בימים האחרונים נחתו כמה מיילים בלינק הנשיאותי, שדרשו בתוקף או בנועם – היו גם כאלה וגם כאלה – שאתייחס לסיפור של מכבי חיפה החוזרת. זו שרכש אותה מיליונר יהודי מארצות הברית, ושהתחזקה מאוד ושתעלה, כנראה, לליגת העל בעונה הקרובה.

המיילים דיברו יותר על הפלגות לעבר מאשר על התמקדות בהווה. אחד מהם אפילו נקב בשמות כדי לעזור לי להיכנס לקצב:

"איך זה שעדיין אין התייחסות באתר המרשים לחזרתה הצפויה של מכבי חיפה? כמתרפק ידוע, תשוט קצת על גלי הנוסטלגיה לשנות השמונים. ריצ'י ג'ונסון, ג'ון פלאוורס ואחר-כך ג'ו ביניון וגארי אלכסנדר. ישראלים כמו בלאט, סימס, ג'יימס טרי, טובי סלילת, עדי גורדון, ארי רוזנברג ואחיו ירדן, דורון שפע, אלון אופיר, האחים אמישה, אסף ברנע, תומר שטיינהאור. הדרבים המדהימים, הניצחונות ההירואים על מכבי ת"א, שימי ריגר, פיני גרשון, יוסי הררי, איקסי. ולך יש בטח עוד המון, אפילו גיל סלע. אנחנו מרגישים מקופחים. בקרוב אצלך בסלון".

על המייל הזה היה חתום לינטון. וכשאומרים לינטון זה קצת מיקי. יש רק אחד כזה וכולם יודעים למי הכוונה. למיטב זכרוני, לינטון טאונס שיחק בהפועל ת"א ובמכבי ראשל"צ. כל קשר לחיפה מאוד מקרי.

אני מנסה להיכנס לרגע לראש של קורא כדורסלע אוהד חיפה. הוא בטח אומר לעצמו: 'הערן סלע הזה מכיר כל כך הרבה סיפורים וראה כל כך הרבה משחקים, שבטח הוא יכול לספר לי, חיפאי מצוי שכמותי, סיפורים שאפילו אני לא מכיר. יאללה, בוא נפיל עליו תיק ושיעלה זיכרונות לרווחתי ולרווחת שאר הקוראים'.

אבל מה לעשות שהמציאות אחרת?

וכמה זה מאכזב לגלות, שבכל ימי חיי הייתי, אולי, פעמיים ברוממה. ושגדלתי על אגדות הדרבים בחיפה עם גרג קוק וג'ו ביניון ורולנד יוסטון מהצד השני בדיוק כמוכם, ואפילו פחות מאלה שגדלו בעיר? תכל'ס, אני חלש מאוד בתולדות הכדורסל החיפני. אוקיי, פעם עבד שם פראן אוהנלן, ופעם הסתובבתי בעיר וראיתי את מייקל קנדי ומרטין מיורספ הולכים ברחוב. אבל זה כבר הפועל, בשנים שלפני הסוף.

זוכר, כמו כולם, במעורפל, את התקופה של ארי רוזנברג, פיני גרשון, עדי גורדון וגם דורון שפע, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, ושכמעט כל זר שם היה בינגו. והמוות של גרג קוק, שאפילו לא נכלל בחלקת הקבר שבניתי בכדורסלע, כי אני בקושי זוכר ממנו משהו. הנה כמה מלים עליו ועל שאר המתים ששיחקו בליגה שלנו מתוך כתבה ב-YNET. קחו את זה כאן.

בהקשר הזה אני יכול גם להזכיר ציטוט של אמיר בינו, שסיפר לי פעם שהשחקן הכי מפחיד שיצא לו לשחק נגדו הוא לא ארל וויליאמס וגם לא קווין מגי אלא גרג קוק. אני חושב שזה מופיע באחד הפרקים ב'מסביב לכדור'. רציתי לבדוק כדי להפנות אתכם אבל מה מתברר? איזו בושה, לא נשאר לי אף עותק בבית מהספר הזה. חייב להשיג אחד, יו נואו. מה זה, למחבר אין אפילו עותק ייצוגי כזה, משהו בשביל הגאווה שיישב על המדף בבית? ביזיון.

זוכר את אלון אופיר (הוא לא היה בהפועל?), גם את אסף ברנע אני מכיר ואפילו יצא לי לשחק נגדו פעם בליגה לנוער. מג'ו ביניון כולם התלהבו ועקבתי אחר הקריירה שלו גם באיטליה בהמשך הדרך, עת שיחק למען הגופייה של קבוצתנו האהודה אי-אז בימים וירטוס בולוניה. זוכר גם איך רורי ווייט נחת יום אחד בהפועל. כל מיני חצאי ניוז פלאש כאלה. לא יותר מזה. בעיקר שהתרשמתי מרוממה שהוא קצת כהה כזה, קצת קודר ובעיקר נראה מאוד מיושן, אם אני זוכר נכון. לא, לא טיילן גדול אני ברחבי הכדורסל הישראלי. מודה. העדפתי תמיד את תלאות הניכר על פני נסיעה למשחק בין הפועל חיפה למכבי רמת גן, או לעקוב בעניין אחרי משחק החוץ של גבעת שמואל באשקלון.

מהשנים של גיל והתרגיל בחיפה אני לא לוקח הרבה. נכון שבאותו עונות, עת שיחקו במ.כ סטנלי שן זהב ומרקו בוליץ' ואיוון קראסיץ' ואמיר מוכתרי, הייתי יותר קרוב למתרחש. עקבתי בעניין, חיפשתי פרטים ובוקס סקורים, אבל אלה שנים שבהן כבר לא הטרחתי את עצמי לנסוע לשם כמו בתחילת הדרך שלו בהפועל גבת ובהפועל גליל עליון. שם הוא שיחק יותר, בחיפה הוא היה עולה ל-11 דקות בשלוש פעמים: נכנס, יוצא, נכנס, יוצא, נכנס, יוצא. זה תסכל. ככה קשה מאוד להתבטא. וכשהבנתי את הפרינציפ והתברר שישנם רק מעט משחקים יחסים שבהם הוא מקבל במה כמו בן אדם, הורדתי הילוך.

תכל'ס, אין לי הרבה עם הכדורסל של חיפה. הידיעות הכי גדולות של יוני הללי, איש מעריב, בשנים בהן עבדתי שם היו סביב הברדק של יעקב שלזינגר בהפועל חיפה, המעבר של גיא גודס למכבי ת"א והמועמדות של קורן אמישה להפועל ומכבי ת"א באותו קיץ, פחות או יותר. בדיעבד התברר, שיעקב אדלר העדיף את אמישה על פני דורון שפר, בטענה ששפר לא יציב ומאמישה אפשר לדעת מה אתה עומד לקבל. כן, נו. מה לעשות. כאלה היו הדברים אז.

לא לחינם השארתי כאן בשורה הרצה תחינה בפי אוהדי חיפה לזרוק פה איזה קטע שיאיר קצת את התמונה לגבי מה שקורה שם, או מה שהיה פעם. זו היתה בקשה דו-ראשית: גם עבורכם, גם עבורי. כי באמת שאין לי כל כך מה למכור כשמדובר בימי אבנר שם טוב וטובי סלילת.

זה המצב. בתולדות קאנטו אני דווקא טוב. באלה של חיפה, פחות.

אז אולי במקום לבקש תעשו מעשה ותכתבו אתם הפעם?

יאללה, אני יודע שחם וקשה ואתם מתעצלים. ובכל זאת, תנו רצף פסקאות ושלחו לי.