בלי שום קשר לטלנובלת טפירו - סמי בכר, על כל עשרות פרקיה וטוויסטיה השונים, הרי שעשרות פעמים במהלך עונת כדורסל, אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים בשופטים ובשיפוט. לא חשוב בגלל מה: שריקה גורלית שנשמעה, שריקה גורלית שלא נשמעה, עבירה שהיתה כאן, צעדים שלא היו שם, השופטים שלנו הם ככה והשופטים באירופה הם ככה (אגב, רוב השופטים באירופה הם אולי, במקרה הטוב, ככה-ככה), וכן הלאה וכן הלאה.

לא פחות פעמים במהלך עונת כדורסל, קם מי שקם ומדבר על כמה טוב לאלה בכדורסל האמריקאי, על העבודה הנפלאה שעשה דייויד סטרן ב-NBA, על הכיפיות והדרמות של הקולג'ים ובכלל - על כל הדברים המדהימים שבכדורסל שלהם יש ולנו אין, וכמה חבל שאנחנו רק יכולים לחלום להיות כמוהם.

בלי להיכנס לכל הפנים השונות של שני הדיונים הללו, הנה סיפור קטן אליו הגעתי היום במקרה. סיפור אמיתי לגמרי, לדעתי אפילו די מדהים, על כדורסל אמריקאי ושופטים. אחר כך אולי נחזור לתמוה האם אצלם באמת תמיד הכי טוב והכי כדאי.

במהלך עונת המשחקים האחרונה של הקולג'ים אירחו הבפאלו בולס ממדינת ניו יורק את בולינג-גרין פאלקונס מאוהיו. פחות מחצי דקה לסיום המשחק, כשהאורחים ביתרון 75:77, יצאה בפאלו להתקפה אחרונה. ניסו מה שניסו, אבל ההתקפה די נתקעה, והסתיימה בזריקת ייאוש של אחד השחקנים. הכדור פגע בטבעת, ועף אל מחוץ לקווים בדיוק כשנשמע הבאזר האחרון.

אנשי בולינג-גרין מיהרו לחדר ההלבשה כדי לחגוג את ניצחונם, בעוד המארחים נשארו המומים ומאוכזבים על הפרקט. אממה? השופטים, שעל פי ההוראות מחויבים במצבים של סיום צמוד לצפות שוב במהלך האחרון, גילו בעזרת ההילוך החוזר בטלוויזיה כי מודד הזמן לא היה ערני מספיק, ולמעשה - בעת שהכדור יצא לחוץ נשארו עדיין 0.6 שניות על השעון. במלים אחרות, המשחק עדיין לא הסתיים.

מישהו נשלח לחדר ההלבשה כדי לבשר לפלקונס שעליהם לחזור למגרש ולהשלים את המהלך האחרון, אבל לא ממש הצליח להוריד את החוגגים חזרה אל קרקע המציאות. אחד השופטים ניסה אף הוא את מזלו באזור חדרי ההלבשה, ואז חזר. לבד. רק לאחר דקות ארוכות, ובחוסר רצון בולט, הואילו האורחים לעלות חזרה למגרש, כאשר כל מה שהם צריכים לעשות הוא להכניס למשחק את הכדור האחרון, לשמור עליו במשך שש עשיריות השנייה ולקבל את האישור הרשמי לחזור ולחגוג בחדר ההלבשה, נכון?

אז זהו, שלא. מיד עם עלייתם לפרקט, הפעילו השופטים את מיטב ההיגיון שלהם, והודיעו על..... עבירה טכנית נגד הבולינג-גרינים! למה? כי הם עזבו את המשטח לפני שהמשחק הסתיים רשמית. סוף ציטוט.

יפה, לא?

כולם שומעים את הבאזר, אף אחד לא מערער על כלום, הבולס נשכבים על הפרקט ולא מאמינים איך הם הפסידו, האוהדים המבואסים שלהם כבר במגרש החניה, הפלקונס הלכו לחגוג - ואת השופטים כל זה מעניין כמו קצב ההתרבות של הינשוף המנוקד בצפון-מזרח יערות האמזונס. גילינו שהמשחק עדיין לא נגמר? גילינו. בולינג-גרין ירדו מהפרקט? ירדו. אז בּוּם - קבלו טכני ולכו חפשו.

לא עזר שום דבר - לא צעקות, לא בכי ובוודאי לא ניסיון לדבר אל ההיגיון של שלושת השופטים. יאסין אידביחי, הכוכב המרוקאי של בפאלו, הלך לקו העונשין, וכמו גדול קבר את שתי הזריקות וקבע 77:77. המשחק הלך להארכה, ממנה אתם כבר בטח מנחשים לבד מי ירד כמנצח. רמז: לא בדיוק בולינג-גרין.

"איזו דרך נדירה ונפלאה להפסיד משחק כדורסל", סיכם אחד העיתונים המקומיים את האירוע הלא שגרתי, "לרדת מנוצח בצורה שכזו זה כל כך שונה ומיוחד, שאנחנו מצפים ממישהו שמבין בתחום, למשל שחקני בוסטון סלטיקס, לנסות זאת בעצמם בהקדם האפשרי"...

shaharhermelin@gmail.com