ואני אומר, יאללה. תנו לו ללכת. תעשו את זה יפה, מהיר, קחו פיצוי גדול וכבדו את האיש. הוא תרם לכם המון. עכשיו הוא רוצה לזוז הלאה, להתקרב הביתה, לחפש אתגרים חדשים ואחרונים לקראת סיום הקריירה, לעשות כסף עוד יותר גדול ולסיים תקופה יפה מבלי למשוך בכוח קצת יותר מדי.

אנתוני פארקר צריך ללכת מפה, כי הזיק בעיניים כבר לא אותו זיק. הפנים שאחרי ההפסד לצסק"א מוסקבה בגמר היורוליג הם לא אותם פנים. תמה תקופה במכבי ת"א, התחלף הצוות המקצועי, האנשים שהביאו אותו ועזרו לו להתקדם כבר לא נמצאים סביבו. יא אולוהים, אפילו אבי קובלסקי, שהיה במכבי עשרים שנה או יותר, כבר לא כאן. וגם אם ישחקו בה ניקולה וויצ'יץ' ומייסיאו באסטון ודריק שארפ, מכבי ת"א של העונה הבאה תהיה אחרת.

כשהוא הגיע לכאן התלהבתי מאוד מחדוות המשחק שלו. למעשה, כל מי שראה את פארקר לראשונה הופתע מהעוצמות הרגשיות שהוא משלב. שפת הגוף שלו שידרה אכפתיות, התנועות שלו הפגינו חוסר אנוכיות והנאה גדולה ממשחק קבוצתי, מאסיסט טוב ומריבאונד שלקח. הוא חייך בניצחונות, כאב והתאכזב בהפסדים ותמיד היה קל ופשוט לראות מה הוא מרגיש. אף פעם לא היה משנה אם הוא קלע 10 נקודות או 20.

עם השנים העומס עליו הלך וגדל. הלחץ והאחריות בתוך הקבוצה, האינטנסיביות של ההתנהלות התקשורתית סביבו, הצורך לא רק לשרוד ברמה הכי גבוהה באירופה מדי שבוע אלא להתעלות מעליה, הקושי לשחזר יכולת שיא שנה אחר שנה. והוא עמד בכל אלה בהצלחה יוצאת דופן. עכשיו די. עכשיו שינוי.

פעם אחת הוא כבר עזב מסיבות משפחתיות ורגשיות, כשהלך אחרי אשתו ללדת את בנם הבכור בארה"ב בזמן שארה"ב ניהלה מתקפה על עיראק. בפעם השנייה, אם וכאשר, הוא שוב יעשה את זה מתוך הפעלת מתג הרגש והפעם למען עצמו. יש דברים שפשוט צריך לסיים אותם כשהם קורים. וכן להביט לאחור, למה לא. ולומר תודה גדולה לכל מי שעזר לו להיות הכוכב שהוא. ולכבד את המקום והקהל שהפכו אותו ליותר אנתוני פארקר מאשר הוא חשב שיהיה, כששום דבר לא הסתדר לו בהתחלה, בימי ה-NBA הזנוחים והזניחים שלו.

מכבי ת"א תמשיך לחפש אנתוני פארקרים חדשים, ולא מן הנמנע שתמצא אחד כזה בחצי מעלותו הנוכחית של מי שהגיע קטן והפך לאגדה בתוך חמש עונות. אז יגידו שלא היה כמותו ושלא יהיה כמותו, ושאין סיכוי למצוא שחקנים כאלה ואנשים כאלה. אני יכול להציג בפניכם כאן כבר עכשיו ציטוטים אפשריים שלמים של אנשים, שיתבקשו להגיב על עזיבתו של המייקל ג'ורדן הישראלי, כולל מלת הפתיחה של מולי קצורין האגדי שוודאי יאמר בראשית דבריו למראיין "הבט", ואז ימשיך וישא דרשה שלמה. ומעניינת. כן, מולי הוא אחלה.

וכמו שכבר הבנתם אם חדי עין וקשובים אתם, אז המשפט הבא שלי מובן מאליו. לא היו מחליפים לברקוביץ', ולסילבר, ולג'מצ'י, ולמגי, ולארל, ולקטש שבצילום (אהלן עודד, כמה מתאים לך ירוק). אהה, וגם לשפר, ולהאפמן, ולהנפלד, וגם לאחותי הצולעת לא היתה מעולם מחליפה – ואיכשהו תמיד נמצאו לכל אלה, מלבד לאחותי שמלכתחילה לא היתה קיימת, מחליפים טובים וראויים. וקבלו תגלית מרעישה: יהיו שנים שמכבי ת"א לא תגיע לפיינל פור האירופי. זה יקרה יום אחד. עם או בלי פארקר. ועם פארקר עייף שאינו שבע רצון, אולי זה יקרה אפילו מהר משחשבנו.

אתם אומרים שיהיה בלתי אפשרי להתגבר על עזיבה משותפת לפיני גרשון, אנתוני פארקר ואולי גם טל בורשטיין באותו קיץ ובבת אחת? לדעתי, עדיף ככה. לחתוך ודי, מאשר למשוך את זה עוד שנה ואת ההוא עוד שנתיים. אחד כבר הלך, שניים אחרים מתנדנדים. במקום שיש ספק, אין שום ספק: לחתוך. היה כיף אדיר, מדהים, פנטזיה בתוך החיים עצמם. ונגמר.

(ואם בכל זאת נשארת? סחתיקה. דבר אלינו דרך זיק מחודש בעיניים).