אחר הצהריים צלצל אלי שוטה הנבואה.

"הלו, טיפש, מה המצב איתך?", שאלתי. ושתבינו, טיפש זו מחמאה. לא כינוי גנאי. הוא אוהב את זה, מת שקוראים לו ככה. מה הסיבה לא אבין ולא אדע לעולם.

"הכל טוב, חבר, ראיתי עכשיו סרט לא רע בקולנוע לב בדיזנגוף, הצגה יומית. היה נחמד לאללה. עם ההיא, איך קוראים לה, מריל סטריפ, וגם הבת שלה משחקת. בואנ'ה, הן דומות בול. סרט רומנטי כזה, קצת מרגש, יפה, נעים וטוב", הוא השיב.

"הצגה יומית יא ממזר, הא? מאיפה יש לך זמן ללכת להצגות יומיות, מאיפה יש לך זמן", ניסיתי להקניט אותו בשלמה שרפית, ובאיזשהו מקום גם קינאתי. הפעם האחרונה שהלכנו להצגה יומית, רעיית הנשיא ואני, היתה אי-שם באני לא זוכר מתי. נגיד, עשור שלם? משהו כזה, כנראה.

"חביבי, שמע טוב ותקשיב היטב", הוא ענה מן המוכן, "קבל את סעיף ד'1 בתקנון השוטה: מי שעושה ג'ובות בלילה יכול לנוח ביום".

"הופה", זרמתי איתו משל הייתי דורון שפר לפחות, "ג'ובות בליל. מה הפעם, מה הבאת, איזה כריש העלית בחכה הקורסת שלך?". נגחתי בו טלפונית.

"צחק עלי, צחק", הוא נשמע שלו ורגוע לגמרי, "אבל לי יש את בועז מעודה בפי 7 ולך אין".

"מעודה בפי 7?", חזרתי על דבריו, לא משוכנע שאני לגמרי מבין את הסיפור, אם כי יכול להעריך במה מדובר. שהרי בשוטה הנבואה מדובר, כן?

"ואללה, מעודה פי 7. לפני הרבה זמן, כשבכוכב נולד עוד היו 16 מתמודדים, שמתי עליו 250 שקל שייקח את התחרות. והנה, הוא לוקח".

"חכה, חכה, הגמר ביום רביעי", עניתי. "כשהייתי ילד למדתי מספרי חסמב"ה פתגם ערבי מאוד חשוב: 'החיפזון מן השטן'. יש לו את מרינה לעבור, למעודה שלך, ויש לו את שלומי בראל. איך אמר פעם מאמננו הלאומי בחן אין קץ אל מול המצלמות המתעדות את מוצא פיו: זה לא נגמר עד שזה לא נגמר".

והשוטה, לרגע, הפגין של ערנות: "התכוונת לומר שזה לא נגמר עד שזה נגמר".

"אני כן, אבל זה מאמננו הלאומי אמר מה שאמר, לא אני", עניתי והתחלתי לאבד עניין. "אז מה, מה הקטע שלך, אתה קרוב להביא פה כמעט אלפיים שקל, אז הקרבת יום עבודה במשרד והלכת להצגה יומית??", ניסיתי להבין את הקשר.

"בדיוק", הוא ענה. "מעודה, זה סגור וגמור".

"אתה יודע מה אומרים על זה, יא טיפש, נכון?", ביררתי אם הוא בפוקוס.

"יודע", ענה לי ודקלם כמו מתוך שינה: "אם נחיה אז גם נראה".

הייתי מבסוט לאללה משוטה הנבואה. הוא מתחיל להבין מי נגד מי פה, ואיך מדברים כאן.

"ותגיד, מעודה-מה-מעודה, הימורים לפתיחת אליפות אירופה כבר יש לך?", שאלתי.

"מה, לא ראית? יש כבר בלינק שלי, כבר שמתי כמה, שיהיה לנתינים ולעם מראש, כמו שאתה אוהב".

"תיכף אציץ. יש שם משהו חזק, שגם אני אצטרף לחגיגה?", שאלתי, כי בזמן האחרון הפרנסה לא משהו. באה והולכת, הולכת ובאה.

"יש לי משהו חזק, בשבילך", הגיב מיידית.

"מה, אנדר ברוסיה נגד סרביה? באמת חשבתי על זה", ניסיתי לגשש, "קירילנקו יחסום בטח איזה 7 זריקות ויחטוף עוד 6 כדורים. שוב דבר לא ייכנס שם".

"לא".

"צרפת מעל 16 נגד פולין", ניסיתי.

"דלג הלאה", חייך.

"אנדר 157.5 בליטא נגד טורקיה"?

"גם, אבל לא רק", ענה בנחת.

"דבר איתי, נו, תן לי את זה על מגש של כסף, בחייך. אני צריך קצת מזומנים", כמעט התחננתי.

"בפעם הבאה תבוא בזמן, כשמחלקים את המתנות. קבל את החזק שלי: בועז מעודה בפי 7, הלו. בפי 7. איפה היית כשזה היה על הרצפה, למה לא הרמת?", שמעתי אותו מחייך חיוך שכולו רשע ואכזריות.

"היידה מרינה-שלנו, היידה, היידה, היידה!", הגבתי אינסטינקטיבית בכעס.

והוא נעלב. וטרק.

אני חושב שאנדר 157.5 בטורקיה נגד ליטא בכל זאת נשמע לא רע בכלל. ממליץ לכם ללכת על זה, כי מי יודע אם השוטה יהיה פה. הוא שוב משחק איתי ברוגז וכאלה, בדיוק כמו הדביל שהוא.