אז מה, צריך להתלהב מליאור אליהו או לא? הרי יש שתי תזות בעניין. זו שאומרת שאליהו לא התקדם באופן ממשי בשום אספקט של המשחק מאז שעזב את הפועל גליל עליון, והשנייה שטוענת שהוא שחקן NBA בטוח ומדובר רק בעניין של זמן עד שזה יקרה. הכי קל ונוח לומר, שהאמת נופלת איפה שהוא באמצע.

ברשותכם, כמה פסקאות נאות כרפאל על ליאור אליהו (ואני מתחייב לא להזכיר את השם רימאס יסאיטיס באף אחת מהן).

לגמרי ברור שברמת הנבחרות הלאומיות בטורניר הזה ובדרגים נמוכים יותר מאשר היורוליג, אליהו שווה עשרים נקודות בלי בעיה. יחד עם יותם הלפרין הוא צריך להיות המוציא לפועל העיקרי, ואין שום טעם בהגבלת דקות המשחק שלו אלא אם כן הוא, נניח, חלש באופן מיוחד או מזייף הגנתית. לא כל כך ברור, לפיכך, אלא אם נשאל את מאמננו הלאומי והוא יסביר לנו, למה אליהו לא היה על המגרש בריצה של הדנים ברבע השלישי. ובאופן עקרוני, מתי יהפוך כבר לשחקן חמישייה ויזכה למעמד, לביטחון העצמי ולשקט הנפשי הראויים לו.

לטאץ' הרך שלו בתוך הצבע אין מתחרים. כל הזריקות ממטר וחצי, שלושה מטרים, מהזווית הזו ומהזווית ההיא, אין להן מקבילה בכדורסל שלנו. אני לא לוקח את אוקראינה כדוגמה לשום דבר, בסופו של דבר זו נבחרת ששיחקה בשלושים מתוך ארבעים הדקות שלה כאן באופן לא ממושמע מבחינה טקטית וברוב הזמן לא ידעה איך להתמודד עם הניידות שלו, אבל הקלות שבה אליהו מגיע למצב זריקה מדהימה.

בשני המשחקים אליהו לקח סדר גודל של 15 זריקות למשחק. לטובת הנבחרת הוא צריך לקחת כמויות כאלה גם בעתיד וגם נגד נבחרות טובות יותר. במכבי ת"א החלק שלו הלך וירד עם הזמן, כאן צריך לקוות שיקרה ההיפך. הוא צריך להתעצם. החוכמה הגדולה מבחינתו תהיה לבוא מוכן לכל משחק שני נגד יריבה. גם ביורוליג הוא בלט בעיקר במשחקים הראשונים נגד יריבה מסוימת, ובמשחקי הגומלין הצטיין פחות אחרי שהגנות התייחסו אליו בהתאם.

ועם כל אלה, לא צריך להפריז ביכולת שלו לקלוע מתוך הצבע. שחקנים שיודעים לחיות באיזורים האלה כמו תומר שטיינהאור ונדב הנפלד קלעו הרבה מאוד נקודות במשחקים מהסוג הזה, וגם נגד יריבות חזקות יותר. אליהו צריך להמשיך לבוא מבחוץ פנימה ולנצל את התנועות הארוכות שלו לסלים באחד על אחד, אבל לדעת לעצור מהלך כזה ולזרוק משלושה-ארבעה מטר, או לסגנן לעצמו לפעמים זריקת פייד-אווי מחצי מרחק סטייל שטיינהאור, כדי לא להפוך לצפוי מדי עם הזמן.

אני לא חושב שהקריירה של אליהו תקום או תיפול על היכולת שלו לזרוק שלשות כמו שאחרים חושבים, אבל הוא יהיה מוכרח לדעת לקחת את הזריקה מחצי מרחק באותה נחישות ומיומנות שהוא מראה, כשהוא מתחיל את התנועה לתוך הסל. היה רגע במשחק נגד אוקראינה, שיניב גרין נתקע תחת לחץ השעון במרחק שלושה מטרים מהסל ובמקום לזרוק, חשב שיש לו מספיק זמן לכדרר ולסדר את הרגליים כדי לחפור לכיוון הסל. פשוט עניין של הרגל, שהוא לא מסוגל להיפטר ממנו. גרין בן 27, אליהו תיכף בן 22. מהר-מהר, לעשות כל מאמץ להיפטר מההרגלים הלא טובים.

הדומיננטיות של הלפרין ואליהו בנבחרת הבוגרת מדגישה עוד יותר את היעדרו של רביב לימונד. שחקן כזה, שהיה מכוכבי נבחרת הנוער והעתודה וסיים עונה כמלך הסלים הישראלי, היה צריך להמשיך אוטומטית לסגל הנוכחי בלי להתחשב ביכולתו, מצב רוחו או כושרו הנוכחי. המשחקים עצמם כבר היו מדליקים אותו, גם אם באימונים היה פחות טוב. השיקול של הפעלת לחץ בהגנה נגד דנמרק וצירופו של מורן רוט כסיבה שנובעת מכך, לא ממש חזק או תופס. לימונד, אליהו והלפרין, הם הבסיס של הנבחרת הזו לשנים הבאות והניפוי של לימונד דווקא בנקודת זמן רגישה כל כך בקריירה, רגע לפני שהוא יוצא לחו"ל, עוד עלולה חלילה להפוך אותו למין אפיק נסים שמנתק קשר באיטיות ובהתמדה עם הנבחרת. בראייה לטווח ארוך, זו פשוט החלטה לא טובה.

אבל עזבו אתכם מכל זה. יותר מכל דבר אחר, הציק לי איזה עניין ואני חושב שהצלחתי לפתור אותו סוף-סוף. הזריקה הזו של אליהו משני מטר ביד אחת בתוך הצבע, הזכירה לי מישהו שאהבתי פעם ולא הצלחתי להיזכר במי מדובר. הרצתי את התמונות של אליהו עם היד האחת הזו בצבע, עולה גבוה ומשחיל אותן באחוזים טובים, עד שזה בא: רבותי, זה כמעט-כמעט אותו דבר, ממש דומה, לכבוד הפנתר הוורוד ירום הודו, חביב הסיפרה, באק ג'ונסון האגדי.

עוד קצת חייתיות בריבאונד הגנה, ואני מתחיל לקרוא לליאור 'הפנתר' על אמת.