בעוד אי אילו שנים, ייכנס מי שייכנס לאחת הספריות אי שם בארץ. "סלחי לי", הוא יפנה בנימוס רב ובלתי שגרתי לספרנית התורנית, שאך בקושי ניתן יהיה להבחין בה מאחורי ערימות הספרים, "אפשר לקבל בבקשה את כל קטעי העיתונות מאותו משחק של נבחרת ישראל, בו קלע יניב גרין 26 נקודות, קטף 12 ריבאונדים וישראל גברה על סרביה ועלתה על חשבונה שלב באליפות אירופה?". "שום בעיה אדוני", תמהר הספרנית האדיבה לענות, "גש עד סוף מעבר מספר ארבע ופנה שמאלה. בדיוק מולך תראה את מדור המדע הבדיוני".

"סנסציה!", "ההפתעה הגדולה של האליפות!", "הלם בגרנאדה!" היו רק חלק מהכותרות שמיהרו להזדעק שנייה אחרי הבאזר האחרון. סליחה? הפתעה? סנסציה? הלם? על מה ולמה, אם יותר לשאול? האם לא צפה מדור צנוע ובלתי רלוונטי זה כבר לפני שבוע כי זה בדיוק מה שיקרה? האם לא התעלם מהצחוקים ההיסטריים ו/או התחזיות הקודרות של כולכם, או לפחות של רובכם, ושב וחזר על דבריו לפני יומיים, ממש כאן?

בסדר, אז אמרתי רוסיה ויצא סרביה. ביג דיל. כלום לא חולקות השתיים את אותן ר', ס', י' ו-ה'? אז טעיתי באות אחת, מה קרה? יעיד יו"ר הדירקטוריון עצמו, כי בשיחת ועידה חטופה שניהלנו שעה קלה לפני הג'אמפ, הובעה בפניו אותה אופטימיות בלתי מוסברת בעליל, כי למרות ההפסד הדרמטי והדחוק לרוסיה (ממש עם הבאזר נגמר 34 הפרש, לא?) יכולה אף יכולה הנבחרת לעשות זאת. הן בשל אופיו של הטורניר, בו אין יום דומה למשנהו (למעט אם קוראים לך נוביצקי), והן בשל היותה של סרביה אחת משכונות הפאר המדהימות ביותר, שנבנו בבלקן בחמישים השנים האחרונות.

ואכן, זה בדיוק מה שקרה, כולל הדז'ה-וו המצמרר שחלף במוחו של זוראן סלאבניץ' - כיום מאמן בינוני ופעם רכז אדיר - שראה ממרחק מטר וחצי את מיקי ברקוביץ' קולע את סל הניצחון מול יוגוסלביה שלו בגוריציה 79'.

אבל למען ההגינות - נרצין לרגע ונודה כי הסיבה האמיתית והמרכזית לניצחון רחוקה אלפי קילומטרים מגוש דן, והינה מקצועית נטו. סוף סוף, אחרי שני משחקים תמימים, שכללו קרב הירואי מול היאנאקיסים והתפרקות מוחלטת מול הרוסים, הוסקה המסקנה המתבקשת ונעשה השינוי היחיד שיכול היה להביא את הניצחון: עברנו לשחק בלבן במקום בכחול. כל השאר היסטוריה.

צל"ש, כפיים וכל מה שרק ניתן לגיבורינו המותשים, החבולים אך המאוד מאושרים, שהרוויחו ביושר רב את הפרס שיוענק להם: העפלה לבית שמינית הגמר במדריד, שייפתח, אם אני מבין נכון, בהזמנה לארוחת ערב חגיגית של ליל שבת במדריד, מול פאו גאסול וחבורתו. כמו שזה נראה כרגע, זו לא תהיה סתם ארוחת ערב חגיגית, אלא ממש קבלת שבת. כלומר, זה יקרה בשבת ואנחנו נקבל. בראש. אבל יהיו שם עוד שתי נבחרות, ולכו תדעו אצל החבר'ה שלנו. לעולם אל תזלזלו באופטימיות. לעולם.

שתי הערות לפני סיום: 47 דקות, על השעון, חלפו מרגע סיום המשחק מול סרביה ועד שכל הפרטים הרלוונטיים לגביו עודכנו באתר הרשמי של הטורניר. 47 דקות! ב-NBA כבר היתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית. מינימום.

וחוץ מזה, עם כל השמחה על ההישג הענק של הנבחרת, אל לנו לשכוח לרגע כי בין 12 העולות לסיבוב השני מי נמצאת, ובגדול? סלובניה כמובן. להתראות בהצלבה.

shaharhermelin@gmail.com