קיבלתי לינק לדאנק על הראש בשניים על אחד, שעשו עלי פעם אנתוני פארקר ודריק שארפ כששיחקתי במ.כ חיפה. המהלך הזה, אגב, הסתיים בעבירה לחובתי. הנה, זה ממש כאן.

כנסו כדי לראות את המהלך ואחר כך נמשיך. בהזדמנות זו, אגב, אתם מקבלים פה עוד 99 מבצעים מדהימים של פארקר מתוך האתר. מקווה שלא תשכחו אותי, ושלא תיתקעו שם שעות, כי יש ועוד איך מה לראות שם.

התבקשתי לכתוב על זה וגם לתאר, בין השאר, כל מה שעבר לי בראש אז וכל מה שאני חושב על זה עכשיו. האמת, מה בדיוק עבר לי בראש באותו רגע אני לא כל כך זוכר. זה בטח לא נעים לחטוף דאנק כזה ובטוח שאלה לא היו רגעים נוחים – לא לי ולא לקבוצה.

מה שכן אפשר לומר, ואת זה אני רואה רק עכשיו בקטע המצורף, שהטעות הגדולה שלי במהלך הזה היתה שלא הבחנתי איפה בדיוק אני נמצא. עמדתי ממש מתחת לרשת, אבל לא הייתי מודע למיקום המדויק שלי. המטרה היתה כמובן לנסות ולסחוט עבירת תוקף, אבל אם הייתי יודע שאני כל כך קרוב לחישוק, יכול להיות שהיה עדיף לוותר ולתת לפארקר להטביע בלי לנסות לעצור אותו. אם הייתי מודע, כנראה שלא הייתי מנסה בכלל להכניס את הגוף. במהלך רואים בבירור איך אני נכנס לתוך התחום של פארקר ברגע האחרון.

בדיעבד, כשאני רואה את זה עכשיו, כדי לנסות ובכל זאת לסחוט עבירת תוקף, הייתי צריך לחכות לפארקר בערך מטר אחד קדימה, כדי שהוא יטפס עלי רחוק מהחישוק ולא כל כך קרוב. במקום זה הוא ממש עלה בקלות ולא היה בעצם מה שיעצור אותו.

הטעות היא כולה שלי. בואו נגיד ככה – אם יש כאן עבירה היא בטח שלי ולא של פארקר, אבל עם זאת אני חייב לומר שלדעתי לא היה צריך לשרוק כלום במצב הזה. יש פה פעולה שלא מפריעה למשחק, לא פוגעת בפארקר, לא מסיטה אותו מהמהלך שלו. זו פעולה קלאסית של 'תן לשחק ותן למשחק לזרום'. הוא נתן דאנק, המהלך נגמר, אני כמעט לא הרגשתי אותו, הוא כמעט לא הרגיש אותי כי הוא היה באוויר. הגעתי לקו חיתוך התנועה שלו מאוחר מדי, חיכיתי לו במקום לא טוב וקיבלתי דאנק בפרצוף.

אח שלי שאל אותי: "אם זה ככה, ואתה אומר שכמעט לא הרגשת אותו והוא לא הרגיש אותך, איך זה שאתה עף על הרצפה. זו הצגה?".

והתשובה היא לא, זו לא הצגה. כשאתה מגיע מוכן מנטלית לקחת עבירת תוקף ומחכה למגע, אתה יודע שמיד אחר כך תבוא נפילה. הנפילה היא במקרים רבים חלק מתהליך המוכנות של סחיטת עבירת תוקף. מדובר בתהליך של שנייה או שתיים, אבל עדיין – הצגה לא היתה כאן ואת זה אני יכול לומר בוודאות מוחלטת.

עכשיו, גם אם יגידו שזה פרנואידי מצידי, אני חושב שיש כאן אפקט שפועל על השופטים, בגלל שמדובר במכבי ת"א. פשוט המשרוקית קלה יותר בפה של השופטים כשמדובר במכבי ת"א.

זה מזכיר לי דברים שאמר פעם דייויד בלאט, כשהייתי בגליל עליון והוא אימן אותנו. שיחקנו נגד מכבי ת"א בחצי גמר גביע המדינה ביד אליהו. שיחקנו טוב מאוד והיה משחק צמוד ושקול לגמרי. היה ריח של הפתעה גדולה באוויר.

כמה שניות לסוף קלעתי שתי זריקות עונשין ואני זוכר עד היום את מוטי דניאל מנסה להוציא אותי משיווי משקל בין הזריקות ומפריע עם כל מיני משפטים. מזל שנכנס.

היה שיוויון, הם יצאו להתקפה וארבע שניות לסוף היה להם כדור מאחורי הסל. נדב הנפלד הוציא את הכדור מתחת לסל. אני שמרתי על דורון ג'מצ'י. בלאט הכין אותנו מראש, הכרנו את התרגיל שלהם וידענו פחות או יותר מה הולך לקרות. היתה למכבי תנועה שחוסמים לג'מצ'י בדאבל-פיק, ואז הוא יוצא מימין לשמאל וקולע.

היום אני יודע שהייתי מוכן אולי מקצועית, אבל לא מנטאלית. אולי צעיר מדי, אולי פשוט תמים, לא מנוסה או לא עירני. בכל אופן, לא ציפיתי למה שקרה. תוך כדי תנועה של השחקנים, כשהנפלד מנסה להוציא כדור, ג'מצ'י משך לי בכוח ובבת אחת את היד למטה, הוריד אותי לרצפה וברח לכיוון הכדור כשהוא קרוב לסל וקלע ליי-אפ בלי שום תגובה של ההגנה. בדיוק, אבל בדיוק, כמו שלמדתי כמה שנים אחר כך מדניס הופסון, באימונים של גבעת שמואל, איך עושים את זה נכון. הופסון היה מומחה בזה. פשוט עניין של מיומנות וחדות. האמת? הוא עשה את זה כמו גדול, ג'מצ'י. השופטים לא ראו – או יותר נכון ראו מצוין ולא שרקו – ואכלנו אותה.

זו היתה אם כל האמהות של עבירות התוקף, אבל שום שריקה לא באה. כלום. זה היה סל ניצחון של מכבי ת"א, הרוחות סערו מסביב ואני נשארתי על הרצפה המום ואחר כך גם בוכה כמו ילד שחרב עליו עולמו. הייתי אז בן 21, אולי 22. ג'מצ'י רץ כאילו הם זכו בגביע אירופה, גור שלף שיחק אז בגליל והתחיל לצעוק ולקלל את השופט שלום וולצר. כל כך כאב לראות את השמחה שלהם, שבאה כתוצאה מניצחון שלא הגיע להם. פשוט הרגשה שרימו אותך ולאף אחד לא איכפת.

מה שאני זוכר בעיקר זה את דייויד בלאט אומר בסיום לתקשורת, שאין מה לעשות. שזה דורון ג'מצ'י ממכבי ת"א נגד גיל סלע מהפועל גליל עליון, ושאם זה היה הפוך באותו מצב, אותו מעמד ואותו רגע במשחק, לא היו שורקים את זה בחיים נגד מכבי. אין מה להגיד, זה אירוע שאני לא אשכח.

חבל שאין איזה לינק כלשהו או קטע וידיאו מהמשחק ההוא.

היו ימים.

gilse@inter.net.il