קצת מתפלא עליכם למען האמת. אתם לא יודעים איך נראה רוברט גוליאש? זה הבחור מימין. בן 33, 2.13, יד רכה, שיחק נגד ישראל בטורניר ההזדמנות האחרונה לפני שנתיים עם נבחרת הונגריה, עשה נגדנו אז 25 נקודות ו-9 ריבאונדים. הונגריה אמנם לא עלתה לאליפות אירופה ב-2005, אבל גוליאש סגר את המוקדמות עם 22.3, 7.8 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים. ומה אתכם, איפה הייתם אז? ואיפה אתם עכשיו?

גוליאש היה גם בפו-אורטז, באולקר, בווילרבאן, במלאגה, באולימפיאקוס, בדינמו מוסקבה האזורית, בשאלון, בפאנליניוס. אפילו גירד איזה תואר פה ושם. שחקן אירופי לגיטימי לגמרי ואפילו פעיל ועכשווי, ולא איזו הפצצה שלי מלפני עשור או משהו, כמו שאני נוהג לעשות כאן לפעמים בחידת 'בעל המאה'.

אות קלון, רבותי.

לא להכיר את רוברט גוליאש זה סוג של אות קלון. אמנם הוא לא הכוכב הכי גדול, אבל שחקן אירופי מוכר. לכלכתם הפעם בענק. ואפשר לראות בצילום שהבחור די לא רזה, כן? כמה לא רזים אתם מכירים באירופה חוץ מסחור-סחור שחורציאניטיס ומרוברט גוליאש.

ומי משמאל?

פה יש בעיה, כי הצילום ישן יחסית ודאנטה קלבריה לא נראה כמו שהוא נראה כיום. יותר קשה לזהות אותו, גם בגלל שלא יצא לנו לראות אותו הרבה, למען האמת. ברם אולם ואף על פי כן, לפני שתי עונות הוא היה כאן עם מילאנו ושיחק נגד מכבי ת"א ביורוליג.

הצילום הזה הוא מעונת 1999/00. קלבריה (33, 1.95, דרכון איטלקי), הוא בוגר צפון קרוליינה. אני לא לגמרי משוכנע, אבל מסתדר לי עם השנים, פחות או יותר, שהוא שיחק עם ראשיד וואלאס, ג'רי סטאקהאוס, ג'ף מקיניס, דריק פלפס, אריק מונטרוס. חבר'ה שהיו שם פחות או יותר בשנים שלו (אמצע התשעים).

קלבריה שיחק יחד עם גוליאש בפו-אורטז, כולל ביורוליג, ושיחק גם בדיז'ון. אחר כך הוא עבר גם בוולנסיה ומשם המשיך לאיטליה ונמצא שם עד היום: בנטון טרוויזו-שלנו, טרייסט, קאנטו, ליבורנו, שלוש עונות במילאנו עד לקיץ האחרון ובעונה הקרובה בקלימאמיו בולוניה. קלע-קלע, לא נכחיש זאת. אם אתם רוצים, גם קלעי-קלעי, למרות שאילנה דיין לימדה אותנו פעם שלא אומרים קלעי אלא קלע, ולא אומרים צבעי אלא צבע.

גידל שיער מאז הצילום שמופיע כאן, מר קלבריה, אבל שמר על הזקנקן. וגם הוא לא איזה פרחח מהרחוב, אגב. שחקן רציני, ותיק, הרבה שנים באירופה. ואתם לא מזהים. איי איי איי. צקצקצק.

קלון, אות קלון רבותי.

איפה הייתם ביורובאסקט של 2005, כשהוא שיחק עם נבחרת איטליה?

ואיפה הייתם בינואר 2006, כשהוא ניצח את מכבי עם מילאנו 71:94, עם 16 נקודות ו-7 ריבאונדים, ואפילו לרבי פנחס הגרשוני לא היה מה לעשות מולו ומול דג'ורג'ביץ', המאמן הטירון בהופעת בכורה?

אחר כך אל תגידו שאני מפרסם רק צילומים של שחקני עבר מהימים בהם הייתם בני 6.

אין לי ספק מה היה אומר על זה המאמן הלאומי: "בושה, חרפה וכלימה".

דני דבורין, לעומתו, היה אומר ודאי: "וכעת, אחרי שהשלמנו את חובותינו, הבה ונבדוק מי מביניכם עלה בגורל ויזכה להריח מקרוב שטר נאה כרפאל, ובעיקר נעים למגע ולמראה".

הפעם זה קל – רק שניים פתרו: אורי גובר ועידן בר לב.

לא נעים מהמפסיד, ממש לא, אבל איך אמרה קרן פלס? אם אלה החיים . . .

אז הזוכה הוא

הוא

הוא

הוא

עידן בר-לב.

והיידה מכבי רחובות, אורי, מסור ד"ש לאבא. אקס יו"ר. קורה, שמע, לא תמיד מנצחים.

ואתה בר-לב, צור קשר אם חפצה נפשך ב-100 שקלים, שיבטיחו לך הרבה מאוד פיצוחים לקראת המשחק שישודר ב-25 בחודש, כשנפגוש את הבלגים לגומלין בשרלרואה העיר, או איפה שזה יהיה. עם קצת מזל, השטר הריחני יגיע אליך עד אז, אם תמהר להעביר לי את פרטי הכתובת שלך, ואם אואיל להזיז בהקדם את ישבני לתיבת הדואר הסמוכה. מכאן והלאה אתם מוזמנים לחידה חדשה שתעלה לקראת הצהריים.

בוקר צח, צהריים זכים וקרירים למדי וערב נינוח במיוחד.