ממקום שבתי המרוחק אני מרגיש טוב ונוח בקטע של יותם הלפרין. לוקח בחשבון שהיכולת גד הבלגים היא לא הסטנדרט שצריך להעמיד בפניו לפני כל משחק, אבל יודע בוודאות כבר הרבה שנים שהבחור הזה הוא הגארד שעליו יישען הכדורסל הישראלי בשנים הקרובות. ההישגים האישיים שלו יוצאים דופן לאורך השנים, ואם יתמיד ויהפוך את הנבחרת לכיף ולא לחובה הוא יסיים קריירה כאחד הגדולים בכל הזמנים בכדורסל שלנו.

מרגיש טוב ונוח, כי אני לא אוהב התלהמות בדרך כלל. יכול להיות שגם אני כתבתי דברים קשים נגדו לאורך השנים, אבל אם הם נכתבו (הזיכרון שלי באמת מתחיל להידפק) אני משוכנע שהם באו בעיקר מאכזבה ולא כתוצאה מזה שחיכיתי לכישלון שלו.

הוא עדיין צריך להוכיח את עצמו ברמת היורוליג במכבי ת"א ולא בלובליאנה, שהיא אחת הקבוצות הכי חלשות במפעל. יותר מכל דבר אחר בעונה הקרובה של מכבי ת"א, מעניין אותי לראות כיצד ינהג עודד קטש במי שסומן לאורך כל השנים האחרונות כממשיך דרכו והנה – הוא אכן ממשיך.

לא טוב 'אכן', לא טוב. זו מלה של דני דבורין ויש לי הסכם איתו, שאסור לי להשתמש במלים שלו.

בעיקר מצאו חן בעיניי הקלילות והביטחון העצמי. אין גבול למה שביטחון עצמי מסוגל לעשות. הוא יכול להרוס משחק של קבוצה והוא יכול להרים אותו לגבהים. בחירת הזריקות היתה קלה ופשוטה עבור הלפרין הפעם, ונראה כאילו הוא מחזיק אקדח צעצוע בידיים. כזה שקטן עליו בשתי מידות ויושב יופי ביד, אבל הכדורים שיוצאים ממנו מסוכנים וכואבים ואמיתיים.

כותב היום כבוד אריה מליניאק בטורו רב המספרים, שהלפרין לקח 6 ריבאונדים (!). כן, סימן הקריאה מופיע במקור ולא ברור לי כל כך למה, אלא אם כן מליניאק עדיין מתלהב מגארד של 1.94 שמוריד 6 ריבאונדים. הפוך, אריה, הפוך. אם הלפרין לא מוריד בנבחרת ישראל 6 ריבאונדים ב-35 דקות משחק זה כישלון. אין פה הישג. זו החובה שלו. יש לו נתונים, יש לו יכולת, יש לו ביטחון. הוא צריך ללכת לריבאונד ולעזור לגבוהים. הרי אין לנו שחקנים של 2.15, ויש רק ריבאונדר אחד טבעי ומשמעותי.

לא יודע מה הציפיות שלך ממנו או מגארדים בכלל. שחקנים כמו הלפרין, בורשטיין וגם טפירו, אגב, שיש לו את זה, פשוט יש לו את זה, חייבים להוריד חמישה-ששה ריבאונדים בעיניי בכל משחק. אני מרשה להם גם שבעה, אגב.

על ליאור אליהו כבר אמרתי הרבה דברים והנה, אני אומר עוד קצת: הפעם הוא גם נתן כמה ביצועים יפים בצד ההגנתי, ואני ג מאוד מבסוט מהנטייה שלו לדאוג לצד של הריבאונד. התנועה בלי כדור היא האלמנט העיקרי שעושה את המשחק שלו (אחרי האתלטיות, כמובן), והוא פשוט שחקן ארוך: רגליים, ידיים, גובה. המגרש קטן עליו והגוף הגמיש שלו יכול להגיע לכל מקום כמעט, עושה רושם.

זה שחקן ברמות הגבוהות ביותר שהיה לכדורסל הישראלי, כבר עכשיו אפשר לומר, ונכון שהג'אמפ-שוט שלו קצר לפעמים או לא מספיק משופשף. אבל אין שחקנים מושלמים בישראל. כמעט שאין שחקנים מושלמים בכלל. נשאר רק לקוות שכמו שידע לסחוט עבירת תוקף (חמישית) מאקסל הארוול, החושים והאינסטינקטים שלו יובילו אותו (לא לני ולא כתחליף לעבודה אינטנסיבית), לדעת מתי לזרוק מבחוץ ומתי לא. אני מאמין בו וסומך עליו.

איך אמר גור שלף על דורון שפר לא מזמן ובהקשר קצת שונה: "יש אנשים שאלוהים נגע בהם". אני גם נזכר איך פגשתי פעם, לפני חמש או שש שנים, את חנוך מינץ ברחוב הוא אמר לי במינציותו האופיינית, שהוא מבשל עכשיו על האש באימונים אישיים ופרטיים את השחקן הכי טוב שהיה בישראל. איזה אחד, ליאור אליהו.

מיניב גרין, לעומת זאת, די השתגעתי במשחק נגד בלגיה. עזבו אותי מה-12 ריבאונדים שלו במשחק. זו העבודה שלו והוא עשה אותה. אין מה לצאת מדעתנו סביב זה. מצד שני, הבן אדם מוגבל בטירוף. בזמנו, בהפועל ת"א, הוא הראה לנו זריקה מחצי מרחק – די עקומה, די לא מסוגננת – אבל כזו שנכנסת. בזמן האחרון הוא לא מסוגל לעשות סל מיוצר מחצי מטר, מסתבך עם הכדור, עושה צעדים, מאבד. בג'אמפ-שוט הראשון שלו במשחק הוא פגש רק קרש. אם שימי ריגר היה משדר את המשחק – הוא היה מתמוגג מהקטע הזה של רק קרש, אני בטוח.

גרין כבר לא ישתנה. הוא ילך לחסום, יעבוד בריבאונד, יעבוד חזק בהגנה, ינסה לסחוט עבירות תוקף מפעם לפעם. פה ושם, כשיזדמן לו, הוא ייקח זריקה משלושה וחצי מטר ויתפלל שיהיה מה שיהיה, רק שזו לא תהיה עוד זריקה של 'רק קרש'. באמת קשה לי לכתוב עליו מלה רעה, כי האיש הזה כל כך מסור ועובד כל כך קשה, עד שהלב נכמר כשיוצאות מלים מהסוג הזה. ובכל זאת, לעזאזל איתך – אתה שחקן של חצי מיליון דולר (יש פראיירים שמשלמים), תעשה פעולות כמו שצריך בשני הצדדים, בחייך. הוא שנאמר: אין שחקנים מושלמים בישראל. כמעט שאין שחקנים מושלמים בכלל.

ג'רון רוברטס? זה ברור ואת דעתי כבר הבעתי כאן בהזדמנויות קודמות. מתאזרח בינוני, לא לרמה הזו. באמת באמת באמת שאני מתקשה להבין, למה נבחרת ישראל מרגישה צורך להצטייד במתאזרח בכל מחיר. האם באמת ישראל היתה חלשה יותר עם אור איתן או משה מזרחי בסגל במקום ג'רון רוברטס? האם באמת מתאזרח ששיחק עונה אחת בליגת העל ראוי להימנות עם הסגל? האם באיזשהו מקום אנחנו לא מתבטלים אוטומטית בפני האמריקאים?

מילא, דריק שארפ, לבאן מרסר, ברד ליף. אנשים ששיחקו 15 שנים ברמות הכי גבוהות של אירופה ובליגת העל. למה ג'רון רוברטס? באמת, שואל ברצינות: למה?

שוב, אל תשליכו מהדברים על הקטע האישי. הבחור בא, עובד, משרת בנאמנות את נבחרת ישראל ואין לי טענה אחת לגביו. ושלא יבוא כבוד המאמן הלאומי אחרי המשחק הקרוב, כשרוברטס יקלע 12, יוריד 5 ריבאונדים ויסחט שתי עבירות תוקף נגד דנמרק ויגיד לנו: "אתם רואים, ידענו שהוא יתרום את תרומתו לנבחרת בסופו של דבר, הוא שחקן מצוין". מזרחי או איתן או מישהו אחר, היו נותנים בדיוק אותו דבר.

לגבי גיא פניני, שחקן שאני מאוד מעריך, אין אלא לחכות. נבחרת ישראל מרכזת את המיטב שבמיטב בדרך-כלל, ואם פניני עדיין לא ברוטציה שרף של שרף זה אומר רק דבר אחד: הוא עדיין לא מצא את החור הפנוי להשתחל בו, כמו שקרה כשמתן נאור נפצע בהפועל ירושלים. עם קצת מזל, המשחק נגד דנמרק יסתיים כבר במחצית, ומאמננו הלאומי יוכל להריץ אותו קצת כדי שלא יאבד ביטחון.

בעניין קוז'יקרו, טעה הפעם סר ש. הרמלין המכובד באחד מטוריו האחרונים. "צא והראה להם מי אתה", הפציר בחן הסר באיש הגדול הזה, שעה שלמד לדעת כי הוא שחקן חמישייה בנבחרת. אבל היה ברור, בסופו של דבר, שהעמדה מספר ארבע שייכת לליאור אליהו ושעידו הוא לא יותר מאשר ממלא מקום זמני בחמישייה, שבמקרים רבים גם לא חוזר למגרש. לשחק איתו ועם יניב גרין זו הגזמה מקצועית לא יאה ולא נאה. ועידו חזר למעשה אחורה, אל הקיץ שעבר, כשייבש את הספסל רוב הזמן יחד עם ארז מרקוביץ'.

למה מאמננו לא מציב את אליהו בחמישייה מהרגע הראשון?

שאלה טובה. אולי כדי שלא יעלה לו הליאור לאליהו; אולי כדי להוכיח לו ש"הלו, בזמן שאתה התלוצצת בליגת הקיץ עם יאו מינג אנחנו קרענו פה את התחת"; אולי כי קוז'יקרו מביא את המימד ההגנתי והקשיחות לדקות הראשונות של המשחק, ואליהו מתאים יותר לבוא ולשנות קצב וסגנון אחרי כמה דקות. זה לא כל כך משנה, כל עוד אליהו לא מראה סימנים שהכניסה למשחק מהספסל מפריעה לו.

הוא ההווה וגם העתיד. ואם אפשר לעזור לעתיד לעשות לנו טוב, למה לא.