בשעה טובה ומוצלחת, אמורים לצאת היום לדרך אימוני נבחרתנו הלאומית לקראת טורניר ההזדמנות האחרונה. כזכור לכולנו, עמד השבוע שחלף בסימן הסערה סביב העדרויותיהם של רוב שחקנינו הבכירים, כאשר מתחת כל מקלדת רעננה ובכל מקום אפשרי יצאו קריאות תקיפות וחד משמעיות נגד המתחמקים והמשתמטים למיניהם ובזכות הציונות והמשחק למען הדגל והסמל.

ואני אומר: חכו שנייה, מה עם צדו השני של המתרס? כמעט כל העולם - לפיד בוער בידו האחת, חבל תלייה בידו השנייה, פוסטר של צביקה שרף על קיר חדרו וקריאות לינץ' ונקם בפיו - צובא בהמוניו על דלתותיהם של המבריזים, ושוכח לרגע שמדינת חוק וסדר אנו (להפסיק מיד עם הצחוקים האלה!!), ושלכל אחת ואחד מגיעים הגנה וסיוע ראויים.

לכן, מכיוון שפרט לעודד קטש ולשמעון מזרחי (שעם כל הכבוד - קצת קשה לחשוד בהם באובייקטיביות יתר בנושא), איש לא הרים עדיין את הכפפה באופן רשמי ומסודר, ומאחר שנצר למשפחת רחמנים בני רחמנים אנוכי, להלן תמצית המדריך למשתמט הפוטניצאלי, שלב אחרי שלב. שים לב משתמט יקר: לגזור ולשמור. בעצם, לגזור, ועוד פעם לגזור, ואז שוב לגזור לחתיכות ממש ממש קטנות כדי שלא יישאר זכר.

1. הקפד להתייצב לאימון הפתיחה לפחות שעתיים לפני המועד שנקבע. אין כמו הגעה מוקדמת להצביע על מוטיבציית שיא, בבחינת "נו, מתי מתחילים? כבר אין לי סבלנות לחכות יותר!".

2. דאג להגיע בתלבושת ספורט מלאה, לרבות תיק ציוד גדוש להתפקע. זוהי תוספת הכרחית למראה ה"אני חי, נושם, אוכל וישן כדורסל, ובמיוחד למען הנבחרת", אותו אתה אמור להפגין.

3. יש סיכוי לא קטן שבמגרש החניה בהדר יוסף, ודאי וודאי שבתוך האולם, יסתובבו כבר המאמן הלאומי ועוזריו, מנהל הנבחרת המיתולוגי, האפסנאים ואי אלה עיתונאים. לכן, מהרגע שיצאת ממכוניתך הקפד על צליעה קלה ביותר, בה לא יבחין איש פרט למאמן הלאומי, עוזריו, מנהל הנבחרת המיתולוגי, האפסנאים ואי אלה עיתונאים.

4. הכן את עצמך להסתערות של כל הנ"ל, שינחיתו עליך מבול של שאלות "מה קרה לך?" וכיוצא באלו. דאג לנפנף את כולם בחיוך מבטל, תוך שימוש בתשובות בסגנון "זה? זה כלום. כשירדתי הבוקר מהמיטה נתקלתי בחתול של החברה. לו זה כאב הרבה יותר", או "צולע? מי צולע? סתם נרדמה לי הרגל בפקקים של איילון וחזרה לי קצת הרגישות של הפציעה מגיל 17 בקדטים".

5. בנקודה זו, סביר להניח כי תיתקל בלא מעט מבטים ספקניים של הנוגעים בדבר. זה בדיוק הזמן להשליך את התיק על הספסל, לתפוס את הכדור הקרוב ביותר אליך ולנסות לרוץ אל תוך המגרש. שים לב: אמרנו לנסות לרוץ. כאן כבר אמורה הצליעה שלך להיות מעט יותר מורגשת ומודגשת.

6. את שתיים-שלוש הזריקות הראשונות יש לבצע בנונשלנטיות, כאילו אין איש מסביבך וזה רק אתה, הכדור והסל. עם זאת, חשוב מאוד כי תבצע אותן בעמידה, ללא ניתור. הסבר: מטרתן העיקרית של זריקות ראשוניות אלו היא ליצור אצל כל מי שצופה בך כרגע, והרי כולם צופים בך כרגע, תחושה מרגיעה שהכל בסדר. אחרי שביצעת משימה זו בהצלחה, איט'ס שואו טיים.

7. קח את הכדור והחל במהלך לקראת הזריקה הבאה שלך. לפני שתעלה לסל, הקפד להפגין התלהבות של מי שכבר נכנס מנטלית לראש של משימה לאומית. כדרר בנחישות, אפשר גם תוך כדי שאתה מלווה את עצמך בקריאות עידוד אופייניות. אין שום ספק שהנוכחים במגרש יידבקו בהתלהבות ובהתרגשות שאתה יוצר. זהו הרגע המתאים: עלה לג'אמפ קלאסי, והקפד לנחות תוך שאתה משחרר צעקה חנוקה, אבל חזקה מספיק כדי שתישמע בקפריסין.

8. השתרע מלוא קומתך על הפרקט, תוך שאתה לופת את החלק בגוף שהגדרת לעצמך מראש (רצוי מאוד שזו תהיה הרגל, או לכל הפחות איבר חיצוני אחר. קשה ללפות בצורה משכנעת את הטחול), ופניך מעוותות בכאב. בתוך שניות יהיו לידך משהו כמו 300 איש, בהם כאלה שקיבלו הכשרה רפואית. לכן, ובדיוק כמו ביורוליג וביול"ב-קאפ - עכשיו הכל תלוי ברמת המשחק שלך.

9. תן לרופא ו/או למעסה למשש את המקום הפגוע, תוך שאתה חושק שפתיים ומגיב על כל נגיעה ביבבת כאב קטנה. אל תגזים! זכור כי האנשים הללו ראו כבר פציעה אחת או שתיים בימי חייהם. היישר מבט (דומע, אם אפשר) אל עיניהם השואלות של המאמן הלאומי ועוזריו, מנהל הנבחרת המיתולוגי, האפסנאים והעיתונאים, וגמגם מנטרות בסגנון: "זה כלום. שתיים-שלוש דקות ואני בסדר".

10. אחרי דקה או שתיים נוספות, בקש שיעזרו לך לקום. התייצב בנחישות על הרגל ה"בריאה" (אל תתבלבל ביניהן!), אולם בעת שאתה מניח על הקרקע את זו ה"פגועה", הקפד להתקפל על גבול הקריסה. תן לצוות הרפואי לתמוך בך בדרך לספסל, עליו יש להתיישב תוך שאתה מתכופף קדימה, מליט את פניך בידיך, או מכסה ראשך במגבת שהכינות מראש. ניתן לתבל פעולות אלו בקללות בערבית מדוברת ו/או ברוסית, וכן בצירוף משפטים כגון: "למה? למה זה קורה לי? למה דווקא עכשיו, למה?" וכד'.

11. בשלב זה כבר יהיו סביבך לא רק אלה שהוזכרו לעיל, אלא גם חבריך לנבחרת. היישר מבט מיוסר אל עיניהם השואלות והמודאגות, תוך שאתה מניד את ראשך לשלילה באיטיות ובכבדות, בבחינת "אין סיכוי, הלך עליי".

12. כאן מגיע החלק המסובך. ראשית, הבדיקה הראשונית והידנית של הצוות הרפואי לא תעלה דבר. שנית, בדיקת הרנטגן - אליה תוטס במכוניתו של מנהל הנבחרת - גם היא לא תעלה דבר. אפשרות א': הצטייד מראש בצילומי רנטגן ישנים המשרתים את המטרה (מומלץ שהם יהיו שלך או של מישהו שמבנה רגלו מזכיר את שלך, ולא של אחותך בת השש). אפשרות ב': בקש להיבדק על ידי הרופא לו ארגנת כבר מספר פעמים כרטיסים ליציע הכבוד. הוא כבר יידע מה להגיד. עם זאת, רוב הסיכויים שתיאלץ להתמודד עם אפשרות ג'.

13. אפשרות ג': מסקנתם של כל הרופאים והפיזיותרפיסטים תהיה שאתה בסדר. כאן עליך להקשיח את עמדתך, ולהתעקש שאין לך מושג מה מראות או לא מראות הבדיקות, אבל אתה סובל, ולכן לא נראה לך שתוכל להתאמן היום, או מחר, או עד יציאת הנבחרת לספרד.

14. הגענו לשלב החוסן המנטלי. בנקודה זו סביר שתספוג התקפות ברמות כאלו ואחרות מצד צוות האימון, התקשורת ואולי אף מחלק מחבריך השחקנים. זה הזמן לרכז סביבך כמה שיותר מצלמות, מיקרופונים ומכשירי הקלטה, ולדקלם את המשפטים הבאים:

"עשיתי הכל, אבל זה כנראה הגורל שלי (להיות נאלץ להרים את כל ההפקה הזו רק כדי לקבל פטור)".

"אני פשוט הרוס וגמור מזה שלא אוכל לשחק בקמפיין הזה, אבל עדיף שלא אתפוס סתם מקום של מישהו שבאמת יכול לתרום לנבחרת (שיביאו במקומי את ג'יימי ארנולד, הבן-אלף המשתמט הזה. עאלק הטלפון שלו לא זמין!)".

"אל תלמדו אותי מה זה פטריוטיות ומשחק למען הסמל (בעיקר כדי שבעתיד לא אצטרך להתמודד עם שאלות, העוסקות בפטריוטיות ובמשחק למען הסמל)".

"אני משוכנע שהנבחרת תצליח לעמוד במשימה גם בלעדיי. יהיו לי עוד הזדמנויות (ויש לי את כל הכוונות להקפיד ולהחמיץ כל אחת ואחת מהן)".

15. זהו, תם הטקס. אסוף באיטיות את עצמך ואת חפציך, היפרד מחבריך השחקנים תוך שאתה מתעלם ממבטיו הרושפים של המאמן, וצלע באיטיות ובהדגשה אל מכוניתך. בהגיעך הביתה, צפה בעצמך בכל הערוצים, וודא שצילמו אותך מהצד הטוב שלך.

16. הקפד ללכת לישון מוקדם. עליך לאגור כוחות לקראת אימוני הרשות של קבוצתך המתחילים מחר. הלא אתה מקצוען, לא?

shaharhermelin@gmail.com