לא יודע מה איתכם, אבל לי קצת נמאס מההתבכיינות של שחקני הנבחרת, מאמניה וכל מי שקשור אליה בדרך זו או אחרת. כמעט שבוע שלם, מאז המשחק מול דנמרק, ואולי אפילו עוד קודם, לא עובר יום בלי שמתפרסמת איזו שהיא ידיעה על כך, שבנבחרת נעלבו ממה שאמרו עליהם, שלדעתם יש עליהום תקשורתי וציבורי עליהם, שהם חושבים שהביקורת הפכה לספורט לאומי וכו' וכו'.

כל יום. בעיתון כזה, באתר אחר, במהדורת הלילה ובחדשות הבוקר. או שאחד רותח, או שהשני נעלב, או שהשלישי כועס על העיתונאים ההם שכתבו מה שכתבו, או ש"שחקנים בנבחרת למקורביהם: הביקורת עלינו מוגזמת ולא מוצדקת", או שאני לא יודע מה.

בואו נשים את הכל כאן ועכשיו על השולחן, או על צג המחשב לצורך העניין. הנחת עבודה מספר אחת: כל אוהדי הכדורסל בארץ - או לפחות רובם הגדול, המכריע, והמוחלט - רוצים בטובתה ובהצלחתה של הנבחרת. הנחת עבודה מספר שתיים: כל אוהדי הכדורסל בארץ - או לפחות רובם הגדול, המכריע, והמוחלט - סבורים שמתוך 80 הדקות ששיחקה ישראל עד עכשיו בטורניר ההזדמנות האחרונה, היו לה משהו כמו 15 דקות סבירות עד טובות, אולי, ולא ממש מרוצים מזה.

נשאלת השאלה: איפה בדיוק הבעיה? האם ישנה איזו סתירה בין שתי ההנחות? האם העובדה שמי שזה לא יהיה, כולל עיתונאים ופרשנים, אומר את הדברים כפי שהוא רואה ומבין אותם, משמעותה שהוא לא רוצה שהנבחרת תנצח? שהוא, או היא, מעדיפים שהבחורים של שרף לא יעפילו לאליפות אירופה? מה זה השטויות האלו?

ברור ונהיר וידוע כי שורה של גורמים פגמה בהכנות הנבחרת: בורשטיין וששון נפצעו, שחקנים אחרים נגוזו ונמוגו להם, איש-איש וסיבתו, טפירו, ולא רק הוא, עדיין לא בעניינים, שבדיה ביטלה משחקי אימון, האולם בארהוס לא נאה ולא יאה, רק חצי היכל היה מאוכלס מול אוקראינה וכן הלאה וכן הלאה. כולנו יודעים, כולנו מבינים, אבל השורה התחתונה, מה לעשות, היא שהנבחרת בינתיים נראית ממש לא משהו, ובהחלט מותר לומר זאת בגלוי, ומבלי להיחשב לבוגד במולדת.

לכן, וברוח אמרתו הידועה של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, "די לבכי, די לנהי", תצא מכאן הקריאה למאמנים, לשחקנים ולשאר כחולינו-לבנינו, לבלוע את כל דמעות העלבון והכעס, האמיתיות והמדומות כאחד, להתנער ככלב ציד העולה מהמים, ולתפוס את מקומם ליד מושב הנהג. בכלל, חברים בנבחרת, בואו נעשה עסק: כל אחד מאיתנו ימשיך לומר מה שבא לו, ואתם תמשיכו לנסוע - תהא המכונית מקרטעת ככל שתהא, ותהא הדרך מלאת מהמורות ופרשנים "עוינים" ככל שתהא - ולא תעצרו עד שתגיעו לאליפות אירופה עצמה, סגרנו?

ואם אתם זקוקים להשראה, הנה בולעי הדמעות המקוריים, Sniff'n The Tears, עם Driver's Seat המצוין שלהם, ממש כאן. עכשיו צאו, וקרעו את הצורה לבלגיה, לאוקראינה ולדנמרק. את הכסף, ואת הטישוּ, נספור כבר במדרגות.

shaharhermelin@gmail.com