הבטחתי תשובה לחברים צורי לרנר, שמואל גרינברג וגיל, שלא רשם את משפחתו. כולם שלחו מיילים שהביעו עניין כזה או אחר ברשימת הקלעים של נבחרת ישראל בכל הזמנים. גם חיים בלזם יהיה מעוניין ודאי לשמוע את הדברים הבאים, שהתייחסתי אליהם כבר, אגב, אם אני לא טועה באחד האייטמים הקודמים אבל יכול להיות שפספסתם (ובהזדמנות זו, מזכיר לכם שוב לבדוק מפעם לפעם בארכיון, בטוח שיש קטעים – מה קטעים, אוצרות – שוודאי החמצתם).

קודם כל, קחו לינק לקטע שכתבתי בעניין דומה, פחות או יותר, במקרה שלא יצא לקרוא.

ועכשיו הנה מה שרושם צורי לרנר, שכמה מהמיילים שלו לשעבר גרמו לו להתחבב עלי. עושה רושם של בחור רציני וטוב. אני יודע שזה נשמע קצת כמו קללה בימינו המתועבים, אבל זה לא.

"אז את חיים בלזם אני לא מכיר, ועל טור הססטל'ה אני עובר בשקיקה, לא אכחיש זאת, אך כל עוד מסתפק הנשיא באמירות כגון: "ההבדל גדול" (בין קטש להלפרין), ולא מפרט עד כמה, או נמנע מלגלות את אזנינו כמה נקודות חסרות ליניב גרין לפני הדחת כהן-מינץ (בניגוד לטפ-הירו, שם נכתב 86) - הרי שאני הקטן טרם באתי על סיפוקי. האמת, שאם היה קישור קטן לרשימה עצמה, המתעדכנת מעת לעת, הרי היה הדבר נאה כרפאל".

יפה אמר צורי, באמת יפה. עכשיו אני אסביר לך, אוקיי?

לא במקרה אני משאיר את עצמי לפעמים מחוץ למספרים המדויקים של כמה חסר להלפרין כדי להגיע, וכמה נקודות מפרידות בין ירון רוברטס ליוברט רוברטס ומתי יעבור גרין את כהן-מינץ. לא אכחיש זאת, אני מתנהג קצת כמו ילד קטן ששמח עם האוצר הפרטי שלו, ומתברר שרשימת קלעי נבחרת ישראל בכל הזמנים היא בפירוש רשימה פרטית, יען כי אף אחד לא ממש טרח לשמר אותה ולעקוב אחריה עם השנים.

הקרדיט העיקרי בעניין מגיע לעיתונאי ישראל פז ז"ל ולרון עמיקם יבדל"א, שהמשיך את דרכו. באיזשהו מקום זה הופסק ונעצר, והייתי מספיק משועמם כנראה באותו זמן כדי לאסוף את הרשימה, להשלים את המשחקים החסרים ולהמשיך לעדכן אותה במשך השנים. לאף אחד אחר אין את הרשימה המעודכנת הזו – ואם יש הביאוהו לכאן את האיש הזה וניתן לו את פרס ישראל של סטטל'ה - ולכן אתה קורא רק כאן (ובאתר ONE שבו אני כותב), את הידיעות הסטטיסטיות מאירות העיניים האלה.

מלה מאוד-מאוד חמה מגיעה ל"ספסל" שמחזיק שלל סטטיסטיקות מכל סוג שהוא, אגב, בענייני נבחרת ישראל ובכלל. אני גם מבין שיש להם שם רשימה משלהם, שהיא שונה מאשר זו שאני מחזיק. מצב אבסורדי לגמרי, אבל אני מעדיף סיטואציה כזו עם הבדלים בנתונים מאשר היעדר תיעוד.

כתבתי קודם מאירות עיניים, כי אני לגמרי חושב שהופעה 100 של יניב גרין או כניסה שלו לעשרת הקלעים הגדולים בתולדות נבחרת ישראל הם רגעים שכדאי לציין. לא רק כדאי, אפילו חובה. אני אוהב להביט על הדברים במבט יותר רחב מאשר מי קלע כמה נגד לטביה. הכדורסל לא הומצא כאן ועכשיו וגם לא לפני עשרים שנה. היו פה שחקנים, מאמנים ועיתונאים הרבה קודם. ואני מרגיש שזו זכות לכבד אותם בתיעוד ובהנצחת הפעילות שלהם.

זו גם הסיבה שתקרא כאן היום על כך שהמשחק של עידו קוז'יקרו נגד קרואטיה הערב יהיה ה-100 שלו, ושקראת אחרי המשחק נגד סרביה על כך שיותם הלפרין נכנס למקום ה-25 בדירוג כל הזמנים, עוד לפני שהוא עצמו הגיע לגיל זה.

באיזשהו מקום, אני נהנה לחגוג על הרשימה הזו, גם כי אין אותה לאף אחד אחר, וגם כי כל רגע כזה הוא נקודה קטנה בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי ששווה לחגוג אותה. אני לא יודע בדיוק אם עיתונים ואתרים אחרים מתעניינים בזה במיוחד, אבל כשטפירו ציין את ההופעה ה-100 שלו כמעט כל כלי התקשורת הצטרפו לפרסום באיחור והזכירו את הנתון הזה. אותו דבר בדיוק קרה גם עם ההופעה ה-100 של גור שלף ותמר מעוז לפני שנתיים, שאלמלא אני וקודמיי, יסלח לי האל הטוב על הנימה היהירה, השניים האלה (וגם טפירו) לא היו זוכים לגביעי הוקרה מאיגוד הכדורסל בפני אולם ומלואו, על תרומתם לנבחרת ישראל.

מכל הסיבות האלה ואולי גם נוספות, אין לי שום צורך מיוחד לומר מראש כמה נקודות מפרידות בין יותם הלפרין לעודד קטש. זה קצת כמו למכור סודות לאויב. לא בטוח שהאויב מעוניין בסודות האלה או יתחיל לספור נקודות ליותם לאחר פרסום כזה כדי לפרסם את זה בעצמו, אבל למרות האופי הלאומי של הרשימה הזו אני חושב שיש לי הזכות לשמור את הכיף הפרטי הקטן הזה לעצמי. זה קצת כמו לקצור את הפירות, כמו שאומרים, ולו רק כתמורה צנועה על כל השנים שעדכנתי את הרשימה באדיקות (וקודמיי לפניי).

לכן גם לא תמצאו לינק לרשימה הזו, כי ככל הידוע לי אין דבר כזה. הרשימה הזו היתה צריכה להופיע ולהתנוסס באתר רשמי של איגוד הכדורסל, אבל לאיגוד אין אתר עצמאי, חדש ומודרני משלו אלא עמוד פנימי בתוך ONE ולא יותר מזה. אבוי.

אמנם עברו מזמן השנים שישבתי על כל פסיק קטן בענייני סטטיסטיקה, אבל אחרי נבחרת הגברים, נבחרת הנשים, מכבי ת"א והפועל ירושלים באירופה, אני עוקב בקפדנות וזה בהחלט מספיק מבחינתי. זו גם הסיבה שייסדתי באיזשהו שלב את סטטל'ה, שלא הופיעה בתחילת ימי דברי כדורסלע כאחד הלינקים אלא הצטרפה בהמשך.

תאמין לי, צורי, שברגע שהתלמיד (הלפרין) יחלוף על פני מורו (קטש), וברגע שגם טל בורשטיין יגיע לעשירייה הראשונה של קלעי כל הזמנים בנבחרת, אם וכאשר, אני מקווה להיות פה כדי לספר לך על זה.

וחוץ מזה, בקטנטנה, כמו שאמרתי כבר קודם, ההתעניינות שלך בנושא מוצאת חן בעיניי והנה התגמול (רק אם אתה מעוניין, כמובן): שלח את הכתובת המדויקת שלך, חבר, ותקבל הביתה חולצת כדורסלע – לא פחות ולא יותר.

וסופ"ש נאה כרפאל לכולכם.