כבר ברור לי, שאחת הבעיות באליפות אירופה היא לא רק העובדה שלשחקנים אין כמעט מנוחה בין המשחקים, אלא גם לאנשים מכובדים יותר ורמי מעלה, נשיאי סיפרה למשל, אין זמן לנשום.

כי תראו מה קורה פה, בעצם: אתמול, כאילו הייתי בן 16 או משהו ושחור-שיער לחלוטין, ניסיתי לשחזר את ימיי היפים. החל משבע בערב נצמדתי לטלוויזיה וראיתי את סרביה נגד רוסיה וקירלינקו, אחר כך את ישראל נגד יוון, אחר כך קצת מספרד נגד פורטוגל, אחר כך את יציע העיתונות, ואחר כך - וגם בין לבין – קצת טניס מארצות הברית הפתוחה.

כאלה היו ימיי אי-אז לפני עשרים שנה ויותר. רואה את כל האולימפיאדות, כל המונדיאלים, כל אליפויות אירופה וכל מה שזז. מודיע חד משמעית ומצהיר בזאת: אז היה הרבה יותר נוח, ובעיקר יותר כיף.

לא היתה עבודה, מקסימום שיעורי בית לעשות, ואת זה אפשר היה להעתיק בעשרים לשמונה בבוקר מחבר טוב, רגע לפני השיעור הראשון.

לא היה צריך לתקתק את הילדים למקלחות ולמיטות, כי הרעייה הריונית כבר לגמרי ובקושי יש לה כוח לזוז, וגם כי אין מה לעשות – אבהות זו עבודה ולא רק הגדרת מצב משפחתי.

מעבר לזה, כבר אין לי עיניים למשוך, באמת. עבור אחד שיושב כל היום ומקליד להנאתו ולמחייתו, יש קצה גבול יכולת שהעיניים מסוגלות לשאת. בטח כשמדובר בנשיא שהוא לקוי ראייה באופן חמור, ממושקף מכתה ב' ולא רואה ממטר בלי כלי הנשק מספר 1 שלו. ולא, אני לא מדבר על הקליעה בסיבוב סטייל קווין מגי שהיתה לי פעם. וגם לו.

בקיצור נמרץ והחלטי: תחשבו שזה היה היום הראשון בלבד לאליפות ויש עוד הרבה כאלה. הלכנו לקנות טלוויזיה שנייה אתמול, ופייייי קיבינימט, לרגע היה נדמה לנו שהמחירים יותר מדי יקרים ממה שחשבנו. אז לא קנינו, יען כי רעיית הנשיא, להבדיל ממנו, אוהבת לעשות השוואות מחירים ולא להרגיש פראיירית. הנשיא? חפיפיניק הוא. אצלו זה חד וחלק: כמה עולה, 4,000? יאללה, תארוז ותן לי, לא בא לי להיות בחנות המזורגגת שלך. רוצה הביתה.

אופס, פדיחה בצילום. שמתי כאן נשיא, ניקסון האגדי, בלי משקפיים. לא משנה. הלאה.

טוב, הגיעו כנראה הרגעים שאני מדבר על עצמי בגוף שלישי, וזה אומר חד וחלק וברור ומהיר: לעצור הכל ומיד, לחזור לשפיות. מה, אני איזה פצלוח מענף הביפ? אחחח, איזו מלה ענוגה, פצלוח. כמה שנים לא השתמשתי בה. הנה, בשניות אני עובר משפל הכתיבה להתעלות מקורית.

רציתי לכתוב עוד הרבה על הרבה, כל מיני דברים שרציתי וראיתי ושמעתי ויצא לי להיתקל בהם לאורך יום השידורים של אתמול, אבל אני כל כך עייף שאתם לא מאמינים מהקלדות היתר שאליפות אירופה הזו גורמת לי בכל המישורים ובכל המסגרות, שאני חייב להפסיק. חוץ מזה, אחת וחצי, זמן לקפוץ לגן ולהביא את נגה סלע חסרת התקדים.

אחרים היו אומרים על זה: נדבר אחורי זה.

הנה, עברו שעה או שעתיים, כולם כאן, הכל בסדר, ואולי בכל זאת אספיק לזרוק כאן כמה עניינים לפני היציאה לחוג לבאלט ולמשחק נגד בלאט. וכן, זה מכוון.

קודם כל, ענייני הפרשנות. שמעתי אתמול את דן שמיר מפרשן את המשחק בין סרביה לרוסיה. האיש הכניס לדעתי שימוש חסר תקדים של מונחים מקצועיים. כל כך בולט, שונה ואחרת היתה הפרשנות הזו, שגם גדולי אומה כרבי פנחס הגרשוני, ארז אדלשטיין או עודד קטש בשעתו, לא הגיעו לאוונגרד הזה.

טראפים, עזרות, רוטציות, דאבל-אלבו, היי-לואו ושאר מונחים מהסוג הזה, שהשאירו את רמי ויץ (ב-י' אחת, הלו, האיש מקפיד) די המום ולא כל כך בקטע.

שלא תבינו לא נכון: אני לא נגד סוג הפרשנות הזו. לגמרי לא. אני גם לא בעד. עוד לא ממש גיבשתי דעה, אבל זה היה לבטח ניתוח מעמיק במיוחד, אולי הכי עמוק שיצא לי לשמוע מפרשן ישראלי בזמן אמת ובשידור חי. מי שהיה מוכן להקשיב, לפתוח את הראש ואת האוזניים, הרוויח חגיגה אחת גדולה ודברים על המגרש נעשו, בזכות שמיר, ברורים בהרבה.

וזה שמיר, כן? עם הדיבור האינטליגנטי, הציני לפעמים, החד ועם זאת הזהיר. לקח לו קצת יותר מדי זמן עד שהואיל להגדיר את המשחק של קירילנקו כ'גדול' (עד אז הוא היה ב'ערב קליעה טוב'), ואולי אם היה מקבל החלטה באיחור כמאמן על המגרש זה היה עולה לו בהפסד או משהו, אבל כאן הכל הולך ושמיר נשמע נינוח, לא לחוץ, ומאוד בעד לעשות את החיים של הצופה קלים יותר, גם אם בדרכו המסובכת-משהו.

בואו נגיד ככה: אחר כך הגיע המשחק של ישראל ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא שפירשן את ספרד – פורטוגל, אגב, שנפל דבר. עפר שלח נשמע פתאום לא משכנע ולא חד. עשה רושם, כאילו מה שהוא מסביר בחמישים מלים, שמיר יכול לעשות בעשר ולהשאיר לנו את עודף הזמן הזה, שנעשה בו כרצוננו.

אכן, כיוון אחר וראש מעניין ביותר יש למשחק, כשמפרשנים אותו מאמנים ברמה גבוהה. כנראה שבכל זאת אהבתי. לא יודע אם זה מתאים לקהל הרחב, אבל שיהיה. זה מה יש ועם זה נחיה.

בכלל, היה תענוג לראות את הרוסים אתמול ותיכף נראה איך הם יגיעו למשחק נגדנו. חוץ מהולדן והשטויות שלו בסיום הם שיחקו יפה, מתואם ומסודר רוב הזמן. אני עוד לא יודע איך אנשים (ופרשנים, שגם הם בעצם אנשים) קבעו לפני הטורניר שסרביה עדיפה, ושבוסניה טובה ממקדוניה. במידה אמיתית וכנה של צניעות, חשבתי לגמרי הפוך מכולם והתברר, לשם שינוי, שצדקתי.

כמובן שברגע שאמרתי את הדברים, הסרבים ינצחו את יוון ואנחנו ננצח את הרוסים, כן?

את ספרד נגד פורטוגל לא ממש ראיתי מכל מיני סיבות, ובעיקר כי לא היה שם משחק וכי הייתי צריך לכתוב למקומות שמשלמים עבור זה. נראה מה יקרה היום, הכל עוד צעיר. כל הלילה לפני, עם טניס בתור קינוח.

יופי של תקופה, אגב. מעייפת, מתישה, צפופה, אבל יופי של תקופה.