אני לא יודע אם יהיו הזדמנויות אחרות, אז אולי זה המקום והזמן לומר כמה מלים טובות על ג'רון רוברטס, המתאזרח הלאומי. 25 דקות הוא הסתובב באולם בשרלרואה, ברובן ודאי לא שמת לב. האיש ממשיך לשמור על ממוצעים לא סימפטיים של 5 נקודות ו-3 ריבאונדים בערך ב-22 דקות למשחק. מה שנקרא מספרי יותם הלפרין בעונת נבן ספאחיה, סוג של.

אלא שרוברטס, משום מקום וכמו מארק בריסקר בשעתו בעונת הסופרו-ליג או שמא בזו שלפניה, שיחק אותה עם מיקום נכון ולקח פעמיים ריבאונד התקפה בדקות שהבלגים עמדו עלינו לכלותנו. לא נכחיש זאת: לכל דור ודור יש את המתאזרח שלו, שאמור להיות סקורר ואיכשהו גומר כשחקן הגנה וריבאונדר לעת מצוא. נו, נחיה עם זה, כנראה.

פניני הוא גם סיפור. אם היו עוד ספקות באשר לתדמית שלו, הוא בא ואישר רשמית. שחקן של בלאגן, שמרביץ, דוחף, מציג ומתחזה על המגרש. זה בסדר כל עוד הוא בצד שלנו, זה פחות נחמד כשהוא בצד של היריבה. כל הסיפור שלו התמצה לשלוש הדקות האחרונות במשחק והוא היה מעורב כמעט בכל מהלך.

אחת התגליות הנאות כרפאל בכל הסיפור הזה של פניני כפרובוקטור היא העובדה שהבחור נראה רך כזה, חצי סופגנייה, ואיך, איך באה לו הקשיחות ומאיפה – אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת. כאילו, אם יש שחקן אחד שאני בטוח שיכולתי להתמודד איתו במכות מבלי לקרוס בדרך, זה פניני. הרי זך מבט הוא, עורו נעים וחלק כשל תינוק, כמעט ינוקא. איכשהו, נראה לי שהוא המפחיד מכולם בסופו של יום.

גם אני, כמו הפרשן הישרא-בלגי שרון דרוקר במגרש, התרגזתי מהקטע של החדירות בהגנה, מהכניסות של הבלגים לתוך הצבע והליי-אפים הקלים שהשיגו. המזל הגדול הוא, שמורס, ון-רוסום ומויה הבינו רק בשלב מאוחר יחסית, שאין כל כך מי או מה שיעצור אותם. אם היו מתחילים לשחק ככה קודם, יכול להיות שזה היה נגמר ב-20. מזל שבא מתן נאור עם הצ'אקה לשלוש, קצת רוברטס ופניני וכמה הבלחות של טפירו וקוז'יקרו (יפה-יפה, עידו, מעל ומעבר לציפיות בשני המשחקים האחרונים), וזהו. נגמר.

הבעיה העיקרית כרגע היא עם דרור חג'ג', שכבר די הרבה זמן לא נותן את מה שרוצים ממנו. אתמול הוא איכשהו עשה את חמש הנקודות שלו במאני טיים מול רכז שהוא גבוה ממנו בחצי ראש, ישמור האל הטוב – יש גם דברים כאלה בכדורסל האירופי. בארבעת המשחקים האחרונים מתוך הששה יש לו פחות מ-4 נקודות בממוצע ורק חצי אסיסט. בכל הטורניר יש לו 2 מ-13 לשלוש. בסופו של יום, חג'ג' לא נותן, פשוט לא נותן. אם הייתי שימי ריגר הייתי ודאי כותב שהוא צריך להעלות את הרמה שלו. הנה, כתבתי גם בלי להיות הוא.

תראו, אם להיות כנים לגמרי, אנחנו ממש לא נבחרת מי יודע כמה, אבל כשאני מביט במאירק'ה טפ-הירו, למרות שהתעקש להחזיר בטעות על כל מהלך נכון, קשה להימנע מהמחשבה שבלעדיו אנחנו חצי בן אדם. יותר מזה, בכל מקום שהבחור הזה נמצא שום דבר הוא לא בלתי אפשרי. אנחנו יכולים להיות הרבה פחות טובים מסרביה או יוון או רוסיה, אבל עם הגיבור הקשוח על המגרש, כשהוא נדלק ומפזז בסגנונו הברווזי הנשנק ונחנק, הכל יכול להיות. כבר היו דברים מעולם וטפירו היה שם, בדברים ההם.

ככה שלא הייתי ממהר להגיד שאין לנו מה לחפש שם, כי יש לנו ועוד איך. קודם נכבוש את מנורקה, אחר כך נצא לגרנאדה. או שלא.

עוד מלה על הטורניר. אני קורא ושומע האשמות והכפשות מכל עבר לכיוון פיב"א. על הארגון, האולמות בחו"ל, האירוח ועוד. לא שולל אף אחת, מניח שיש לפחות חצי אמת בכל ההערות האלה, אבל תכל'ס, חייב לומר לכם משהו: לא יודע מה אתכם, אני מגיע (ברוחי, כמובן) למשחקים במנורקה די מתוח ודי מצפה להתפתחויות. זה אולי לא מעניין כלבים עזובים באזור מנורקה, ולא מן הנמנע שגם שם יש 37 מעלות והאוכל במלון גרוע, אבל פתאום אני מרגיש שאני ממש מחכה למשחקים האלה נגד מקדוניה ובוסניה. לא יכול לומר, שהרגשתי ככה לפני המשחקים האחרונים נגד דנמרק, אוקראינה ובלגיה.

אז אולי יש בכל זאת משהו בשיטה, אם לא בארגון, שהוא לא כל כך גרוע. או שכרגיל, אני מרגיש דברים שלא קשורים למציאות ומעלה אותם ישירות במעלית אל מוחי הקודח ומשם אליכם.

אם נחיה, סביר שגם נראה אם עלינו או לא. ואם לא, אגב, יודעים כבר מי משדר את המשחקים מאליפות אירופה, או שזה קצת גדול על ערוצינו עמוסי הבית"ר קרית שמונה נגד מכבי טיז אל נאבי?