מודה, צפיתי רק בחלק קטן מגמר ווימבלדון. כמה משחקונים במערכה הראשונה וזהו. לא בגלל שלא רציתי. מאוד מאוד רציתי, אבל מחויבויות משפחתיות הוציאו אותי לדרכים ולאסיפות הורים שונות ומשונות, כך שהתעדכנתי בעיקר דרך מבזקים ברדיו ו-SMSים אל יו"ר הדירקטוריון הדבוק למרקע. מה לעשות, קורה.

הייתי בעד נדאל, אגב. גם בגלל שאני לא ממש משתגע על דיקטטורות, אפילו אם מדובר "רק" בספורט, וגם בגלל שהספרדי הרבה יותר מלהיב בעיניי מבחינת ההתייחסות למשחק, האנרגיות וכו'. פדרר אדיר וענק והכי קרוב לשלמות שתראו היום, אבל בדרך כלל זו מין שלמות סטרילית כזו, שבניגוד למעריציו הרבים של השוויצרי (מי אמר יו"ר הדירקטוריון?), ממש לא עושה לי את זה. כמובן שאין להכחיש, ואף לא ננסה, כי פדרר הינו שחקן מופלא שבמופלאים, אבל עם זאת - צורמת לי קצת חגיגת "הגדול מכולם, בכל הזמנים וללא עוררין" ברבים מכלי התקשורת.

בעייתי מאוד בעיניי הנושא הזה של "הכי גדול אי פעם". בכדורסל זה אולי יותר פשוט, כי הראו לי מישהו שלא יגיד מייקל ג'ורדן, ואראה לכם מועמד פוטנציאלי למוסד הסגור הקרוב למקום מגוריו. בספורט-שאין-לנקוב-בשמו זה כבר יותר מסובך. פלה? מראדונה? קרויף? פושקאש? די סטפאנו? אולי בכלל סטנלי מת'יוס הבריטי? אולי מישהו אחר? כל מדינה, וכל אחד בעצם, הולך על הפייבוריט שלו, ובחיים לא תשכנעו אותו או אותם שהיה מישהו גדול יותר מאלילו הפרטי.

אבל בטניס? איך אפשר בכלל לקבוע? אחת לכמה זמן אני מנהל שיחה בנדון עם היו"ר, שהשורה התחתונה בה תמיד זהה: לעניות דעתי המאוד לא קובעת, הקצב המסחרר בו אוסף לעצמו פדרר תארי גראנד-סלאם ואחרים הינו תוצאה לא רק של יכולתו הבאמת-מופלאה, אלא גם של היעדר כל יריב ראוי. פרט לנדאל, כמובן, ואולי עוד שניים-שלושה מומחי חימר, עקבון האכילס היחיד של רוז'ה-שלו.

בטורניר ווימבלדון שזה עתה הסתיים, למשל, חוץ מהתפלקות קטנה מול פררו, וכמובן הגמר, הוא אפילו לא צריך היה להתקלח. היה פשוט מביך לראות באיזו קלות הוא ניצח. בכלל, מול מי הוא בדיוק מתמודד ביום-יום? רודיק? בלייק? ליוביצ'יץ'? קניאס? עם כל הכבוד לכולם, וכל אחד מהם הוא בהחלט שחקן טוב עד טוב מאוד - זה ממש לא זה.

כולם דיברו בימים האחרונים על השוואת שיאו של ביורן בורג הגדול. לעומת הדלילות היחסית של היום, בורג השיג את מה שהשיג מול אגדות כג'ימי קונורס, ג'ון מקנרו, ארתור אש, ויטאס גרולייטיס, גיירמו וילאס, אילי נסטאסה ואחרים, שאיפה הם ואיפה אלה שהוזכרו למעלה. האם זה עושה את בורג לגדול מכולם? בכלל לא בטוח. הוא היה ענק, אין ספק, אבל אין לשכוח כי מעולם לא זכה באליפות אוסטרליה או ארה"ב.

מקנרו? ניצח "רק" בווימבלדון ובמגרש הביתי. קונורס? לא לקח את הרולאן גארוס. לנדל? הכל חוץ מווימבלדון. רגע, ואיפה פיט סמפראס הגדול ושיאן הגרנד-סלאמים (זמנית, בטח שזמנית), שכמו פדרר שלט ללא רחמים בווימבלדון ובארה"ב, וכמוהו לא ניצח בצרפת? ומה עם אנדרה אגאסי המופלא, שניצח לפחות פעם אחת בכל אחד מארבעת הטורנירים הגדולים, אבל מעולם לא היה דומיננטי כמו פדרר? ועוד לא אמרנו מלה על קן רוזוול, סטן סמית, ניוקומב וכל הגדולים של ה-70', ה-60' ושאר העשורים שקדמו להם. לכו תתווכחו מי הכי גדול.

מאוד היה מעניין אותי לראות את פדרר מתמודד מול כל הגדולים ההם בשיאם. קודם כל ראש בראש בווימבלדון עם סמפראס של שנות ה-90', אבל גם מול האחרים, ומול סטפן אדברג, בוריס בקר, מאטס וילאנדר ועוד מלא. מאוד מאוד מעניין. אולם מכיוון שזה ריאלי כמו הסיכוי שישראל תזכה באליפות אירופה הקרובה בכדורסל (זהו, חזרנו. הטניס יחכה עד מתי שלא מתחיל היו.אס. אופן) למה שלא נסתפק בזה שעד להודעה חדשה, שלא צפויה להתקבל בשנים הקרובות, פדרר הוא מספר אחת הבלתי מעורער. מספר אחת אי פעם? חכו קצת.

ואגב, אם אתם באמת רוצים לראות את הבאמת הכי גדולים בעולם, או לכל הפחות מועמדים רציניים לתואר, כל יום ב-18:30 בערוץ 1 (כלומר - אני חושב שכל יום, לך תדע עם הערוץ הזה) מיטב ההופעות של החבובות. נסו ותיהנו.

shaharhermelin@gmail.com