הוא שיחק כאן קצת במכבי ת"א קרוב לסיום הקריירה שלו, ואולי הכתים במשהו את תהילתו הרבה תוך הצגת יכולת בינונית, אבל במבט כולל הרביץ חתיכת תקופה משהו-משהו. ואפילו משהו-משהו-משהו.

מרקוס בראון, יליד 1974, פרש כשהוא בן 37 אחרי שבשנים האחרונות שלו שיחק בז'לגיריס קובנה. ההודעה על פרישתו תפסה אותי בסוף שבוע בחניון לילה במצדה עת השתכנה המשפחה הנשיאותית באוהל. תפס מועד היסטורי, מרקוס בראון. בואו לא נכחיש זאת.

נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא ולא סגור על זה, שבשלב מסוים לקראת סוף הקריירה הוא כמעט הפך למאמן הקבוצה בלחץ ראשי קובנה או משהו כזה. אולי אפילו שימש מאמן-שחקן בחלק מהפלייאוף בליטא באחת העונות.

כך או אחרת, אחרת או כך, זו היתה התקופה הסוגרת של הקריירה. בחלק העיקרי שלה הוא כיכב בפו-אורטז ולימוז' כשעוד היו חלק מצמרת הכדורסל האירופי, ואחר כך טרוויזו-שלנו, אפס פילזן, צסק"א מוסקבה, אוניקאחה מלאגה, ז'לגיריס פרק א', מכבי ת"א וז'לגיריס פרק ב'.

היה גארד קשוח, היה. הרביץ תורה מחוץ לקשת וגם בחדירות נועזות. מסוכן מכל טווח. שיחק את ה-OPEN לרוב, וסיגל לעצמו יכולות גם כמוביל כדור מרכזי בהתקפה ולא רק כשחקן בעמדה מספר 2. פה ושם אפילו לקח שחקנים ללואו-פוסט יען כי לא חשש ממגע והיו לו אלף דרכים לקלוע. ווינר גדול היה, ואחד שבאמת שונא להפסיד. ראו על הפנים שלו בדיוק מה הרגיש. בראון היה גם קלע עונשין פנטסטי, עניין שאף פעם לא מפריע כדי לבלוט ברוב טבלאות מלך הסלים בליגות השונות.

התואר האישי הגדול ביותר שלו הוא מלך הסלים ביורוליג במתכונתה הנוכחית, זו שתחת הנהגת יול"ב מאז שנת 2000. במהלך 2009 עבר בראון את לואיס סקולה בדירוג הקלעים לא רק כי המשיך לקלוע כל הזמן, אלא גם כי באיזשהו שלב הארגנטיני נטש את המרוץ, יצא לקלוע סלים ב-NBA והשאיר לו מסלול פתוח לרוץ בו באירופה. בסופו של דבר סיים עם 2,715 נקודות ו-15.3 בממוצע למשחק.

באיזשהו שלב הוא גם היה הכדורסלן האמריקאי שהרוויח הכי הרבה כסף בכדורסל האירופי. הוא ייזכר כאן תמיד, לפחות על פי דיווחים, כזה שמכבי התלבטה לגבי החתמתו או החתמת אנתוני פארקר אי-אז בשנת 2000. בסופו של דבר מכבי הלכה על פארקר שהפך אצלה לכוכב היסטרי בפני עצמו, והוביל אותה לשורה של זכיות בכל התארים האפשריים.

בראון נבחר גם לאחד מ-35 השחקנים הגדולים ביותר בכדורסל האירופי בכל הזמנים, בואו לא נשכח גם זאת.

הישגים גדולים במיוחד? בטח שהעונה הנדירה ההיא עם לימוז' ב-2000 כשזכה בדאבל הצרפתי ובגביע קוראץ' גם יחד, זמן קצר לפני שהקבוצה הזו התמוטטה. בטח שני הדאבלים הרצופים עם פילזן בטורקיה ושתי הזכיות בתואר ה-MVP של הליגה. והיה גם דאבל ברוסיה עם צסק"א.

ובקיצור, אין ממש טעם להמשיך ולהרחיב. תחשבו על מישהו שזכה כמעט בכל דבר שזז. ממש ככה. וכמובן שהוא השתתף בהרבה מאוד משחקי אולסטאר בליגות השונות. כאן, בליגת קזינו, אומנם זכה באליפות עם מכבי ב-2009, אבל לא שיחק בגמר הפיינל פור בגלל פציעה.

וזה שחקן שמאחוריו בסך הכל 27 משחקים ב-NBA
בשתי קבוצות שונות, פורטלנד (21) ודטרויט. אל הפיסטונס הוא הגיע במהלך 1999/00, כשכבר היה לו ניסיון קצר בכדורסל האירופי. אולי זה היה ניסיון אחרון להשתלב שם.

לא עבד.

אז בראון יצא שוב לאירופה ולא חזר יותר. עשה בשכל. נעריכו על כך.

עכשיו הוא חבר בחיל התותחנים ואחת לשנה, ביום הולדתו, נרימה כוסית לחייו ושמו ינצנץ וינצוץ בפינה השמאלית שם למעלה.