טעות. כותבים טפ-הירו ולא טפירו. זה סתם ככה, שיידעו שם בעיתון של המדינה. שנית, למה נדמה לי, על אף שאינני, שאם מאירק'ה לא יהיה חלק מהנבחרת בקיץ הזה, הוא כבר לא יהיה בכלל? ושלישית, זה בכלל לא מה שרציתי לומר. אני סתם לא ממוקד.

מה שכן התכוונתי להגיד זה, שנבחרות לאומיות הפכו עם השנים לעסק של צעירים. הגיבור הקשוח שעבר לבני השרון (אם כי על הערכות שונות, כפי שקראנו וכפי שפורסם, חשש מעבריינים וברח מעיר הבירה) יהיה בן 32 בספטמבר.

בלי להביט בסגלי הנבחרות שישחקו באליפות אירופה בספרד, נראה לי ש-80% מהשחקנים לפחות, אם לא יותר, צעירים מהגיל הזה. מסקנה: למה להתברבר סביב העניין, בואו נגיד את זה חד וחלק: טפ-הירו עייף, טפ-הירו שחוק, טפ-הירו רוצה לנוח, טפ-הירו נשבר לו הזובון. די. תרם מספיק. והיידה – בואו נתקדם אל השנתונים הבאים.

ומה הקשר לסלאבניץ'? פשוט מאוד. ידיעה שגרתית דיווח היום שמוקה פרסם את ה-18 שלו לאליפות, ממנה ינופו עוד כמה בדרך. האיש הכי מבוגר שם הוא מילאן גורוביץ' בן 31. הוא גם הקפטן. משהו כמו חמישה שחקנים בכירים בכלל לא מגיעים לאליפות, כל אחד מהסיבות שלו.

השאר? הנה ככה זה הולך: אחד בן 19, ארבעה בני 20, שלושה בני 21, שלושה בני 22, שלושה בני 23, שניים בני 24, אחד בן 29.

ברור לי, שההשוואה לסרביה לא נכונה. מאגר הכישרונות שם עצום, והחבר'ה מקבלים המון דקות משחקים כבר בגיל מוקדם. זה לא דמה למה שקיים אצלנו. עבורנו טפ-הירו הוא חצי נבחרת, ואצלם הוא אפילו לא מוזמן לסגל יען כי זקן הוא עד מאוד וחתיאר בלתי רגיל.

ובכל זאת, הסגל שנפל לי ליד הוא של הסרבים ועליו אני נשען (ובעצלנותי, אין לי כוח לחפש כרגע סגל אחר). ועם זאת, אני שם שטר ריחני ונאה למראה, למגע, למישוש ואף להסנפה, שהכיוון של הצערת הכוחות תקף לכל הנבחרות. אולי לא כמו אצל הילדים הסרבים, אבל באופן די מובהק ובטח לא ברמה שצריך להיאבק סביב שיתופו של שחקן בן 32, שמאחוריו כבר 82 הופעות.

לא יודע מה הסיפור של מאירק'ה ומה הסיבה המדויקת לזה שכנראה לא בא לו על הקיץ הנוכחי ועל טורניר ההזדמנות האחרונה. יודע רק דבר אחד: לא רוצה? לא שלם עם זה? לא בא לו? עושה פרצוף? מתחיל לגמגם כשמדברים איתו על זה? יאללה, תודה ולך לנוח. אם נגיע לאליפות עצמה אולי נקרא לך. ואולי לא.