הימים הם ימים לא קלים לנבחרתנו הלאומית, מה שאומר שיש צורך דחוף בצעדים דרסטיים. במקרה שלי, טלפון למ.י., האגדה והאיש, שינסה לעשות סדר בדברים. "וואלה, שתהיה לי בריא וחזק עד 120", הוא עונה בצעקה איך שהוא מזהה את המספר שלי על הצג, "הרגע חשבתי עליך ועל הנבחרת. יש סיפור גדול". "מה קרה?", כמעט נבהלתי, "יש עוד התפתחויות בגזרת שרף-אליהו-בורשטיין-קטש? הגענו סוף סוף למכות?". "עזוב אותי עכשיו מאלה", הוא נוזף, "אני מתכוון לסיפור-סיפור. עכשיו שתוק ותקשיב עד הסוף".

"אז ככה", מתחיל מ', "לפני חמש דקות הראה לי המחשב שמייל חדש הגיע. מאחר שהייתי באמצע פרויקט דחוף וחשאי ביותר (תרגום בגוף הסיפור לאלה מביניכם שלא מכירים את מ': "מה לעזאזל אוכלים לצהריים, בהתחשב בעובדה שנמאס לי כבר מהמנה חמה הזו?") - היתה לי את כל הכוונה שבעולם להתעלם מההודעה. לא ברור למה, אבל בכל זאת הצצתי ומיד שכחתי מהרעב, כי מייל מיוון לא מגיע בכל יום.

"שלום חבר יקר", כותב לי אנגלוס ישירות מאתונה, "אנחנו עוקבים כאן בעניין רב אחרי מה שקורה בנבחרת הלאומית שלכם. אבא מוסר לך ד"ש, ושואל אם אתה זוכר את כריסטודולו. חיוך גדול נמרח לי על הפנים. לזכור? מי יכול לשכוח את כריסטודולו".

"אתה מבין", מתלהב מ', "כאלה הם אנגלוס ואביו היקר, ג'ורג'יוס - לא מרבים במלים. משפט אחד, קצר וצולף כמו סטיב נאש, וכל התמונה מסתדרת. תוך שנייה וחצי היה לי ברור לחלוטין למה הם מתכוונים, מהו המשל ואיזהו הנמשל. בדיוק כמו בסיפור המדהים על כריסטודולו".

"הכרתי אותם לפני 20 שנה בדיוק, באליפות אירופה המפורסמת ההיא בפיראוס, בסיומה הניפו גאליס ויאנאקיס את הגביע ושינו לעד את פני הכדורסל היווני. נפגשנו במקרה מחוץ ל'היכל השלום והאחווה', התחלנו לדבר על כדורסל וזהו - נוצר הקשר. מאז, לפחות פעם בשבועיים אנחנו בטלפון או במייל: משפט אחד של סמול-טוק, וכל השאר מוקדש לספורט הנשגב מכל"... יופי מ', קטעתי אותו בחוסר סבלנות מסוים - יען כי ידעתי שאם לא אדאג שהסיפור יישאר בתלם, נגיע עוד מעט לדון בשאלה היכן ישחק בעונה הבאה נסטור קומאטוס (התשובה הנכונה, אגב: למי אכפת) - אני מאוד שמח לשמוע על מעגל החברים הנרחב שלך, אבל אולי תגיע כבר לעניין?

"הנה אני מגיע לעניין, כלומר לכריסטודולו, שהוא הדוגמה המדהימה ביותר ששמעתי למה מוכן שחקן לעשות למען הסמל (תרגום: כמו שחקנים מסוימים מאוד בנבחרת ישראל, אבל הפוך). שים לב, ושים לב טוב לסיפור הבא".

"עד לפני כמה שנים, היה ג'ורג'יוס האחראי על כל נושא הספורט באחד מבתי הספר התיכוניים באתונה. זה לא היה בית ספר גדול מדי, לא מבחינת מספר התלמידים ובוודאי לא מבחינת ההישגים הספורטיביים שלו. בכדורסל, הם לא הצליחו מעולם לעבור את השלב המוקדם ולהגיע לטורניר הארצי. חוץ משנה אחת, השנה של כריסטודולו".

"זה היה שנתיים או שלוש אחרי הזכייה באליפות אירופה. כמו בסרטים הכי קיטשיים, הוא התגלה באחת השכונות העניות של אתונה. לא זוכר איך. אולי מישהו מבית הספר תעה בדרך, הגיע בטעות למגרש השכונתי, ראה אותו ומיד הזעיק את ג'ורג'יוס. כישרון כזה לא רואים בכל יום. שחקן של שני מטר שגם עושה סל מכל מקום, וגם מסוגל להוביל כדור. לג'ורג'יוס הספיקו חמש דקות של התרשמות, עשר דקות של שיחה עם ההורים ועוד שלוש שעות של הפעלת פרוטקציות בעירייה - כדי להנחית את הטאלנט אצלו בבית הספר".

"הוא היה תלמיד בינוני, בלשון המעטה, אבל לאף אחד זה לא ממש היה אכפת. תוך אימון אחד הפך כריסטודולו - ששמו האמיתי בכלל היה אחר, אבל הוא דמה כמו שתי טיפות מים לפאניס כריסטודולו, מכוכבי נבחרת יוון הגדולה ההיא - לכוכב הבלתי מעורער של נבחרת בית הספר. אנגלוס, אגב, היה גם הוא אחד הבולטים בקבוצה, אבל כפי שהוא עצמו מודה, אפילו לא התקרב לרמה של כריסטודולו. המאמן, שכונה בפי כל "יואנידיס" - על שם התפרצויות הזעם הבלתי נשלטות שלו, שהזכירו את אלו של יאניס המפורסם - נתן לכריסטודולו מהרגע הראשון את המפתחות, ובזאת התחיל ונגמר העניין".

"העונה התחילה, והקבוצה של ג'ורג'יוס, שהיתה רגילה למאזן שלילי על בסיס קבוע, לא הפסיקה לנצח. כריסטודולו פשוט היה אדיר, עם ממוצעים של שלושים-ומשהו נקודות ובסביבות 15 ריבאונדים למשחק, והיכולת שלו סחפה את כל השחקנים האחרים, שנתנו עונה פנטסטית בעצמם. עוד ניצחון ועוד ניצחון, כאשר בית הספר כולו, ובעצם כל הקהילה, היו בטירוף מוחלט. היה ברור שזו הולכת להיות שנה לדורות".

"את הבית המוקדם הם לקחו בקלות. סיבוב שני, שמינית גמר, רבע גמר - אף אחד לא הצליח לעצור אותם. כריסטודולו המשיך לדפוק ממוצעים לא אנושיים, ואחרי ניצחון כפול בחצי הגמר על האלופים מהשנה שעברה, היה ברור לא רק שבפעם הראשונה בהיסטוריה ג'ורג'יוס יראה את הגמר הארצי מהפרקט, אלא גם שכל הסיכויים שהוא גם יגזור רשתות. פשוט אין לך מושג מה זה אמר עבורו, ועבור כל מי שקשור לבית הספר. ביאת המשיח וחזון אחרית הימים זה כלב קטן ומדובלל ליד ההישג ההיסטורי הצפוי".

"שבועיים לפני הגמר אף אחד כבר לא למד בתיכון של ג'ורג'יוס. הכל התנהל סביב המשחק הגדול שמעבר לפינה. יום לפני כבר אף אחד לא יכול היה לעמוד במתח ובציפייה, אבל אז...", מ' עצר לרגע לקחת אוויר, ובבת אחת השתנו קולו וארשת פניו, "אז קרה האסון. האימון המסכם נקבע לשעה שש בערב. בארבע כולם כבר היו באולם, גם האוהדים. כולם, חוץ מאחד ואתה מנחש בדיוק מי - כריסטודולו. ארבע וחצי, חמש, חמש ורבע, חמש וחצי - כלום. האיש נעלם כאילו היה יכולת הקליעה של יסאיטיס. בדקה לשש קיבל ג'ורג'יוס את האישור הרשמי לכך שמותר לו לחטוף התקף לב - אחיו הגדול של כריסטודולו הגיע, חיוור כסיד, וסיפר שהכוכב אושפז בבית החולים, עם 41 מעלות חום ובאפיסת כוחות מוחלטת".

"בתוך כלום זמן היה ג'ורג'יוס ליד מיטתו של הטאלנט. לרופאים עדיין לא היה ברור אם מדובר בווירוס כלשהו או במשהו אחר, אבל דבר אחד היה להם מאוד ברור - אין מצב בעולם שכריסטודולו משחק למחרת בגמר".

"כשג'ורג'יוס סיפר לי את הסיפור, בנקודה הזו הוא פשוט נשבר", אומר מ' כשגם עיניו נוצצות באופן חשוד, "מי שלא עמד בסיטואציה כזו לא מבין את זה, הוא אמר, אי אפשר להסביר מה זה לראות את החלום הכי גדול שלך מתרסק לך מול העיניים, ועוד לרסיסים כל כך קטנים, שברור לך שאין שום סיכוי שבעולם שאי פעם תצליח להדביק חזרה. איחלתי לו החלמה מהירה, נפרדתי מבני משפחתו שהיו שם ורצתי החוצה, לחפש לעצמי איזו פינה לפרוץ בבכי ולהתפרק סופית, גם פיזית וגם מחלום האליפות".

"הידיעה על מה שקרה לכריסטודולו, היכתה בהלם את כולם. ג'ורג'יוס, המאמן יואנידיס והאוהדים ניסו לאסוף את השברים ולעודד את השחקנים, אבל לכולם היה ברור שבלי כריסטודולו חבל להם על הזמן. הקבוצה, מלווה במשהו כמו 3,000 אוהדים, עשתה את דרכה בעגמומיות לעבר אולם המשחק, שם כבר חיכו היריבים ואוהדיהם, שכמובן שמעו על מה שקרה והתקשו להסתיר את שמחתם, ובמיוחד את שמחתם לאיד".

"המשחק יצא לדרך, ואז קרה הבלתי צפוי, שבעצם הוא לא ממש בלתי צפוי. היריבים כבר היו בטוחים שהניצחון בכיסם ודי זילזלו, אנגלוס וחבריו ראו שהשד אינו נורא כל כך, נכנסו לטירוף ונתנו את משחק חייהם, ופתאום הכל פתוח. רבע ראשון - צמוד, רבע שני - גם, רבע שלישי - שוויון, וג'ורג'יוס כבר רואה ממול את הארץ המובטחת".

"למרות העמידה ההירואית, באמצע הרבע האחרון החבר'ה של ג'ורג'יוס התחילו ליפול מהרגליים. הפרש של שתיים גדל לשש, ולשמונה ולעשר. הכל נראה אבוד. ואז, חמש דקות לסיום, כמו בסרטים, השתררה דממת מוות באולם, ובעקבותיה באה שאגת אימים: מתוך מנהרת השחקנים, כמו קוברה מתוך סל הנצרים שלו, הופיע כריסטודולו".

"התגובה הראשונה שלי, סיפר לי ג'ורג'יוס, היתה להצטלב. הייתי בטוח שאני רואה רוח רפאים. הרי רק לפני כמה שעות הבחור לא הצליח לרדת בעצמו לשירותים, ופתאום הוא כאן. בקושי נושם, כמעט לא עומד על הרגליים אבל מוכן ורוצה לשחק. רק ימים אחר כך התברר לי, שהוא ניצל את העובדה שאמו ואחיו, שהיו לצד מיטתו, נרדמו מרוב תשישות, וחמק החוצה מבית החולים. כסף לא היה לו, אז הוא התפלח לרכבת, תפס עוד טרמפ או שניים והגיע לאולם כמעט ברגע האחרון. עד כדי כך היה לו חשוב לשחק".

"כמובן שלהגעתו של כריסטודולו היתה השפעה דרמטית על המשחק", ממשיך מ', "לחבריו לקבוצה חזר הטירוף לעיניים, בעוד היריבים נכנסו להלם מוחלט. בזמן שיואנידיס התלבט אם לשתף את הכוכב הכמעט-מעולף או לא, הצליחו שחקניו לצמצם את ההפרש לנקודה, פחות מדקה לסיום. בנקודה זו לקח יואנידיס את ההימור של חייו, והורה לכריסטודולו להיכנס. על רקע אוהדיו המשתוללים משמחה ביציע, עלה הכוכב החולה והרועד מחולשה ומחום למגרש, כדי להשלים את סיפור האגדה".

"התקפה ראשונה עם כריסטודולו על המגרש. נשארו שלושים שניות. הכדור, כמובן, הולך אליו ומיד הוא מוקף בטריפל-טים רצחני. במקום למסור החוצה לאנגלוס הפנוי, שעד אז היה ביום קליעה נהדר, מחליט כריסטודולו לנסות את הפייד-אוויי המפורסם שלו. אפילו לא קרוב. אנגלוס מקריב את החמישית שלו כדי לעצור את השעון. זריקה אחת נכנסת, השנייה בחוץ. שתיים הפרש ליריבה ועשר שניות על השעון. התקפה אחרונה. לכריסטודולו אין אפילו כוח להגיע עד הלואו-פוסט, אבל עם טיפות האנרגיה האחרונות הוא מצליח להטעות את השומר שלו, לקבל מסירה בטיימינג מצוין ולעלות לשלשה מכרעת. כולם עוצרים את הנשימה. הכדור עולה בקשת גבוהה, כמו שכריסטודולו אוהב, ונוחת ישר בידיו המופתעות של הסנטר היריב, שעומד באמצע הצבע. אייר-בול מארץ האייר-בולים. באזר, הלך הגביע".

מ' חייך בעצב: "כמו שאתה מבין, באגדה הזו לא רק שהמרכבה הפכה חזרה לדלעת, הדלעת נפלה לג'ורג'יוס ולכולם ישר על הראש. 'שנייה אחרי סיום המשחק כריסטודולו נעלם', סיפר לי ג'ורג'יוס, 'איש לא יודע לאן הוא הלך ומה קרה איתו בהמשך הדרך. אבל אני - אני ידעתי באותו רגע בדיוק מה עליי לעשות'.

להקדיש את חייך לאתר את כריסטודולו ולהחזיר לפעילות את הכישרון הגדול ביותר בו נתקלת? שאלתי. 'מה פתאום', גיחך ג'ורג'יוס, 'דבר ראשון הודעתי ליואנידיס שהוא מפוטר. אידיוט מוחלט. ברגע הכי קריטי הוא מעלה לי למגרש שחקן תשעים וחמישה אחוז מת, ורוצה לקחת אליפות. תגיד לי אתה מ' - ראית פעם דפוק כזה?".

shaharhermelin@gmail.com