אז עברנו את הבלגים בדרך למנורקה, לטורנירון ההזדמנות הבאמת-אחרונה-אחרונה-נשבעים-לכם-באמ'שלנו. למרות שליש אחרון נורא ואיום, אחוזי עונשין איומים ונוראים (טפירו עם 6-1? טפירו?) ואלוהים יודע כמה איבודי כדור והחלטות גרועות. הפסדנו אבל עברנו, ושום דבר אחר לא חשוב כרגע.

הסיפור מול הבלגים הפך לפשוט יותר בזכות הניצחון באוקראינה, אבל למעשה - הוכרע לפני עשרה ימים בנוקיה, בזכות הניצחון המצוין 66:85. תוצאה מרשימה והיסטורית - שהיתה בשעתו אירוע מכונן של ממש ונרשמה באותיות בולטות בתולדות ימי הכדורסל בארץ. לא, אני כבר מזמן לא מדבר על נבחרת ישראל, אבל אני בהחלט מדבר על אחד הימים המדהימים, אם לא המדהים שבהם, בחייהם הספורטיביים של שחקני הפועל חולון ואוהדיה באשר הם.

הקורא (והאוהד) המסור אבנר סמיד היה זה שהזדרז להפנות את תשומת לבי לסימבוליותה של התוצאה במשחק הראשון מול בלגיה, לא לפני ששודל לדבר העברת מייל על ידי יו"ר הדירקטוריון בכבודו ובעצמו. יפה עשו, כי מיליון ואחד סיכומים של הטורניר שזה עתה הסתיים מצאתם ותמצאו במלא מקומות אחרים באתר זה ומחוצה לו, וכי את הטורניר הקובע במנורקה עוד נספיק לדסקס ולהתקשקש די והותר.

נאחל כמובן הצלחה רבה לנבחרת, אבל בינתיים - לרגל חזרתה של החולוניה לליגת העל, על רקע התגבשותה למה שנראה על פניו כקבוצה ראויה ביותר, ומתוך הנחה כי בסופו של דבר יאושר לה לשחק באולם הפחים המיתולוגי - מה אכפת לנו להיזכר בערב יוצא דופן, מאוד יוצא דופן, שידע הכדורסל הישראלי של שנות ה-80', ואולי בכלל.

את הערב ההוא אפשר להתחיל שלוש וחצי שנים קודם, במשחק הראשון בחצי גמר פלייאוף 1983. חולון - אז, בתקופת הזוהר של ישראל אלימלך, מייקל "המשוגע" קרטר, מוטי דניאל, ניב בוגין, עופר יעקובי, אבי "כושי" מאור וחבריהם, וכולם תחת אריה מליניאק - מארחת את מכבי ת"א. משחק נהדר של המקומיים מציב אותם בעמדת ניצחון 25 שניות לסיום: יתרון 90:91 וכדור שלהם מהצד. אי הבנה בין השחקנים גורמת לאיבוד כדור אומלל. מכבי יוצאת להתקפה אחרונה, שמסתיימת בסל ניצחון עם הבאזר של ג'ק צימרמן. חולון מחמיצה הזדמנות פז לנצח את הצהובים לראשונה מזה 14 שנה. הלם וטראומה באולם הפחים.

שלוש וחצי שנים עברו על החולוניה בריקודים כאלה ואחרים, ובהפסדים נוספים למכבי, ואז הגיע 19 בינואר 1987. מכבי מגיעה לחולון למשחק ליגה שגרתי, כשהסגל המרשים שלה (שבהמשך העונה יביא אותה עד לגמר גביע אירופה בלוזאן, שם תפסיד 71:69 לטרסר מילאנו של בוב מקאדו ודינו מנגין) כולל את קווין מגי ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים לי ג'ונסון, מיקי, מוטי, דורון ג'מצ'י הצעיר, חן ליפין, האווי לאסוף, גרג קורנליוס וליאור ארדיטי. ממול, חיכו רוב האלילים המקומיים מהפסקה הקודמת, אמנם כבר בלי דניאל וקרטר, אבל בהחלט עם קני "החיה" באניסטר, דזי בארמור ואחרים. ביציעים, אם בכלל יש צורך לציין, יותר מ-3,000 איש באקסטזה טוטאלית.

המחצית הראשונה התנהלה כצפוי וכראוי מבחינת המכבים. מגי היה מגי, ג'ונסון היה ג'ונסון וכל השאר היו כל השאר. חולון, במאמץ גדול ובעידודו האדיר של הקהל, הצליחה להישאר במרחק סביר, אבל לא יותר מזה. בהפסקה 38:46 למכבי. סטנדרטי. המחצית השנייה כבר היתה סיפור אחר לגמרי, כל כך אחר, שלא יישכח לעד, בוודאי לא בחולון.

מהשנייה הראשונה של המחצית המקומיים פשוט דרסו את מכבי. אין מלה אחרת. כל מטאטא ירה, מכל מקום ומכל טווח. אלימלך, אולי במשחקו הטוב ביותר אי פעם, פירפר את ההגנה של מכבי כאילו אין מחר. כל ריבאונד, כל כדור שהתגלגל על הפרקט - הגיע לידים חולוניות. כושי מאור, גם הוא במשחק ענק, הרים את האולם עם דאנק אדיר על הפנים של לי ג'ונסון, באניסטר אכל כל מה שזז בסביבתו, והספיק אפילו ללכת מכות עם קורנליוס (לא זוכר מי ניצח, אבל לא היו הרבה שהתנדבו להפריד. כבר עדיפה התנגשות חזיתית עם רכבת משא). מכבי? חושך מצרים. כל מכונות ההתקפה שלה לא הצליחו להתחבר במחצית שלמה ליותר משישה או שבעה סלי שדה י-ח-ד. שום כלום ושום דבר.

חמש דקות בתוך המחצית השנייה העסק היה סגור. 3,000 איש המומים (כולם) ומעולפים מאושר (רובם) ראו את חולון ממשיכה לטוס ב-350 קמ"ש, ולא נעצרת עד השריקה לסיום. העובדה שקירות הפח של האולם לא קרסו כמגדל קלפים מעוצמת הדפיקות של האוהדים המוטרפים - רק מעידה על טיב הבנייה, לפחות של זו מסוגה. 20:47 היתה תוצאת 20 הדקות המדהימות הללו, 66:85 תוצאה סופית. ניצחון ראשון של חולון על מכבי מאז 1969 והפסד הליגה היחיד של האלופה באותה שנה.

נישאת על גבי המומנטום האדיר, המשיכה חולון במלוא התנופה, וסיימה את העונה הסדירה במקום השני. בפלייאוף, זה כבר היה סיפור אחר, והטבלה הסופית מוצאת אותה רק במקום השישי (מכבי, למרבה התדהמה, שוב זכתה באליפות), אבל לפחות עם משהו מיוחד לספר לילדים ולנכדים.

עכשיו חולון חוזרת, וזה טוב ואף מצוין. כי אם אולם הפחים יחזור להיות מה שהיה, ויצטרף בכך לאטרף הכללי השורר על בסיס קבוע במלחה ובעפולה, ובימים נתונים גם בנוקיה, נהריה, כפר בלום ואולי עוד איזה אולם שיפתיע - ממש לא בטוח שתהיה לנו אלופה חדשה, אבל בהחלט יהיו לא מעט אופציות ליהנות אם לא מרמת המשחק, לפחות מאווירת כדורסל בליגת העל. אמן ואמן, ובהצלחה לנבחרת.

shaharhermelin@gmail.com