קראתי את האייטם הנוכחי של סר ש. הרמלין (שלא לומר הדבקתי לו כותרת משנה, שילבתי תמונות, שמתי לו פודרה ותפרתי כיסים), ולא יכולתי שלא להתרשם שכל מלה אמת. במיוחד הקטעים האחרונים שבו הוא משחזר כל רגע ורגע, וחמור מזה כל תוצאת ביניים וכל משפט של גדעון הוד, ממשחק שהתקיים לפני 28 שנים. אם זה ככה, אז לדקלם את סגל הנבחרת באליפות ההיא כמו שהרמלין עשה בתחילת הטקסט שלו, זה באמת משהו קטן עבור הפריק המטורף הזה, שמתיימר ביומיום להיות איש מסודר ורציני שפוקד בכל בוקר את המשרד.

וזה מפעים ומפליא, כי ספק רב אם אני יכול למנות את שמות השחקנים שיוצאים היום לדנמרק (בטיסת שלושה חלקים, כיאה וכראוי לנסיעות של נבחרת ישראל שתמיד, איכשהו, הן יותר קשות ומסובכות ממה שצריך, אבל נעזוב את זה בצד עכשיו).

בואו ונראה אם אני מסוגל, או שאין לי את זה: דרור חג'ג', מאיר טפירו, רביב לימונד, יותם הלפרין, מתן נאור, ארז מרקוביץ', עידו קוז'יקרו, עמית תמיר, יניב גרין. הופה, נתקעתי. חסרים, הא?

אבל מי?

קראתי שאור איתן, מושון יעקוסי ומשה מזרחי נופו. אבל מי נשאר, יא אללה?

שרון ששון לא בנבחרת, אפיק נסים לא. אהה, גיא פניני. יפה. איך יכולתי לשכוח אותו לרגע, הרי הוא היה אחד המועמדים האחרונים והמפתיעים לתואר 'חביב נולד' בפיינל 8 של העונה שעברה.

ואללה, לא נעים. לא יודע מי עוד בנבחרת. מורן רוט, לא? יכול להיות? אז אני על אחד עשר שחקנים. הכל אמיתי, לבושתי הרבה, לא ממציא כלום ולא משחק אותה. פשוט בקושי מסוגל למנות את שמות ה-12, ועדיין חסר לי אחד, מה שהרמלין עשה בשליפה לגבי הסגל של 1979.

מי ה-12?

אהה, אוי, ג'רון רוברטס, נו. כן. טוב. פפפפ. דביל (אני, לא הוא).

והאמת, אני לא סגור על רוט. אבל כנראה שזה הוא.

טוב, הוכחתי שאני מסוגל לזכור את הסגל של היום, אבל לא לשם כך התכנסתי, אלא עבור משהו אחר לגמרי. קחו את השמות האלה, אוקיי? וקחו את השמות של הסגל של 1979 שהביא מדליית כסף לישראל. לנוחותכם, אני מעתיק אותם רגע לכאן מתוך הטקסט של הרמלין. שנייה, הלכתי להביא את השמות.

חזרתי.

והנה הם: בארי לייבוביץ' היה הקפטן (החליף את איתמר מרזל הפצוע), ואיתו היו בוזי ינאי, מיקי ברקוביץ', לו סילבר, סטיב קפלן, אריק מנקין, אביגדור מוסקוביץ', מוטי ארואסטי, פיני חוזז, שוקי שוורץ, שי שרף ואורי בן ארי.

מה ההבדל שהכי בולט וקופץ לכם מול העיניים, מעבר לעובדה שהיום יש רק אמריקאי אחד ואז היו ארבעה? שהיום כל קפצון משחק או שיחק באירופה.

לא באמת, תראו, זה פשוט מדהים:

לימונד הולך ללה מאן, הלפרין היה בלובליאנה, גרין הולך לסמארה, טפירו היה בנאנסי, תמיר שיחק בכמה וכמה קבוצות, חג'ג' בא.א.ק אתונה ובלובן, קוז'יקרו ומרקוביץ' היו חודש כל אחד בצרפת, רוברטס מגיע מקפריסין. נשארנו רק עם פניני, נאור ורוט. ואם אני זוכר נכון, היתה לרוט הצעה מיוון במהלך העונה שעברה, סיפור שקשור איכשהו לשחרור שלו מהגליל והמעבר לרמת גן, אבל זה פחות חשוב עכשיו.

וכשהמנופים הם רביב לימונד מלה מאן, אור איתן משולה ומשה מזרחי מראסינג פאריס, וגם מושון יעקוסי, שלגביו פורסם איזה משהו על חוזה בליגה הגרמנית, אתה עומד ושואל את עצמך שאלות.

מה אתה שואל? טוב, זה פחות ברור מהנתונים עצמם. אבל באיזשהו מקום, אחת השאלות חייבת להיות איך קורה שעם סגל כל כך חוצני, מוחצן ומיוחצן – סוג של - אנחנו בטורניר ההזדמנות האחרונה? ואולי עדיף היה לחזור לזמנים ההם, שבהם כולם שיחקו כאן, בארץ, כולל האמריקאים. עושה רושם שפעם, גם אם בועז ינאי היה מקבל נניח איזו הצעה מפזארו או משהו, הוא לא היה הולך כי על הפועל גבת/יגור לא מוותרים.

היום זה נשמע כמו סתם להיות פראייר.

צריך גם להתחשב בעובדות שלקוחות מהזמנים ההם: לא היו בוסמנים, היו רק שתי עמדות לזרים בקבוצות אירופיות ואף ישראלי לא ממש יצא החוצה. היום, כמו שיש מאות קרואטים ובוסנים וסרבים ושאר מיני אדריאטים בכל מקום, וגם אמריקאים בעלי דרכונים אירופיים מכל הסוגים, יש גם ישראלים שיוצאים לכל חור.

ובכל זאת, אם המנופים שלנו הם משה מזרחי מראסינג פאריס, בעל עבר קצר במאריופול מאוקראינה, רביב לימונד, מלך הסלים הישראלי ושחקן לה מאן מעכשיו וגם והלהיט הגדול של הליגה בשנתיים האחרונות, אור איתן משולה, אקס אשקלון וראשל"צ, שמעולם לא סגר עונה, נניח, על ממוצע של 15 נקודות, כנראה שמצבנו יותר טוב ממה שאנחנו חושבים.

או יותר רע. תלוי איך מסתכלים על זה, ובעיקר מאיזו נקודת זמן.