הרבה מאוד הורים ברחבי העולם מאוד רוצים שילדיהם יילכו בעקבותיהם. לא כל ההורים, ולא בכל תחום, אבל הרבה. גם אני. מאוד הייתי רוצה שיורש העצר והנסיכות יבחרו באותה דרך, לחלוטין לא לגבי כל דבר שעשיתי או שאני עושה, אבל בהחלט כן מבחינת הספורט בכלל והכדורסל בפרט.

בינתיים, לא הולך. ממש לא. אם ללכת מהסוף להתחלה מבחינת רמת הציפיות, הרי שנסיכה ב' עדיין טרודה במשחקי הדרבי שבין סימילאק למטרנה, נסיכה א' אמנם מכירה לא מעט אבל מעדיפה כמעט כל דבר אחר על פני הכדור הכתום, והבאסה הגדולה בינתיים היא התעלמותו מהנושא של יורש העצר.

כבר בן 16, הילד, ואין בנמצא שום סימן לכך שבכוונתו לפתח אהדה מיוחדת לנושא. הוא מקסים ומוכשר כמו שד בהמון תחומים, אבל הכדורסל בדרך כלל עובר לידו כאילו כלום. משחקים חשובים ממש יכולים לגרום לו להקדיש כמה דקות מזמנו היקר לצפייה בטלוויזיה, אבל זה פחות או יותר זה. במקום זאת, הוא מעדיף את מגן דוד אדום (מתנדב קבוע), נגינה (פסנתר), פעילות בכל מיני קבוצות נוער, ובעיקר קולנוע.

אין, פשוט אין עליו בכל מה שקשור לקולנוע, וגם לטלוויזיה לצורך העניין. הוא יודע הכל, מכיר הכל, ובדרך זו או אחרת גם צופה בהכל. אין סרט, סדרה, שחקן, במאי, תסריטאי או מביא-קוביות-סוכר-לסוסים-במערבונים, שהיורש לא מכיר בעל פה כל פרט רלוונטי ולא-רלוונטי לגביו. אה, והוא גם כותב מוכשר מאוד, על קולנוע אלא מה. בבעלותו טור ביקורת קבוע באתר ערוץ הילדים, והוא גם מנהל פורומים שונים בנושא.

לא שלא ניסיתי, כמובן. הלכנו למגרש לשחק יחד, לקחתי אותו איתי למשחקי יורוליג ומשחקים אחרים וכל מיני כאלה. הוא נהנה מהכל, אני חושב, אפילו נהנה מאוד, אבל לא ראיתי אצלו שום ניצוץ שיבעיר מדורה גדולה ולאורך זמן, בוודאי לא משהו שמתקרב אפילו לשריפות היער הענקיות, המשתוללות אצלו כשמדובר בקולנוע ובטלוויזיה.

"העניין הוא", אני אומר לו, "שאין שום בעיה לשלב בין השניים. הנה, בקלי קלות אני מחבר לך את הקמפיין הקרוב של נבחרת ישראל עם בלי סוף סרטים, שאת כולם כבר ראית, מן הסתם ". "נו, נראה אותך", הוא משיב בחצי התגרות, "אבל בלי כל מיני סרטים שרק מבקרי קולנוע בכירים-עאלק טוענים שראו. בלי אינגמר ברגמנים ואקירה קוראסאוות, אה? נסה לרדת אל העם".

"קטן עליי", אני מגחך, "לפתיחה, קבל בבקשה את מאמננו הלאומי, שקבוע מחפש מישהו לרוץ איתו במשחקים, ושכל אחד מסדרת סרטי הצעקה לא זר לו כלל ועיקר, כולל אחת האהובות עליו: תזיזו ת'רגליים! מאוד הייתי רוצה להגיד לך שבחורינו בכחול-לבן הם 12 הנועזים, אבל בוא נסתפק בכך שבמלחמה הבלתי פוסקת מול כוחות האופל, שחדשות לבקרים קמים עלינו לכלותנו, אנחנו החבר'ה הטובים".

"רוצה עוד? אם נרד לרגע לפרטים, יש לך בנבחרת את האלופים הנצחיים ממכבי ת"א, הלא הם חבורת הטבעת, ובהם ליאור אליהו, הנמצא אולי-הלוואי-אמן בדרך להיות מיליון דולר בייבי ביוסטון. מאיר טפירו הבלתי נגמר הוא הבוגר בחבורה, ולעידו קוז'יקרו אוהבים לקרוא כאן 'קיר בטון', אבל בעצם הרבה יותר מתאים לו The Wall. האמת היא, שאנחנו מאוד זקוקים לאיזה פסיכו בנבחרת, מישהו מהיר ועצבני. מי מתנדב? לא יודע, צריך לשאול את גיא פניני מה דעתו בנושא".

"ברור שאנחנו מצפים מהנבחרת אם לא ללכת על הכל באליפות עצמה, לפחות ללכת עד הסוף בטורניר ההזדמנות האחרונה, ואם אפשר - עם קצת שואוטיים בדרך. כל תוצאה אחרת תהיה התרסקות, ומקום שני ומטה בטורניר המוקדם יהיה בהחלט בלתי נסלח. לשוב למה שהיינו פעם, טופ חמש-שבע באירופה, שלא לדבר על מדליית כסף, נראה כרגע קצת כמו משימה בלתי אפשרית, אבל אם זה יקרה, זה יהיה צעד ראשון וענק בדרך חזרה לעתיד, ונשמח להצהיר בפני כל אחד ואחד מהשחקנים ומהמאמנים - יצאת כריש!".

"נו?", אני שואל את היורש, "מספיק דוגמאות נתתי לך, ילד?". "מספיק לגמרי", הוא אומר, "עשית לי מה זה חשק, חבל על הזמן. משפחת סימפסון, או הארי פוטר ומסדר עוף החול? לאיזה סרט בא לך ללכת היום?".

shaharhermelin@gmail.com