ילדים זה כיף. ולא סתם כיף, ילדים זה שמחה. ולא סתם שמחה, ילדים זה האושר הכי גדול בעולם. אבל חוץ מכל אלה, ילדים זה עוד שני דברים מרכזיים: כביסה ועייפות. הרבה מאוד כביסה, והמון המון עייפות. קחו למשל את נסיכה ב', שרק תהיה לי בריאה וחזקה עד 120. הילדה עוד לא בת שנה וחצי, אבל אם היה אפשר לחבר אותה לטורבינה, כל בעיות האנרגיה של ישראל היו נפתרות. לא לתמיד, אבל לפחות ל-319 השנים הבאות.

בנוסף, הילדה גילתה לאחרונה, שבגלגול קודם היא ככל הנראה היתה שפופרת של דבק מגע. היא פשוט נצמדת אל המלכה-האם ו/או אליי כאילו היתה גיא פניני בעוד משימת חיסול, וזהו - אי אפשר לגרד אותה גם עם שפכטל, אלא אם אתם ממש רוצים לקחת על מצפונכם גרימת בעיות שמיעה קשות לכל תושבי גוש דן, שמעולם לא העלו על דעתם כי ביקום נמצאים דציבלים ברמות כאלו.

השורה התחתונה היא עייפות אדירה, שלא פוסחת על סוף השבוע. אבל בכל זאת, הנה מה שתפס את תשומת לבי במהלך היממות האחרונות.

להתראות בבייג'ינג?

אין, באמת שאין יותר מה לומר על נבחרת ישראל. כל המחמאות, השבחים, דברי ההלל והקילוסים, המוצדקים בכל קנה מידה, כבר מצאו את מקומם בכל ערוץ, עיתון ואתר. הנבחרת, שרבים הספידו אותה עוד לפני מנורקה, חיה מצוין ובועטת חזק.

הסבירות שזה יקרה נראית כרגע זהה לזו שבשאר אסד ינחת מחר בירושלים, יבקש לחתום איתנו לאלתר על הסכם שלום, וכתנאי מוקדם ידרוש לא רק שנשאיר בידינו את כל רמת הגולן, אלא גם שנספח את דמשק, אבל מי יודע: אם טפירו ימשיך להפיק מעצמו 250 אחוז, אם יניב גרין ימשיך לתת בכל ערב מספרים של טים דאנקן, אם ג'רון רוברטס ימשיך לקלוע עונשין באחוזים של שאראס, אם עמית תמיר ימשיך לקלוע שלשות באחוזים של שאראס, אם הלפרין ימשיך להעמיד בצל כל מיני גארדים שמסתובבים, אלוהים יודע למה, ב-NBA, אם קוז'יקרו ופניני ימשיכו לפרק כל מה שזז ובמקביל לקלוע קצת, אם ליאור אליהו ייזכר שהוא יכול להיות ליאור אליהו - לכו תדעו. אולי בעוד 11 חודשים נראה את צביקה שרף נושא את דגל המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה בבייג'ינג.

אפשר חשבון, בבקשה?

היתה לי הרגשה מצוינת לפני המשחק מול קרואטיה. נשבע לכם. דווקא המשחק מול פורטוגל מפחיד קצת. מצד אחד, הנבחרת שלנו מגיעה בהיי רציני, די דומה לזה שאיתו הגיעו הקרואטים למשחק מולנו, אחרי הניצחון על ספרד. מצד שני, הפורטוגלים הם אמנם חתיכת שכונה, בה כל אחד עושה פחות או יותר מה שבא לו ומתי שבא לו, אבל אחת לכמה זמן אחוז לא קטן מ-264,975 השלשות שהם משליכים במשחק הולך פנימה, ואז היריב בבעיה רצינית.

למרות הכל, אני ממש רוצה להאמין שיהיה בסדר. ראשית, כי נראה לי שהחבר'ה שלנו מפוקסים מקסימלית באתגר שעומד בפניהם. שנית, כי אותנו לא מאמן רפשה. שלישית, כי יש לנו חתיכת חשבון פתוח עם הפורטוגלים משני הקמפיינים האחרונים, ואין הזדמנות ראויה מזו כדי לסגור אותו, ורביעית, והכי חשוב - אופטימיות היא שמנו האמצעי, כידוע. וזה היה צילום של פורטוגלי מצוי, כן?

שלום רב שובך, 'לה בומבה' נחמדת

השורות האלו נכתבות לפני המשחק בין סלובניה לטורקיה, לא רק משום שהוא אמור היה להסתיים אחר חצות, אלא בעיקר כי עקב ריבוי המשחקים בענף-שאין-לנקוב-בשמו לא ישודר המשחק בשום ערוץ ישראלי. למרות זאת, אני רוצה להאמין שגם את הטורקים עברנו בשלום, כי אם לא, אוי ואבוי ואבוי ואוי.

על אף תמיכתנו הבלתי מסויגת בלאקוביצ'ים, אין מנוס מלהודות כי נכון לרגע זה, ספרד נראית די בליגה משל עצמה. חבל על הזמן ולהקתו. כאילו אין די בגאסול, קלדרון, רייס, פרננדז, רודריגז, חימנז וכל השאר, חזר מול יוון גם חואן קרלוס 'לה בומבה' נבארו האחד והיחיד, דפק חמש נקודות בעשר שניות והראה שיהיה קשה מאוד, מאוד מאוד, למנוע מהסלובנים להפסיד לספרדים בגמר, או בחצי הגמר, או מתי שזה לא יהיה.

הצד החיובי של העניין, כמובן, הוא שנבארו סייע לנבחרתו לקרוע את האמ-אמ-אמא של היוונים המאוסים. זו באמת ההזדמנות להצהיר חד משמעית וללא עוררין: אחרי משהו כמו 35 שנה של צפייה בכדורסל, ברור ומוחלט כי מעולם, אבל מעולם, לא ראיתי כדורסל מזעזע ודוחה כמו של היוונים. שיגידו שיש להם הגנת ברזל, שחקנים נפלאים, משמעת טקטית שאין נעלה ממנה או לא משנה מה. בשורה התחתונה מדובר בגועל נפש מרוכז, שהלוואי ויימנע מאיתנו לאלתר, ויפה דאנק של גאסול על הפנים של פאפאדופולוס קודם.

מלה על פאפאדופולוס: מה דעתכם על הקוקיות של האיש, אה? סוף סוף אחד בנבחרת הזו שמתאים גם את התסרוקת להגדרת הנבחרת הלאומית - קן הקוקיה. אחחח, ביאס אותי יו"ר הדירקטוריון: לא יכול היה למצוא איזה צילום עם קוקיות?

פעמיים סוכר

הקורא ירדן מבקש לדעת: "בין כל השידורים מהאליפות, לא יכולתי שלא לשים לב למוסיקה המדליקה, המלווה את המשחקים. דוד שלי אומר, שנדמה לו שמדובר בשיר מהאייטיז, וזכור לי שיו"ר הדירקטוריון שב וטוען שזהו אחד מתחומי ההתמחות שלך. האם תוכל להאיר את עיניי בזהות השיר ומבצעיו?".

יפה-יפה, אכן שאלה ראויה. אכן יופי של שיר, שמאחוריו סיפור קטן. דוד שלך, ירדן, כמעט צודק, כי השיר הוא כמעט מהאייטיז. המדובר ב- Azucar Moreno ("סוכר חום"), צמד שהורכב מהאחיות המצודדות טוני ואנקרנה סאלאזאר, שהיו שלאגר גדול בספרד החל מאמצע שנות ה-80', ואולי עד היום, אין לי מושג.

השיר עצמו נקרא Bandido, והוא ייצג את ספרד בתחרות האירוויזיון שנערכה בזאגרב בשנת 1990. הסיפור הוא כזה: הסאלאזאריות הוגרלו להיות אלו שיפתחו את התחרות. יעני שיר מספר אחת. בשעה האמורה, מול משהו כמו חצי מיליארד צופים, הן עלו והתכוננו לשיר, אלא שמשהו במערכת ההגברה נדפק, והן נאלצו לרדת כלעומת שבאו ולחכות שהעניין יסודר. אחרי עוגמת הנפש הקצרה, הן שבו לבמה ודפקו אחלה ביצוע, שזיכה אותן במקום החמישי, אם אינני טועה.

הנה, את כל השתלשלות העניינים תוכלו לראות כאן.

אבל מספיק עם כל הדברים מסביב. נא לפנות את הבמה לנבחרת ישראל, שמצדה מתבקשת לא להיכשל במבחן בחשבון. תודה.

shaharhermelin@gmail.com