הדברים נכתבים, כמו שנהוג לומר, באמצע הלילה. רבע לאחת, ליתר דיוק, שניות אחרי שרוז'ה-שלנו סחט מעצמו איכשהו ניצחון במערכה הראשונה אחרי שובר שיוויון. כתבתי לכם בשורה הרצה שיהיה קשה לאללה או שלא כתבתי?

יפה.

עכשיו ככה: חשבתי שאני איזה ביג שוט של כדורסל אירופי, אבל כבר בשלב הזה של אליפות אירופה אני נמצא תחת הרעלת כדורסל עמוקה. זה אמנם נורא כיף לראות שלושה משחקי כדורסל בערב אחד אם האפשרות קיימת, אבל זה מעייף. כל כך מעייף, שאני מבין לגמרי את השחקנים של הנבחרת. בלי לטוס את כל הטיסות האלה, בלי להתאמן את כל האימונים ולשחק את כל המשחקים האלה וסתם מלשבת חצי יום ולראות משחקים, אני עייף לאללה.

העניין הוא, שאלה לא רק המשחקים. הכדורסל מתחבר לשאר ענייני היום שלא קשורים לספורט, וגם לטניס של ה-US OPEN, שהשעות שלו והאהדה לרוז'ה-שלנו הרגו אותי לגמרי. האמת היא שעם כל אלה אני אחיה איכשהו, אבל מה שבאמת גומר אותי זו הדברת ואחותה החורגת, הקשקשת, שפשטה אצל השדרים והפרשנים בשלל הערוצים כמו מגפה רעה. יא אללה, אי-אפשר לדבר קצת פחות? קצת פחות, מה ביקשתי. המוח כבר טחון וצלוי מכל הכיוונים.

פתאום עלתה בי מחשבה, שאולי גם אני טוחן את המוח לאנשים בטקסטים הארוכים שלי. לא נתתי דעתי לעניין קודם אמנם, אבל אין טעם להכחיש את האפשרות. ההבדל הוא שכדורסלע הוא אקסטרה. רוצים, נכנסים, קוראים. לא רוצים, לא נכנסים ולא קוראים. את השידור של המשחק, לעומת זאת, אני רוצה לראות בכל מקרה, אבל כמה ניפוחי שכל, יא אללה. אני כל כך עייף מזה, שאפילו יצא לי פעמיים בטקסט אחד 'יא אללה' במקום יא אולוהים החביב עלי כל כך, תארו לכם.

קצת רצינות לא תזיק, אפילו שנורא מאוחר כבר ותיכף מתחילה המערכה השנייה, אני רואה אותם כבר מוכנים לפתוח.

מבין כל האבחנות שבשידור של ישראל נגד פורטוגל, המשחק הראשון מבין השלושה של אתמול, חזרה וצצה על עצמה ההערה של עפר שלח לגבי חוסר ההתקדמות וההתפתחות של ליאור אליהו כשחקן. הכי נחמד זה כמובן לראות את שלח מעיר על היעדר התקדמות, ואז לקבל שתי שניות אחרי זה סל של אליהו, כן? אבל דברים כאלה קורים, יו נואו. בכל מקום, לכל פרשן.

לדעתי הצנועה והבלתי מלומדת, אין שום בעיה קריטית עם אליהו בהתקפה וההתפתחות שלו לא "מדאיגה", כדברי שלח. אני לגמרי חושב, שבעוד לא הרבה זמן האיש הזה לא יהיה באזור. ואם הוא כן יהיה כאן, זה לא בגלל פגמים בהתקפה שלו אלא בגלל ליקויים הגנתיים. כי אם חסרים לו דברים, בעיניי, זה יותר בצד ההגנתי מאשר בצד ההתקפי.

אני לא כל כך דואג לקליעה לשלוש של אליהו, הוא יוכל לחיות גם בלעדיה, מה שלא פוטר אותו כמובן מלעבוד עליה קשה ולנסות להשתמש בה לפחות פעם אחת במשחק. הוא צריך לנסות ולהכניס אותה לרפרטואר שלו בהדרגה, אבל לא בכל מחיר ולא בכוח. בוא נתחיל מסדר גודל של זריקה אחת למשחק, ליאור, תבחר אתה את המקום והזמן ותנסה לקחת בחשבון בראש מעכשיו והלאה, שאתה לא פוחד מהטווח הזה אלא מנסה אותו. אף אחד לא יזרוק אותך לספסל בגלל ניסיון כזה. חלק מהם אפילו ייכנסו, מה אתה יודע.

אני רואה את אליהו מפתח קריירה על תנועה נהדרת בלי כדור מצד לצד ובתוך הצבע, חי על מיקום טוב לריבאונד התקפה, חוגג סביב האחיזה בכדור שלו, מהמופלאות שיש, וגם על יכולת הסקורינג המרהיבה ביותר של שחקן ישראלי בתוך הצבע.

יותר מזה, בניגוד לדברי שלח, אני גם חושב שלאליהו כן יש זריקה שהוא פיתח והיא רק שלו: אותה זריקה ביד אחת, בסגנון שנראה לפעמים כמו השלכה לסל, היא הזריקה של אליהו. זריקה קשה כביכול למביט מהצד, אבל לגמרי שימושית ונוחה בידיים של אליהו. ככה הוא זורק, מזה הוא חי. גם אם היא לא רשומה בספר הזריקות הנכונות או המותרות לשימוש, אליהו מרגיש איתה נהדר והיא נכנסת באחוזים מצוינים. באק ג'ונסון חי עליה לא פחות, אגב. זו זריקה שבאה ממרחקים של שניים-שלושה מטר מהסל, ויחד עם השימוש הנהדר שלו בלוח הסל מכל כיוון שהוא, יש לאליהו ארסנל נפלא של זוויות וזריקות שהוא הולך ומתמחה בהן.

הגנתית, הבעיה היא בעיקר הגנתית. הוא לא חזק ולא פיזי, הוא לא נותן את כל כולו לאורך כל דקה שהוא על המגרש. הוא לא יורד מספיק מהר להגנה, הוא לא מכסה שחקנים מספיק טוב במאבק על ריבאונד ובקיצור חושב יותר התקפה מאשר הגנה. וזו כבר בעיה, כי שחקן שאין לו אוריינטציה הגנתית בין מכלול התכונות שלו עלול להיתקע. מספיק מאמן שמחפש הגנה ולחימה כמו צביקה שרף בחלק מהמשחקים, כדי להשאיר את אליהו מחוץ לעסק. רק שש דקות הוא קיבל נגד קרואטיה, ונגד פורטוגל, אם לא הפיגור הגדול והצורך המיידי בנקודות בהתקפה, מי יודע מתי היה אליהו נכנס לשחק וכמה זמן היה מקבל על המגרש.

אם אליהו לא יתקדם או ייתקע, זה לא יהיה בגלל טווח כזה או אחר בזריקה שלו לסל, אלא בגלל מחויבות לוקה בחסר נכון להיום בכל מה שקשור לפעילויות הגנתיות שצריך לבצע אותן, כי עברו הזמנים שהיונה ההנפלדית שמר בשביל כולם.

אז תתחיל לשמור אליהו, כי כבר 1:2 לדג'וקוביץ' במערכה השנייה, המצב נראה לי מסוכן מאוד ויש לי כמה דברים חשובים לעשות עכשיו, מלבד לדבר על ההגנה הבינונית שלך, אוקיי?

יפה.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.